קבלת ערעור בעניין שומות לפי מיטב השפיטה

במסגרת פסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"מ 22007-06-13, ע"מ 35091-06-13 אופל לשם אחזקות בע"מ נ' מנהל מע"מ חיפה), נדון ערעורה של חברה (להלן: "המערערת") על החלטת המשיב לערוך לה שומות לפי מיטב השפיטה לשנים 2007-2011. המערערת הינה חברה שהחלה בסוף שנת 2006 להפעיל פאב בחיפה ודיווחה במסגרת דוחותיה הכספיים לשנים 2007-2011 על הפסדים שהסתכמו לסך כולל של כשני מיליון ₪. בעלי המערערת היו חסרי ניסיון בתחום הפאבים ואת הפסדיה מימנו באמצעות הלוואות שנטלו באופן אישי.

בשנת 2012, ערך המשיב ביקורת בעסקה של המערערת שבמהלכה נדרשה המערערת למסור מסמכים שונים לשנים 2007-2011, אולם המציאה רק חלק מהמסמכים, כאשר סרטי קופה למשל הוצגו רק משנת 2011 ואילך. המערערת אף נדרשה להציג ראיות על מקורותיה הכספיים ואת המסמכים המעידים על הלוואות הבעלים שניתנו לה, אולם לא המציאה מסמכים שיספקו את המשיב. לאור האמור, הוציא המשיב למערערת, שהפסיקה את פעילות הפאב בשנת 2012, שומות לפי מיטב השפיטה לשנים 2007-2011 וקבע כי יש להוסיף למערערת מס עסקאות בסך כולל של כ-297 אלף ₪, זאת משני נימוקים עיקריים: (א) כי תוצאותיה העסקיות של המערערת אינן סבירות; (ב) במסגרת ההליך המשפטי הוסיף מנהל מע"מ נימוק נוסף אודות אי המצאת מסמכים חשבונאיים על ידי המערערת. 

המערערת שיוצגה על ידי עורכת הדין יאנה שפירו ממשרדנו טענה כי הואיל וספריה של החברה לא נפסלו, מוטל על מע"מ הנטל לשכנע בנכונות השומות שהוציא. עוד טענה המערערת כי השומות שהוציא מנהל מע"מ לא הביאו בחשבון את מלוא הנתונים הרלוונטיים לעסק, כגון פחת במשקאות, מבצעי שיווק, שתייה על ידי מלצרים והוצאות פרסום ושיווק. עוד הוסיפה המערערת כי מנהל מע"מ לא סמך את שומתו על נתונים מוכחים, ולא הסתמך על תדריכים מקצועיים, אלא על נתונים שאסף מכתבה באינטרנט. לעניין אי המצאת סרטי קופה לתקופה שלפני שנת 2011 הסבירה המערערת שמקור הדבר הוא בהחלפת מערכת המחשוב בעסקה. במסגרת הכרעתו, קבע בית המשפט כי ביקורת שיפוטית על שומות מס שהוצאו לעוסק על פי מיטב השפיטה כוללת שני שלבים: (א) בשלב הראשון, בוחן בית המשפט האם הייתה הצדקה להוצאת שומה על פי מיטב השפיטה; (ב) אם נמצאה הצדקה עובר בית המשפט לשלב השני בו הוא בוחן האם יש מקום להתערב בשומה שהוצאה. בית המשפט ציין כי בעוד שבשלב הראשון נטל ההוכחה הינו על המשיב לשכנע כי התקיימו התנאים המצדיקים את הוצאת השומה לפי מיטב השפיטה (ליקויים בדיווח ובניהול ספרים ו/או תוצאה עסקית בלתי סבירה ו/או שינויים בלתי מוסברים ברווחיות העסק, בהוצאותיו וכדומה), הרי שבשלב השני עובר נטל ההוכחה אל העוסק לשכנע כי השומה שהוצאה לו אינה סבירה, אם כי נטל הבאת הראיות עשוי לעתים להשתנות.

במסגרת פסק דינו, קיבל בית המשפט את טענות המערערת אחת לאחת וקבע כי המשיב לא עמד בנטל המוטל עליו - לשכנע כי התקיימו התנאים המצדיקים את הוצאת השומה לפי מיטב השפיטה. בהקשר זה בחן בית המשפט את שני הנימוקים שהעלה המשיב לעניין זה, כאשר ביחס לנימוק הראשון שהתייחס לאי סבירות הרווח, הסיק בית המשפט כי לאור העובדה שהמשיב לא הסתמך על תדריך כלכלי כלשהו אלא על מאמר שפורסם באינטרנט וכי למשיב אין ניסיון וידע אישי בפאבים, הרי שמסקנת המשיב אודות אי סבירות הרווח של המערערת מקורה בכל שעסקה של המערערת צבר הפסדים במשך מספר שנים רצופות. לפי בית המשפט, זו אינה עילה מספקת להוצאת שומה לפי מיטב השפיטה. ביחס לנימוק השני, שהינו מחדלים בניהול הספרים, קיבל בית המשפט את הסבר המערערת לפיו אי יכולתה להמציא סרטי קופה מקורה בהחלפת מערכת המחשוב וכי האסמכתאות להלוואות הבעלים אמנם לא הוצגו, אך המערערת הבהירה כי היא נכונה לאפשר עיון במסמכי הבנק. מעבר לאמור, ציין בית המשפט כי גם אם היה המשיב עומד בנטל השכנוע בשלב הראשון, הרי שלאור האמור לעיל ולאור טעויות חישוב שנעשו על ידי המשיב במהלך עריכת השומות שבהן אף הודה, המערערת עמדה בנטל להטיל ספק בנכונות השומה. לאור האמור, קיבל בית המשפט את הערעור וחייב את המשיב בהוצאות משפט.