ניהול משפטי חכם בסכסוך בין שותפים בעסקים בישראל - חלק ב

מאת: אלי דורון, עו"ד

12/3/2025

ניהול משפטי חכם בסכסוך בין שותפים בעסקים בישראל - חלק ב

• התנהלות עניינית מול השותף היריב (בלי להסלים עוד את הסכסוך): למרות המטען הרגשי, נסו לשמור על תקשורת מקצועית ורציונלית עם השותף השני. זכרו שכל התכתבות וכל מילה שנאמרת עלולה ביום מן הימים להיות מוצגת בבית משפט או בפני בורר. הימנעו מהשמצות אישיות, איומים לא חוקיים או צעדי “תגמול” רגעיים מתוך כעס – צעדים כאלה רק יחמירו את מצבכם ויקשו על פתרון עתידי. במקום זאת, מומלץ לבודד את הנושאים העסקיים שבמחלוקת ולדון בהם באופן ממוקד. אם השיח בעל-פה קשה מדי (רגשית), העבירו לתקשורת כתובה ומתועדת, אך כזו הנכתבת בטון קורקטי. למשל, כתבו מייל רשמי שבו אתם מציגים את נקודת מבטכם בנושא מסוים ומזמינים את השותף להגיב – זה עדיף מאשר צעקות במשרד או “מסר דרך העובדים” שעלולים לעוות את הדברים. תקשורת ישירה ושקופה מקטינה חשדנות . אל תנתקו קשר לגמרי (אלא אם כן עורכי הדין מורים להימנע מתקשורת ישירה) – כי ריק בתקשורת מתמלא לרוב בפרשנויות שליליות. גם אם צריך לערב עורך דין, אפשר לקבוע שההתדיינות נעשית דרך עוה”ד אך תוך שמירת כבוד הדדי.
• שימור העסק ככל האפשר בזמן המשבר: נסו שלא “לשרוף את העסק” תוך כדי הריב. זה אומר – להמשיך לקיים התחייבויות לשוטף: לשלם משכורות, לספק שירותים ללקוחות, לא לבטל הזמנות חומרי גלם וכדומה, ככל שהדבר בידיכם. אם שניכם מנהלים, מצאו בינתיים מנגנון עבודה בסיסי או חלקו ביניכם תחומי אחריות זמניים כדי שהעסק לא יתמוטט. הסכסוך ביניכם לא צריך להוביל מיד להפסקת פעילות העסק – מצב שיקשה אחר כך על שיקומו אם תגיעו להבנות. למעשה, גם שופט חיצוני יעדיף לראות שניסיתם למזער נזקים. היו מקרים בהם שותפים מסוכסכים פעלו מתוך “תמות נפשי עם פלשתים” ופגעו בעסק בכוונה רק כדי להכאיב לצד השני – זו טעות חמורה. גם אם נדמה לכם ש”אם העסק יקרוס, לשותף יהיה יותר גרוע ממני”, בפועל שתיכם עלולים להישאר עם חור גדול בכיס ותביעות מהבנקים והנושים. לכן, נקטו מדיניות של Business as Usual ככל הניתן עד בירור העניין, או פנו לבית משפט למינוי גורם נייטרלי לניהול זמני.
• ניהול ראיות ותיעוד רלוונטי: סכסוך שותפים הוא בסופו של דבר סכסוך עסקי-משפטי, ולכן הראיות יכולות להכריע. הקפידו לשמור ולאסוף תיעוד של כל מה שקשור למחלוקת. זה כולל: הסכמי השותפות וכל מסמך נוסף שנחתם ביניכם (למשל פרוטוקולי ישיבות, אימיילים שבהם סוכמו דברים, הודעות וואטסאפ מהותיות, מסמכים חשבונאיים וכד’). יש לשמור עותקים של דוחות כספיים, תדפיסי בנק, רשימות מלאי, וכל נתון שעשוי להידרש להוכחת טענותיכם. לדוגמה, אם הטענה היא ששותף הבריח כסף, חשוב שיהיו בידכם דוחות הנהלת חשבונות, העברות בנקאיות חשודות, חוזים עם ספקים “מקורבים” וכו’. אל תמחקו תקשורות ישנות – דווקא מה שנראה שולי כעת יכול להפוך קלף מיקוח או ראיה קריטית. נהלו יומן אירועים לתיעוד בעל-פה: רשמו לעצמכם תאריכים ומה קרה בהם (למשל “5/3 – השותף קיים פגישה עם לקוח גדול בלעדיי ולא דיווח לי” או “17/4 – גיליתי תשלום חריג בחשבון הבנק ללא אישור”). עדיף שהמידע יהיה מתועד טרי מאשר לנסות לשחזר מזיכרון כעבור שנה בדיון משפטי. כמו כן, הימנעו מפעולות חד-צדדיות בתיעוד: אל תיקחו מסמכים מקוריים פיזית מהמשרד בלי רשות, כי אז עלולים להאשים אתכם בחוסר ניקיון כפיים; במקום, צלמו/סרקו לעצמכם עותק. אם יש מערכת מחשב משותפת – גבו נתונים עליה, אך אל תשנו סיסמאות פתאום כדי “לחסום” את האחר, אלא אם כן זה נדרש לשמירת נכסים (ואז עדיף בצו). ניהול ראיות קפדני הוא קריטי: הוא גם מאפשר להעריך נכוחה את מצבכם (עורך הדין שלכם יוכל לבסס עמדה חזקה או ימליץ על פשרה בהתאם למסמכים), וגם משדר לצד השני שאתם רציניים ומוכנים. לעומת זאת, צד שמגיע לא מוכן, ללא מסמכים או עם “חור שחור” בראיות, עלול להפסיד במשא ומתן או בבית משפט.
• מניעת הברחת נכסים והשתלטות חד-צדדית: אם קיים חשש ממשי ששותף ינסה לבצע מהלך בזק ולחטוף את נכסי העסק (פיזיים או דיגיטליים) או לגרום נזק בלתי הפיך לפני שיושג סדר, יש לפעול במהירות. קודם כל, התריעו בכתב בפני השותף שאסור לו לנקוט צעדים חד-צדדיים, והבהירו שתפנו לסעד משפטי דחוף אם ייעשו כאלה צעדים. במקביל, התייעצו מיידית עם עו”ד לגבי קבלת צווי מניעה זמניים. בתי המשפט אכן נותנים צווים לשמירת המצב הקיים בעסק כדי למנוע פגיעה או שינוי בלתי הפיך . למשל, אפשר לקבל צו מניעה האוסר על שותף לבצע פעולה בחשבון הבנק ללא חתימת שני השותפים, או צו האוסר מכירת ציוד ונכסים של העסק עד בירור. במקרה קיצוני, ניתן לבקש צו עיקול על נכסי העסק או נכסי השותף שברשותו, אם יש ראיות שמבריח אותם. דוגמה: אם שותף מוציא סחורה מהמלאי ומעביר למחסן פרטי – אפשר לבקש עיקול על אותה סחורה. עוד אפשרות היא בקשה לצו מניעה נגד תחרות – אם מתברר ששותף הקים עסק מתחרה בניגוד להסכם, לבקש מביהמ”ש לעצור את פעילותו המתחרה זמנית. נקודה חשובה היא מהירות ואלתור: אל תחכו שהמצב יורע. ביום שאתם חושדים שהשותף אולי מושך כסף, לכו יחד לבנק ודרשו שינוי חתימות כך ששניכם תידרשו לכל משיכה (אם זה אפשרי לפי ההסכם). או דרשו חשבון נאמנות משותף שאליו ייכנסו ההכנסות עד לפתרון. אם השותף מסרב, זו עילה טובה לרוץ לבית משפט. זכור: מניעה עדיפה על ריפוי – הרבה יותר פשוט למנוע הברחה מלכתחילה מאשר לנסות להשיב נכסים אחר כך. היו עירניים: שימו לב לפעילות חריגה בחשבונות, בדקו דוחות מלאי, בצעו ספירות קופה. במידת הצורך, ערבו גורם שלישי אמין (כמו רואה חשבון החברה) שיפקח בתקופת הביניים ויוודא שאין מהלכים פסולים. לפעמים עצם הידיעה שיש “עין צופה” מרתיעה שותף מלנסות גניבה. ואם קרה כשל – אל תהססו לערב רשויות אכיפה אם יש חשד לפלילים, אך התייעצו עם עו”ד לפני הגשת תלונה פלילית, כי צעד כזה בדר”כ שובר את האפשרות לפיוס אזרחי.
• מינוי כונס נכסים או מנהל זמני דרך בית המשפט: במקרים של מבוי סתום מוחלט או חשש שהעסק קורס עקב הסכסוך, ניתן לשקול לפנות לבית המשפט בבקשה למינוי כונס נכסים זמני או מנהל מיוחד לעסק. כונס נכסים (או “מפרק זמני” בחברה) הוא אדם ניטרלי, לרוב עו”ד או רו”ח, שבית המשפט ממנה כדי שייקח שליטה על נכסי העסק וינהל אותם באופן עצמאי לתקופת ביניים. מטרת מהלך כזה היא להוציא את הניהול מידי השותפים המסוכסכים, כדי לשמור על שווי העסק ולמנוע פעולות הרסניות . לדוגמה, בית משפט יכול לקבוע: “עד להחלטה אחרת, עו”ד פלוני ישמש ככונס נכסים לנכסי השותפות, יפעיל את החנות, ישלם עובדים ויגבה הכנסות, ולאף אחד מהשותפים לא תהיה גישה עצמאית לחשבון הבנק”. צעד זה קיצוני במידת מה, כי הוא שולל זמנית את השליטה מהבעלים, אבל לעיתים חיוני – למשל אם שני השותפים רבים עד כדי שיתוק העסק, או אם אחד מהם ביצע מעילה וכבר אי אפשר לתת בו אמון. הכונס/המנהל הזמני יפעל תחת פיקוח בית המשפט ובדיווח לשניכם, וכך העסק שורד בזמן שאתם מתכתשים משפטית. בתי המשפט נוקטים בזה בעיקר כשיש אינדיקציה שהעסק יכול להמשיך להיות רווחי אך בני הזוג העסקיים לא מצליחים לעבוד יחד . ראוי לציין: מינוי כזה כרוך בעלות (יש לשלם לכונס שכר מתוך קופת העסק), והוא גם מוציא חלק מהשליטה מידיכם, אז יש להשתמש בו רק כאשר האלטרנטיבה גרועה יותר (קריסת העסק). לחלופין, ניתן לבקש מינוי בודק או משקיף – דמות ניטרלית שתהיה “בעמדת פיקוח” אך לא תיטול לגמרי את המושכות. למשל, במחלוקת מסוימת בית משפט מינה רו”ח כ”משקיף” בדירקטוריון חברה משפחתית, עם סמכות לדווח לבית משפט על כל פעולה חריגה, ובכך הרגיע את הרוחות. בקשות מסוג זה צריכות להיות מגובות בראיות שהמצב חמור – בית משפט לא ימנה כונס נכסים רק כי יש ויכוח שגרתי. אבל אם הוכחתם שמצב העסק מדרדר עקב המריבה, או ששותף מבצע מעשים חד-צדדיים חמורים, יש סיכוי טוב שבית המשפט ייעתר וימנה גורם חיצוני . הדבר שומר על המצב הקיים ומאפשר לכם לנהל מו”מ מעמדה שקולה יותר, בלי לחץ שאולי בינתיים השני מחבל בעסק . למעשה, כפי שהוזכר, מערכת המשפט מעדיפה זאת על פני סגירת העסק כליל. מובן שזה צעד זמני – בהמשך תצטרכו להגיע להסדר סופי (פירוק או המשך) ולהשיב את הניהול לידיים פרטיות.
• הפרדת הפן העסקי מהפן האישי: כלל אצבע להתנהלות חכמה הוא לא לתת לרגשות שליליים להכתיב מהלכים עסקיים. בסכסוכי שותפים קל “לקחת ללב” – הרי מדובר באדם שפעם סמכת עליו ועכשיו אתם בעימות. אבל חשוב לקבל החלטות בצורה קרה ושקולה ככל האפשר. אל תפעלו מתוך נקמה. תמיד תשאלו: האם הצעד שאני שוקל מועיל עסקית או שהוא רק מסב הנאה רגעית לפרוק כעס? פעמים רבות שותפים בסכסוך עושים דווקא – למשל, מדליפים מידע שיפגע בשותף השני, אך בכך פוגעים בתדמית החברה כולה. או מנסים למנוע עסקה טובה רק כדי שהשותף לא יזכה להצלחה – ובכך יורים ברגל שלהם. שמרו על הפרדה: עיצבו את האסטרטגיה שלכם בניהול הסכסוך כמו שהייתם מנהלים פרויקט עסקי – קבעו מטרות (למשל “לקנות את חלקו במחיר הוגן” או “לפרק ולקבל את שווי חלקי”), בנו חלופות, ואל תסטו מהן בגלל עלבונות. במקביל, את הרגש אפשר להשאיר לשיחות פרטיות עם יועצים, לא להכניס אותו למכתבים רשמיים או לדיונים.
• שימוש ביועצים מומחים: סכסוך שותפים אינו רק עניין משפטי – יש לו היבטים כלכליים, פסיכולוגיים ועסקיים. הקיפו את עצמכם ביועצים הנכונים: מלבד עורך דין מסחרי מנוסה (שעל חשיבותו נדבר בפירוט בסעיף הטיפים), שקלו לערב גם רואה חשבון או כלכלן שיערוך אומדן שווי חברה או יבקר את הדוחות הכספיים כדי לסתור טענות כספיות של הצד השני. במקרים מסוימים, יועץ עסקי או מגשר מקצועי יכול לסייע בניהול הדיאלוג טרם פנייה למשפט – כמו סוג של “ועדת פיוס” פנימית. אם הסכסוך משפיע על העובדים או על תפעול החברה, אולי מנהל תפעול מקצועי יכול להיכנס באופן זמני (בהסכמת שני הצדדים) כדי לייצב את העניינים. אפילו פסיכולוג ארגוני או מאמן (coach) יכול לעזור לשותפים לתקשר – זה נשמע לא שגרתי, אבל בעסקים משפחתיים, למשל, לא פעם מביאים יועץ משפחתי ליישב עימות בין אחים/הורים בעסק. כל עוד שני הצדדים מסכימים, עדיף לשלם לאיש מקצוע שיסייע להציל את העסק מאשר לשלם פי כמה לעורכי דין במאבק ששוחק את העסק.

1. ערבו עורך דין מסחרי בשלב מוקדם: אחד הלקחים החשובים הוא לא להמתין שהמצב יחמיר לפני שפונים לייעוץ משפטי. עו”ד מנוסה בדיני חברות ושותפויות יכול לסייע בכמה מישורים – בתחילה, לפני שיש סכסוך, בעיצוב הסכמי השותפות באופן שמגן עליכם; ובזמן משבר, בגיבוש אסטרטגיה ובהפעלת הכלים המשפטיים המתאימים. שותפים רבים חוששים לערב עורך דין כי “זה יסלים את המצב”, אך ההיפך הוא הנכון: עורך דין טוב יכול לפעול מלכתחילה לפתרון בדרכי שלום, לבחון את ההסכמים ולנתח את זכויות וחובות כל שותף בצורה אובייקטיבית . הוא עשוי להצביע ללקוחו היכן הצד השני צודק וכדאי לוותר, ולהפך היכן כדאי להתעקש – ובכך למקד את המו”מ. יתרה מזו, עורך דין יכול לשמש חוצץ רגשי ביניכם: העברת התקשורת דרך עורכי דין מצננת את הלהט ומכניסה את הסכסוך למסגרת עניינית. כמובן, אם הסכסוך מידרדר, עו”ד יגן על זכויותיכם בבית המשפט (או בבוררות) וישתמש בניסיונו כדי להשיג תוצאה טובה. לכן, אם מתגלים סימני סכסוך מתפתח – לפחות פנו לייעוץ ראשוני. גם אם לא תתבעו מיד, תקבלו הכוונה מה לעשות ומה לא לעשות (למשל, עו”ד עשוי להזהיר אתכם לא לבצע צעד בלתי חוקי מתוך כוונות טובות). כפי שניסח זאת עו”ד מומחה: “עורך דין יכול לסייע במגוון דרכים במקרה של סכסוך בין שותפים עסקיים. הוא יכול לבחון את הסכם השותפות… ולייעץ לשותפים בנוגע לדרכי פעולה” . במילים אחרות, אל תהססו לקבל עזרה מקצועית – זה עשוי לחסוך טעויות יקרות.
2. נסחו סעיפי יציאה ופתרון סכסוך עוד בהסכם ההקמה: בעת הקמת השותפות (חברה או שותפות לא מאוגדת), כשעוד שוררת אווירה טובה, חשוב מאוד לכלול מנגנונים להתמודדות עם סכסוך. לא נעים לחשוב על זה ביום החתונה העסקית, אבל “הפרדת כוחות” צריכה להיות חלק מהתוכנית העסקית. מנגנון מומלץ במיוחד הוא סעיף BMBY (Buy Me Buy You) – סעיף היפרדות המאפשר בכל עת של מבוי סתום, ששותף א’ ינקוב במחיר עבור העסק, ואז שותף ב’ יבחר אם הוא קונה את חלק א’ או מוכר לו את חלקו באותו מחיר . מנגנון זה, אם נבנה נכון, יוצר תמריץ להציע מחיר הוגן (כי אתה עלול למצוא עצמך הצד שמוכר ולא קונה). כך, בתוך פרק זמן קצר, הסכסוך נפתר – העסק עובר לבעלות אחת, והשני מקבל כסף ויוצא. מנגנון “במבי” נפוץ מאוד בעסקים עם 2-3 שותפים שווי כוח, והוא הוכיח את עצמו בהרבה מקרים כדרך מהירה ויעילה לסיים שותפות בלי מלחמות . כמובן, יש וריאציות – אפשר לקבוע שהמציע חייב לקנות אם השני מסרב למכור, או לצרף זכות להשוות מחיר. מעבר לבמבי, חשוב לכלול זכויות קדימה (ROFR) – שאם שותף רוצה למכור חלקו, יציע קודם כל לשותפים הקיימים במחיר ובתנאים של קונה פוטנציאלי. כך לא ייכנס גורם זר בלי שלשאר הייתה אפשרות לרכוש. כמו כן, סעיף גישור/בוררות בהסכם – כמתואר לעיל – יכול לספק מסלול מובנה ולמנוע פנייה מיידית לבית משפט. לסיכום: השקיעו בעריכת הסכם שותפות מקיף עם “מנגנוני גירושין עסקיים” הוגנים. זה כמו ביטוח – מקווים לא להשתמש בו, אבל כשצריך, הוא חוסך הון עתק. עו”ד מסחרי טוב ידאג להכניס סעיפים כאלו בהתאמה למבנה העסק שלכם.
3. הבטיחו חלוקת רווחים הוגנת ושקופה: הרבה סכסוכים מתחילים כי צד אחד חש שמרמים אותו בכסף. לכן, מנעו את האפשרות הזו מלכתחילה: הגדירו במפורש בהסכם איך מחושבים הרווח הנקי, כמה יופרש להשקעות חוזרות וכמה יחולק, ובאילו מועדים מתבצעים הדיווחים והחלוקה. לדוגמה, אפשר להסכים שדיבידנד (או משיכת רווחים) יתבצע אחת לרבעון בשיעור X מהרווח, לפי דוח מבוקר ע”י רו”ח. כך אף אחד לא “תקוע” בלי ליהנות מהפירות לאורך זמן. בנוסף, נהלו שקיפות פיננסית: תנו לכל שותף גישה מלאה לחשבונות ולדוחות הכספיים . כשכולם רואים מה קורה בחשבון הבנק ובמערכת הנה”ח, קשה הרבה יותר לזייף תמונה. שקלו למנות רואה חשבון מבקר/נאמן שמדווח לכל השותפים תקופתית (בעסקים גדולים ממילא יש חובה כזו – בדמות דוח שנתי מבוקר). אם יש מנכ”ל או שותף מנהל, אפשר לקבוע שהוא זכאי למשכורת ניהול ידועה, ושיתר הרווחים יחולקו לבעלים פרו ראטה – כך לא יהיו ויכוחים על “כמה הוא לקח לעצמו”. אפשר גם להגביל בהסכם הטבות לשותפים: למשל, “כל הוצאה מעל 5,000 ש”ח לשותף טעונה אישור יתר השותפים”. רעיון נוסף: חשבון בנק משותף שדורש חתימה כפולה, או הגבלה טכנית בסכום שמשותף יכול למשוך לבד. צעדים כאלה מקטינים חשד של ניצול לרעה. כששותפים יודעים מלכתחילה שהם מוגבלים בחלוקת כספים, הם פחות ינסו לעגל פינות. כמובן, חשוב גם לקבוע סנקציות בחוזה על הפרת סעיפים אלה (למשל, שותף שמושך שלא כדין – חבותו האישית תהיה כפולה מהסכום וכד’). אבל בסופו של דבר, תרבות של שקיפות היא התרופה הכי טובה: עדכנו זה את זה בכל נושא כספי, אל תשמרו סודות שיבלכו אח”כ.
4. מנעו ניצול לרעה של הכוח הניהולי: אם יש פערי כוחות בניהול (נניח, שותף אחד הוא גם המנכ”ל הפעיל והשני שקט יותר), חשוב לעגן בלמים ואיזונים כדי שמנהל העסק לא ידרוס את זכויות האחר. בחברה – וודאו שלבעל מניות המיעוט יש לפחות זכויות מידע ופיקוח (כפי שחוק החברות מאפשר). חתמו על הסכם בעלי מניות המגן על המיעוט: זכות וטו על החלטות מסוימות, זכות למנות דירקטור מטעמו, וחובה להביא לאישור נושאים מהותיים (מכירת נכס משמעותי, גיוס אשראי גדול, שינוי תחום פעילות וכו’). בשותפות לא-מאוגדת – קבעו שתמיד תידרש הסכמת כל השותפים לפעולות קריטיות (כמו נטילת הלוואה, חתימה על עסקה מעל סכום מסוים). כך, אף אחד לא יוכל לכפות מהלך אסטרטגי אם האחרים מתנגדים נחרצות. אם בכל זאת שותף דומיננטי מקדם החלטות שלדעתכם אינן לטובת העסק, התנגדו בצורה מתועדת: רשמו בפרוטוקול או במייל את התנגדותכם ונימוקיה. זה יגן עליכם אם בהמשך העסק יינזק – תוכלו להראות שהתנגדתם. כמו כן, אפשר לדרוש זימון ישיבת שותפים/דירקטוריון רשמית בנושא, כך שההחלטה לא “תחליק” בלי דיון. היו תקיפים כשצריך – אל תתנו מתוך חולשה להסכים למהלך שאתם סבורים שהוא הרסני. מוטב לעכב החלטה וללבן את המחלוקת, מאשר לזרום ואז להתחרט. מצד שני, השתדלו להבין למה השותף דוחף החלטה שנראית לכם רעה – אולי יש היגיון עסקי מנקודת מבטו. דיון על בסיס נתונים עשוי לשכנע אותו או אתכם. אם אין הסכמה, שקלו להביא דעת מומחה חיצוני: למשל, להתייעץ יחד עם יועץ עסקי או עו”ד לגבי חוקיות או כדאיות המהלך. לפעמים שמיעת צד שלישי ניטרלי יכולה לפרק המוקש. לבסוף, אם שותף ממשיך לנסות לכפות כיוון שמזיק לעסק בעליל ואף הפר נהלים כדי לעשות זאת, ייתכן שאין מנוס מלהשתמש במנגנוני הסכסוך – כלומר, להתריע שאם לא יעצור, תפנו לגישור/בוררות/בית משפט. טובת העסק היא הקו המנחה: כל צד צריך להשתכנע שהשני חורג ממנו.
5. הפרידו בין בעלות לעבודה – הסדירו ציפיות לגבי תרומת כל שותף: הרבה מריבות בין שותפים קורות כי אחד מרגיש שהוא “עובד יותר קשה” או “מביא את רוב העסקאות” והאחרים נהנים ללא הצדקה. כדי למנוע תחושות כאלה, הגדירו בתחילת הדרך את תפקידי השותפים וציפיות ההשקעה. אם שותף אחד אמור לעבוד במשרה מלאה בעסק והשני הוא יותר “שותף משקיע פסיבי”, אמרו זאת בגלוי ועגנו בחוזה או בפרוטוקול: שותף פעיל יכול לקבל משכורת או אחוז רווחים מוגדל בגין עבודתו, בעוד הפסיבי יקבל פחות אלא אם יתחיל לתרום יותר. להיפך, אם הכוונה הייתה ששניכם תעבדו במשרה מלאה, וודאו ששניכם עושים זאת – ואם צד אחד מתרשל, אל תתנו לזה להסלים לטינה שקטה. קחו שיחה, דרשו הסברים. אולי הוא עסוק זמנית בעניין אישי – אפשר להסכים על תקופה שבה הוא פחות פעיל. אבל שלא תהיינה הנחות שווא: שותפות עסקית אינה נישואי אהבה ללא תנאים. יש לפרק לגורמים את העבודה והתרומה של כל אחד. ניתן לייצר מדדים – למשל, מי אחראי על שיווק, מי על תפעול – ואז למדוד ביצועים. מנגנון בונוסים על יעדים לכל שותף יכול גם לסייע. אם יש פער משמעותי בכישורים, שקלו להכניס עוד כוח אדם ולא להעמיס הכל על שותף אחד (שעלול להתפוצץ לבסוף ולכעוס על האחר “שלא עושה כלום”). שותפים צריכים להרגיש שיש הוגנות בחלוקת הנטל, ולא – הטינה תבעבע. בהסכם המייסדים אפשר אפילו לכתוב שחובה על כל שותף להקדיש X שעות בשבוע לעסק, ושאי-עמידה בכך מהווה עילה להוצאתו או לדילול חלקו. זה אולי נראה מחמיר, אבל מונע מצבים שבהם אחד “נרדם בשמירה” והשני מתוסכל. וכמובן – התאימו את התגמול למידת התרומה: בין אם במשכורת חודשית או בחלוקת הרווחים – כך שכולם ירגישו מתוגמלים יחסית להשקעתם.
6. שקלו שימוש במגשרים/יועצים עוד לפני פנייה משפטית: גם אם אין בהסכם סעיף גישור רשמי, אפשר תמיד לנסות הליך גישור לא-פורמלי לפני שפונים לקרב משפטי. לעיתים שותפים חוששים שאם יציעו גישור זה סימן לחולשה – בפועל, זה סימן לחוכמה. הציעו זאת כדרך עסקית לחסוך זמן וכסף. אפשר לבחור מגשר שמבין בתחום הספציפי של העסק (למשל עו”ד שמתמחה בסכסוכי שותפים או איש עסקים ותיק שמוסכם על שני הצדדים). עלות הגישור תחולק ביניכם, והיא זניחה לעומת עלות תביעה. גם אם אינכם אופטימיים, עצם קיום הגישור יכול לעזור לצור “סדר יום” ברור למחלוקת. אם הצד השני מסרב לגישור, לפחות הרווחתם נקודות לטובתכם אם תגידו לשופט אחר כך “ניסיתי להצעות גישור והוא לא הסכים”. ואכן, המגמה כיום היא לעודד גישור – ועדת החוקה של הכנסת אף דנה בקידום פתרונות אלטרנטיביים לסכסוכים עסקיים, במיוחד בצילן של תקופות משבר . בנוסף, ייעוץ אסטרטגי: ישנם משרדי עורכי דין (כמו הבלוג שהוזכר קודם “אסטרטגיה ומשפט”) שמציעים סיוע בתכנון אסטרטגיית סכסוך לפני שקופצים להליך. אלו יכולות להיות פגישות “מאחורי הקלעים” בהן מעריכים את הכוחות, חולשות, ואיך לנהל משא ומתן. לפעמים שותף צריך להרגיש שהוא עשה הכל לפני בית משפט – לכן פנייה לייעוץ כזה יכולה למצות אפשרויות.
7. שימרו את פרטי הסכסוך בתוך המעגל המצומצם: זה מפתה ללכת ולשוחח עם עובדים, חברים, אפילו לקוחות קרובים, על “כמה שהשותף שלי נורא”. אך מדובר במהלך לא חכם. מידע על סכסוך פנימי יכול להתפשט ולערער את אמון הסביבה העסקית בכם. עובדים עלולים להתחיל לחפש עבודה אחרת מחשש לעתיד החברה, מתחרים ישמחו לנצל את החולשה שלכם מול לקוחות. לכן, שמרו את הכביסה המלוכלכת בבית. שתפו רק גורמים חיוניים (עו”ד, רו”ח, יועץ) תחת חובת סודיות. אם בכל זאת דלף מידע ויש שאלות (למשל עובד ששואל “למה אתם לא מדברים אחד עם השני?”), נסו למסגר זאת כ-“יש בינינו חילוקי דעות על כיוון העסק, אנחנו עובדים על פתרון, העסק ממשיך כרגיל”. כלומר, להקרין שליטה. גם במהלך מו”מ או משפט, עדיף להסכים עם הצד השני על מעין כללי אי-לוחמה תקשורתית: לא להכפיש אחד את השני מול צדדי ג’. כך, מה שלא חייב לצאת – לא ייצא. פרסום שלילי הוא חרב פיפיות – היום השותף הוא “האויב” שלכם אז אולי תשמחו ששמו נפגע, אבל בעתיד יתכן שתשובו לשתף פעולה (ראינו גם דברים כאלה) או פשוט אתם עצמכם תיפגעו מעצם האווירה השלילית סביב החברה. לכן, תהיה העוינות אשר תהיה – תשמרו אותה לערוצים הפנימיים.
8. זכרו את התמונה הגדולה – טובת העסק וטובתכם ארוכת הטווח: בתוך להט סכסוך, קל לשכוח למה בכלל נכנסנו לשותפות – כדי ליצור עסק מצליח ולהרוויח. חשוב לעשות מדי פעם “חשבון קר”: האם המהלכים שלי עכשיו משרתים את המטרה של למקסם את ערך השקעה שלי? אם המענה הוא לא, צריך אולי לשקול דרך אחרת. לפעמים הכי משתלם כלכלית הוא להתפשר ולהמשיך הלאה, גם אם זה כואב באגו. במקרים אחרים, אולי באמת עדיף לפרק את החבילה ולשמור מה שנותר מהעסק בנפרד. ניסוח אסטרטגיית יציאה Win-Win הוא האתגר. מומלץ לנסות לראות את הסכסוך מנקודת מבט השופט בעתיד: כיצד הוא יראה את ההתנהלות שלי ושל הצד השני? האם אני מצטייר כהוגן, שפוי ודואג לעסק? אם כן – כנראה גם התוצאה תהיה בהתאם. אל תאבדו עשתונות ואל תאבדו את המטרה הסופית: למצות את חלקכם באופן הטוב ביותר.