9/12/2015
ביום 8.10.2015, דחה בית המשפט העליון בקשה לעיכוב ביצוע החלטה של בית המשפט המחוזי, המורה על המבקש לרכוש מהחברה שבשליטתו מניות של חברה אחרת, בסך 50 מיליון ₪, וזאת בהתאם להתחייבותו שיעשה כן. החברה אף המחתה את זכויותיה בהתחייבות זו לבנק. בקשה זו לעיכוב ביצוע פסק הדין התלוותה לבקשת ערעור על החלטת הערכאה הדיונית.
המבקש תלה את טענותיו בשתי סוגיות - סיכויי התביעה ומאזן הנוחות. באשר לסיכויי התביעה, טען המבקש כי בהחלטת בית המשפט המחוזי נפלו שגיאות מהותיות וכי בית המשפט טעה בקביעותיו ביחס לסוגיות משפטיות ועובדתיות שונות. באשר למאזן הנוחות, ציין המבקש את עובדת היות הסכום הנפסק סכום גבוה באופן משמעותי אשר תשלומו יסב לו נזק רב, בעוד הנזק הצפוי למשיבה כתוצאה מעיכוב הביצוע לא יהיה משמעותי. בגין כל אלה, טען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו.
המשיבים טענו כי הימנעותו של המבקש מלעמוד בהתחייבויותיו מהווה התעשרות שלא כדין על חשבון נושיו. יתר על כן, החיוב המדובר הינו כספי בלבד, ועל כן קל ופשוט יהיה להשיב את המצב לקדמותו במידה ויתקבל ערעור המבקש.
בפסק דינו, ציין השופט עמית את הכלל הקבוע
בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיו
"הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" וכי עיכוב הביצוע מהווה חריג לכלל, הדורש איזון עדין בין זכותו של הזוכה בפסק הדין לממש את זכייתו לבין זכותו של המערער, במידה ויזכה בערעור, שלא לעמוד בפני שוקת שבורה.על כן, הנטל להצדקת צו העיכוב מוטל על המבקש, ועליו לשכנע את בית המשפט הן בכך שסיכויי הערעור הינם טובים והן בכך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו.
עוד ציין השופט עמית, כי כאשר מדובר בחיוב כספי בלבד, ובייחוד כאשר ניתן להבטיח את השבת הכספים במידה והערעור יתקבל, בית המשפט נוטה שלא לעכב את ביצוע פסק הדין. בכדי לחרוג מנטייה זו, על המבקש להוכיח כי במידה ויזכה בערעור, לא ניתן יהיה להשיב את אשר שילם לצד שכנגד. הסכום הנדון במקרה זה הינו משמעותי, 50 מיליון ₪, ואכן יש בו בכדי להשפיע על השיקולים בבחינת הבקשה, אולם אין זה שיקול קונקלוסיבי, אלא, ההכרעה בעניין תלויה במכלול הנסיבות.
לגבי סוגיית סיכויי הערעור ביקש השופט עמית שלא לקבוע מסמרות, אך ציין כי בפני המערער עומדים מכשולים לא מעטים וכי סיכויי הערעור אינם גבוהים דיים על מנת להדגיש טעם בעיכוב הביצוע. בשאלה של מאזן הנוחות, נקבע כי מאזן זה נוטה דווקא למשיבים, וזאת לאור העובדה כי המבקש הינו אדם אמיד אשר תשלום החוב לא יפגע בכושר הפירעון שלו וכי לא הצליח להצביע על קשיים בביצוע החיוב המדובר. בנוסף, קיבל בית המשפט את טענת המשיבים, לפיה עיכוב בביצוע החיוב יסב נזק לבנק ולשאר נושי החברה, עקב הריבית המצטברת על חוב החברה לבנק. לעומת זאת, בית המשפט אינו סבור כי קיים חשש שהמבקש יתקשה להיפרע מן הבנק במידה והערעור יתקבל.
לאור כל זאת, נקבע כי המבקש לא עמד בנטל ההוכחה כי ביצוע פסק הדין יסב לו נזק רב יותר מזה העשוי להיגרם למשיבים באם תאושר בקשת העיכוב, ועל כן זו נדחתה.
חיפוש 
סגור 
