החזר מס אחרי עבודה בחו"ל

כידוע, יותר ויותר ישראלים נוהגים לנסוע לחו"ל למספר שנים על מנת לעבוד שם, בין אם כעצמאיים ובין אם כשכירים, בין אם כעובדי מעסיקים ישראלים ובין אם כעובדי מעסיקים זרים. ככלל, נוהגים ישראלים אלה להמשיך ולשלם מס בישראל גם בגים הכנסותיהם מעבודתם בחוץ לארץ במיוחד כשמדובר בעבדי מעסיקים ישראלים אשר מטעמי זהירות ממשיכים לנכות לעובדיהם מס במקור ולהעבירו לרשות המסים בארץ.

לאור פסק דין תקדימי שניתן לאחרונה על ידי כבוד השופט רון סוקול מבית המשפט המחוזי בחיפה בעניין צור נ' פקיד שומה חיפה (ע"מ 19466-01-12), כדאי עתה לעובדים כאמור לעיל לפנות אל רשות המסים ולבקש לקבל החזר המסים ששולמו על ידם בגין הכנסותיהם מחו"ל. בעניין צור נדון ערעורה של הגברת צור (להלן: "המערערת"), שיוצגה על ידי עורך הדין אסף הופמן שותף ומנהל מחלקת מיסוי בינלאומי במשרדנו, על צווי שומה שהוצאו לה לשנות המס 2006-2007. המערערת שהינה אזרחית ישראלית, נשואה ואם לשני ילדים, החלה לעבוד בחרת צים (להלן: "חברת צים") בשנת 2004. בשנת 2005 הוצע למערערת לעבור ולעבוד בחברה בת של חברת צים (להלן: "חברת גולדסטאר") שמקום מושבה הינו בהונג קונג.בחודש בינואר 2006 עזבו המערערת ובני משפחתה (בעלה של המערערת וילדיה) להונג קונג, שם עבדה המערערת עד חודש אוגוסט 2008, אז חזרו המערערת ומשפחתה לישראל, כשבמהלך כל התקופה הזו קיבלה המערערת את שכרה גם באמצעות חברת צים. חברת צים התייחסה למערערת כתושבת ישראל שעובדת בחו"ל וניכתה לה מס במקור מיגיעה אישית שהופקה או נצמחה מחוץ לישראל. במקביל שילמה המערערת מס גם בהונג קונג אשר קוזז מהמס ששולם בארץ. עם שובה ארצה, ומאחר שסברה כי אינה חייבת במס בישראל על הכנסותיה מעבודתה בחו"ל, הגישה המערערת בקשה להחזר מס בגין השנים 2006-2007. בקשתה זו נדחתה מאחר שפקיד השומה סבר כי בשנים אלו היתה המערערת תושבת ישראל.

בית המשפט בחן את עובדות המקרה, תוך שהוא קובע כי תושבותו של נישום לצרכי פקודת מס הכנסה נקבעת בהתאם למקום "מרכז חייו" של הנישום, קרי, בין השאר, בהתאם למקום בו נמצאים האינטרסים המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים של הנישום, וכן בהתאם לחזקות הכמותיות המופיעות בפקודה לגבי תושבותו של נישום. לעניין חזקת הימים, נמצא כי בכל אחת משתי השנים 2006 ו-2007 שהתה המערערת בישראל פחות מ-183 ימים. אולם, בשנת 2006 שהתה המערערת בישראל 42 ימים בלבד, אך ביחד עם השנתיים שקדמו לה שהתה מעל ל- 425 ימים בישראל. כלומר ביחס לשנה זו אכן מתקיימת חזקת הימים לפיה מרכז חייה של המערערת בישראל מה שלא מתקיים ביחס לשנת 2007. מכאן, בחן בית המשפט האם ביכולת המערערת לסתור את החזקה הנ"ל והאם ביכולת פקיד השומה להוכיח כי מרכז חייה בשנת 2007 היה בישראל וזאת על סמך נסיבות המקרה ותוך שימוש במבחני העזר. בעניינה של המערערת, התקיימו סממנים אובייקטיביים רבים הקושרים את המערערת להונג קונג כדלקמן: החל מחודש ינואר 2006 ועד לאוגוסט 2008 עבדה המערערת בהונג קונג; חשבונות הבנק של המערערת נוהלו בהונג קונג; בני משפחתה הקרובה (בעלה וילדיה) עברו להתגורר עמה בהונג קונג; מקום מגוריה עם משפחתה היה רק בהונג קונג בדירה ששכרה עבורה החברה המקומית בהונג-קונג; בעלה של המערערת התפטר מעבודתו בארץ טרם המעבר להונג קונג; ילדיה של המערערת התקבלו למוסדות חינוך בהונג קונג ושם למדו; המערערת ובעלה מכרו את המכוניות שהחזיקו בישראל טרם נסיעתם להונג קונג וגם הביטוח הרפואי של המערערת ובעלה היה בהונג קונג. מאידך, התקיימו גם זיקות אובייקטיביות הקושרות את המערערת לישראל כגון: הדירה שבבעלות המערערת ובעלה בישראל נותרה בבעלותם ולא נמכרה אך הושכרה לתקופה ממושכת; לבני הזוג נותר חשבון בנק בישראל ותכניות פנסיה בחברת ביטוח בישראל; המערערת קיבלה את שכרה מחברת צים שהתייחסה אליה כתושבת ישראל ובני הזוג שמרו על קשר עם בני המשפחה המורחבת בישראל והגיעו לביקורים בתקופת החגים.

על סמך כל האמור, קבע בית המשפט, כי מכלול הנתונים האובייקטיביים מצביע על העתקת מרכז חיי המערערת להונג קונג החל מינואר 2006, מאחר שמרבית הזיקות מעידות על כך שמקום מרכז חייה היה בחו"ל. התוצאה היתה שבית המשפט קיבל את ערעור המערערת באופן שבו הוכרה כמי שאינה תושבת ישראל בשנים 2006-2007 ופקיד השומה אף חוייב בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין של המערערת. במסגרת פסק הדין התייחס כבוד השופט סוקול לראשונה בכובד ראש לנושא תופעת עובדים ישראלים  המעתיקים את מרכז חייהם לחו"ל במסגרת ריילוקשיין תוך שהוא מציין במסגרת סעיף 18 לפסק הדין כדלקמן: "נציין כי בשנים האחרונות ערים אנו יותר ויותר לניידות כוח העבודה ולמעבר של עובדים ממדינה  למדינה. כוחם של התאגידים הגלובליים הולך וגדל והתופעה של שינוי מקום עבודה ומגורים הולכת ונפוצה יותר ויותר. הדבר מחייב חשיבה נוספת על השפעת כללי התחולה של דיני המס על התנהגותם של העובדים, שהרי קיים חשש כי יפעלו לניתוק זיקת התושבות רק משיקולי מס .. ניידות זו של עובדים מחייבת גם קביעת מבחנים ברורים ופשוטים לשיים על מנת למנוע דיונים מיותרים ולאפשר לכל אדם  המבקש למצוא מקום  עבודה מחוץ לישראל לתכנן את צעדיו ולדעת היכן וכמה יהיה עליו לשלם  מס כל הכנסותיו"

בנוסף, התייחס כבוד השופט סוקול לסוגיית ניכוי המס במקור שבוצע ע"י חברת צים וקבע כי לא מדובר בראיה לכך שהמערערת לא שינתה את מקום תושבותה, והניכוי במקור מצד המעסיק הוא עניין טבעי, שכן לא הוא זה שיחליט או יקבע בעניין החבות במס, אלא הדבר צריך להעשות ע"י העובד עצמו בפניה לרשויות המס, כמו שאירע במקרה זה, כאשר חזרה המערערת לישראל. נציין, כי פסק הדין אינו מקבל את גישת רשות המיסים לפיה נישום מוסיף להיות תושב ישראל כל עוד לא שהה בחו"ל תקופה ממושכת, שאינה פוחתת משלוש שנים, וכן את גישת רשויות המס לפיה אין להכיר בשינוי התושבות של הנישום מתחילת התקופה שבה עבר הנישום לחו"ל, בעיקר במקרים בהם שוהה הנישום בחו"ל תקופה לא ארוכה.