היבטי מיסוי הנוגעים לישראלים המעתיקים את מקום מושבם לסין

בימינו, ישראלים רבים אשר ראו את חייהם בישראל מבינים כי חלומם הולך ומתרחק מסיבות כלכליות, ביטחוניות, פוליטיות ואחרות, ולכן החליטו לבנות את עתידם מעבר לים. אם כי היעדים ה"קלאסיים" היו כמובן ארה"ב ואירופה, הרי שבשנים האחרונות ניתן לזהות תופעה חדשה ושונה – הרבה ישראלים המחפשים עבודה בחו"ל פונים דווקא למדינות עולם שני ומדינות הנמצאות עדיין בשלבי פיתוח, כגון מדינות אפריקה, הודו וסין. סין, הנחשבת למעצמה הכלכלית השנייה בגודלה בעולם, ממשיכה בגדילתה, והופכת להיות יעד אטרקטיבי עבור ישראלים עקב אפשרויות העבודה הרבות וההזדמנויות העסקיות האין-סופיות.

סין הינה ישות תרבותית וגאוגרפית בת אלפי שנים, עם המורשת ודפוסי התרבות הרציפים והססגוניים ביותר בהיסטוריה האנושית. לאחר מלחמת האזרחים שהתנהלה בסין גופא, בין המפלגה הקומוניסטית למפלגה הלאומנית במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20, פוצל המרחב הסיני לשתי ישויות פוליטיות הנושאות את השם "סין" וטוענות לחזקה על כלל השטח. כדי למנוע בלבול, חשוב להדגיש כי כאשר מדברים על "סין", הכוונה היא ל-"רפובליקה העממית של סין" – המדינה הענקית שממוקמת בדרום מזרח יבשת אסיה, בעוד ש"הרפובליקה הסינית" מתייחסת לשטחה של טאיוואן.

היחסים בין סין לישראל החלו כבר בשנות ה-50 עם עליית המפלגה הקומוניסטית לשלטון, אך התדרדרו ונשארו עוינים עד שנות ה-70 המאוחרות. עם מיתון השלטון בסין והצטרפותה לאו"ם, התחדשו היחסים עם ישראל והחלו קשרים צבאיים וטכנולוגיים רבים בין שתי המדינות. המשבר הגדול בסין בשנת 1989 (אירועי "טיאנאנמן") יצר שוב אוירה עוינת כלפי סין, אשר הגבירה את הצורך שלה בחיזוק קשרים עם מדינות מערביות אשר מעוניינות בכך, ובהן ישראל. מאז כינון היחסים הדיפלומטיים בשנת 1990, היחס של האליטה הסינית כלפי ישראל הוא אמביוולנטי. מחד, קיים יחס של כבוד והערכה כלפי ישראל, הן בשל עובדת היותו של העם היהודי עם בעל שורשים עתיקים בדומה לזה הסיני, והן בשל הישגיה המרשימים של ישראל בתחומים רבים, ובעיקר הטכנולוגיה, החקלאות והביטחון. מאידך, קיים ריחוק תרבותי הרואה בישראל גורם זר באסיה, בעל קשרים הדוקים מדי עם ארצות הברית והעולם המערבי – דבר המעורר ספקנות וחשדנות אצל הסינים. אם זאת, בשנים האחרונות ניתן לראות התפתחות רבה בחשיפת הישראלים לעם הסיני ולהפך. תופעה זו מציגה עצמה באופן הברור ביותר דווקא באוניברסיטאות בהן נלמדים תארים שלמים בנושא ותלמידים שואפים להגיע למדינה האחרת במטרה להיחשף לתרבות שהיא אמנם מאוד שונה, אך עם מאפיינים רבים מאוד הנתפסים נעלים בפני הצד השני.

עם תהליכי הגלובליזציה, הרצון להשתלב בשוק העולמי ומגוון האפשרויות הרב, נוצרו יחסים חמים ובלתי פוסקים בין שתי המדינות בתחומי הטכנולוגיה, החקלאות, ההיי-טק, התעשייה הכבדה והקלה, ובעצם כמעט בכל תחום אחר. חברות ישראליות רבות מקימות מפעלים בסין וישראלים רבים מהגרים עצמאית למטרות עבודה. בסין ניתן לראות כגן עדן עבור ישראלים הבוחרים לעסוק בעיקר ביבוא ויצוא, מכיוון ובסין ישנם אין ספור מפעלים הפועלים ללא הפסקה ומייצרים כמעט כל דבר במחירים הזולים בעולם, בעזרת כוח עבודה זול וחרוץ שאין כמוהו.

למרות שהמעבר לסין יכול להיות צעד משמעותי וחשוב בחייכם, חשוב לזכור כי אזרח ישראל המעוניין לבצע Relocation למטרת עבודה, חייב להתנהל בשקיפות אל מול רשויות המס בישראל על מנת למנוע חשיפה במישור הפלילי. ישראלי אשר עובר לעבוד בסין אינו בהכרח פטור לחלוטין מתשלום מס בישראל, ובחינת חבות המס תהיה בהתאם לקביעת ה"תושבות" שלו (כלומר, ישראלי העובד בסין ימשיך לחוב במס על הכנסתו, גם בישראל, כל עוד מבחינת הדין הישראלי, הוא יוגדר כ"תושב ישראל").
בפקודת מס ההכנסה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") ישנם שני מבחני עזר אשר באמצעותם ניתן לקבוע האם נישום הינו תושב ישראל או תושב מדינה זרה.
המבחן הראשון הינו המבחן המהותי, מבחן פרי הפסיקה, אשר "נטמע" גם בפקודת מס ההכנסה, והמבחן השני הינו המבחן הטכני. המבחן המהותי – סעיף 1 לפקודה, מגדיר את תושבות הנישום כדלקמן:
לגבי יחיד – מי שמרכז חייו בישראל; ולעניין זה יחולו הוראות אלה:

א.      מקום ביתו הקבוע;
ב.      מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו;
ג.       מקום עיסוקו הרגיל או הקבוע או מקום העסקתו הקבוע;
ד.      מקום האינטרסים הכלכליים הפעילים והמהותיים שלו;
ה.      מקום פעילותו בארגונים, באיגודים או במוסדות שונים;

למבחן המהותי שני פנים: האחד,  אובייקטיבי – המבחן הפיזי, כלומר היכן נמצאות מירב הזיקות של הנישום, והאחר, סובייקטיבי – היכן רואה הנישום את מרכז חייו.
המבחן הטכני הינו בעל שתי חלופות:
לפי סעיף 1 לפקודה, חזקה היא שמרכז חייו של יחיד בשנת המס הוא בישראל  -
א.      אם שהה בישראל בשנת המס 183 ימים או יותר. לפי חלופה זו, די לו לנישום כי ישהה לפחות 183 ימים בשנה קלנדרית בישראל, בכדי שייחשב לתושב ישראל. ההנחה היא, כי אדם השוהה במרבית ימי השנה בישראל, הינו תושב ישראל.
ב.      אם שהה בישראל בשנת המס 30 ימים או יותר, וסך כל תקופת שהייתו בישראל בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה הוא 425 ימים או יותר. בחלופה זו, היה ושהה נישום בשנת המס הנבחנת 30 ימים או יותר, וסך כל תקופת שהייתו בישראל בשנת המס הנבחנת וכן בשנתיים שקדמו לה, הוא 425 ימים או יותר – אזי הוא ייחשב לתושב ישראל בשנה הנבחנת.

בתי המשפט בארץ מעניקים למבחן המהותי משקל גדול יותר מהמשקל אותו מעניקים הם למבחן הטכני. אזרח ישראל אשר עובד בסין ייחשב כתושב חוץ ולא יהיה מחויב בתשלום מיסים בישראל ככל שיעמוד בתנאים של המבחן המהותי והמבחן הטכני לקביעת תושבותו. כלומר, אם יצליח נישום זה להוכיח כי מרכז חייו הוא בסין, ייחשב הוא לתושב חוץ.

לסיכום, על כלל הישראלים העובדים במדינות זרות, לרבות סין, מוטלת החובה להתנהל בשקיפות אל מול רשויות המס בישראל. ישראלי שירד מהמדינה אינו הופך אוטומטית לתושב חוץ, ואין הוא פטור מתשלום מס בישראל. כמו שצוין דלעיל, ישנם מספר מבחנים אשר משמשים לקביעת מקום מושבו של הנישום לצרכי מס והם מורכבים ומשתנים ממקרה למקרה. בהתאם לאמור, רצוי כי נישום שבכוונתו להפסיק לשלם מס בישראל יקבל ייעוץ משפטי מבעל מקצוע שמתמחה בתחום המיסוי הבינלאומי בכדי להימנע מסנקציות פליליות ו/או אזרחיות שעלולות להיות מטלות עליו ע"י רשויות המס בישראל.