22/5/2019
ביום 19.5.19 נתן כב' השופט בורנשטין את פסק דינו בע"מ 11503-05-16 קופל נ' פ"ש רחובות (להלן: "פסק הדין"). ערעור זה נגע לשאלת סיווג הביטקוין לצורך מתן פטור לפי סעיף 9(13) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי במציאות דהיום ביטקוין אינו נחשב "מטבע" אלא "נכס", ומשכך כפוף למיסוי בהתאם.
טענות הצדדים
טענות המערער היו הביטקוין עונה להגדרה "הילך חוקי" ויכול להיחשב כ-"מטבע חוץ" בהתאם לחוק בנק ישראל, תש"ע-2010 (להלן: "חוק בנק ישראל"), וכן כי לאור כללי התקינה החשבונאית והבחינה הכלכלית ניתן לראותו כ-"מטבע" וזאת לאור מאפייניו. לחילופין טען המערער כי במועד מכירת המטבעות ברשותו לא הוגדר הביטקוין כ-"נכס" ולכן הטלת המס על ידי המשיב הינה מיסוי רטרואקטיבי הסותר את חובת המשיב כרשות מנהלית. לבסוף טען המערער כי הביטקוין ייראה כ-"נייר ערך" המוצמד למחיר הביטקוין, ולכן הרווחים פטורים ממס, ולחילופי חילופין מכירת הרווח מהביטקוין הינה "הפרשי שער" הפטורים ממס.
המשיב טען כי הביטקוין הינו "נכס", וזאת בנימוק לכך שאינו "הילך חוקי" במדינה כלשהיא ולכן לא ייראה כ-"מטבע חוץ" לפי חוק בנק ישראל. מלבד זאת, הן מבחינה חשבונאית והן מבחינה כלכלית – אין לראותו כ"מטבע" אלא כ"נכס". פרט לכך, תכלית הפטור להפרשי שער בגין החזקת "מטבע חוץ" הקבוע בפקודה, אינה מתקיימת עבור הביטקוין. המשיב אף דחה את טענת ההסתמכות.
בית המשפט דחה את הערעור מן הנימוקים הבאים:
לאור הוראות הדין קבע בית המשפט כי לצורך מענה על ההגדרה "מטבע חוץ" נדרש ביטוי פיזי מוחשי, שאינו מתקיים בביטקוין. ביטקוין אינו "מטבע" כהגדרת חוק בנק ישראל, ומשכך, לצורך הרמוניה חקיקתית, לא יכול להנות מהפטור הקבוע בפקודה עבור התעשרות שמקורה בשינוי כוח הקנייה של מטבע. בהיבט זה דן בית המשפט בכך שביטקוין אף אינו יכול להיחשב כ-"מטבע חוץ" לפי חוק בנק ישראל הואיל ואין לו מימד מוחשי, ואין הוא משמש כבסיס "כסף" לערכים הרשומים לטובת אדם במחשבי בנק. נימוק נוסף לכך שהביטקוין אינו מטבע חוץ נובע מהעובדה שהוא אינו משמש "הילך חוקי" של אף מדינה זרה (אלא נוצר למעשה כאלטרנטיבה לשימוש בהילך חוקי מדינתי).
בית המשפט העיר כי גם בעולם הביטקוין לא נתפס כ-"מטבע" לצרכי מס וזה כפוף לדיני המס ה"רגילים", ובארה"ב ואנגליה- מתייחסים אליו כאל נכס. בבחינת הטיעון לעניין ההיבט הכלכלי של הביטקין קבע בית המשפט כי בשל היעדר האמון הנדרש בו כדי שייחזה כמטבע, ובשל התנודתיות הגבוהה בשער החליפין שבו – אין לראות בו כ"כסף" או כ"מטבע" אלא באופן אחר. בהתאם, ציין בית המשפט כי המערער לא הביא די ראיות לביסוס טענותיו לגבי היקף הפעילות בביטקוין בישראל ובעולם המצדיק את טענותיו כי זהו מטבע, למעט לשימושים בעלי נופך עברייני או שימושים בסיכון גבוה ביותר. בית המשפט קבע כי הפטור הקבוע בפקודה עבור שינוי בשערי מטבע לא יחול על רווחים הנוצרים מעליית ערכו של ביטקוין, שכן אלה אינם נובעים מ-"הפרשי שער" כדרישת הדין. רווחים אלה משקפים שינוי בכוח הקנייה ומשקפים התעשרות ברורה ומובהקת – בדומה לעליית ערכו של "נכס". לעניין טענת המערער כי יש לראות בביטקוין כ"נייר ערך" ולמסותו בהתאם קבע בית המשפט כי ההגדרה הקבועה בחוק ניירות ערך אינה מתקיימת עבור הביטקוין, כיוון שאינו מקנה זכויות ב"תאגיד", או זכות תביעה ממנו. בית המשפט גם דחה את טענת המערער כי כללי החשבונאות תומכים בהגדרת ביטקוין כמטבע ולא כנכס לאור קיומה של אי בהירות לגבי העניין מבחינת התקינה החשבונאית אשר תחול לגביו, וכן כי לאור העובדה שהשימוש בו אינו נפוץ דיו, רואים בו כאמצעי חליפין. עם זאת, בסיומו של פסק הדין דן בית המשפט כי ייתכן ובעתיד הביטקוין אכן ייחשב כמטבע באופן שייזכה בפטור הפרשי מטבע בהתאם להוראות הפקודה. אשר לטענת ההסתמכות ציין בית המשפט כי זו נדרשת בהוכחה ע"ב ראיות קונקרטיות ורלבנטיות, ובעיקר בשאלת שינוי המצב לרעה, ובפרט העובדה כי עצם ההתייחסות לסוגייה זו רק בחוזר רשות המיסים משנת 2017 אינה מניחה פטור אוטומטי ממס לזכות המערער, ואף המערער לא הראה כיצד שינוי זה פגע בו בדיעבד.
יצוין כי מדובר בפסק דין של בית המשפט המחוזי, וכי בפני המערער עומדת האפשרות להגיש ערעור לעליון שם עלולה להתהפך ההכרעה.
חיפוש 
סגור 
