13/6/2024
בגלל המלחמה, חקלאים רבים באיזורי העימות נמצאים על סף קריסה, בסכנה לחדלות פירעון. למי פונים ומה עושים?
מאז ה-7 באוקטובר והמלחמה הכואבת והמתמשכת שכולנו חווים, עסקים רבים, בעיקר כאלה הנמצאים באיזורי העימות בצפון ובדרום הארץ (אבל לא רק), שורדים בקושי, תוך שהם צוברים חובות; חלקם כבר נמצאים על סף קריסה, בהם גם עסקים שחוששים מפשיטת רגל וחדלות פירעון.
נדמה כי המצב חמור במיוחד בכל הנוגע לחקלאי ומגדלי ישראל, שנפגעו קשה בגלל המלחמה. רוב עבודת החקלאות בישראל נעשית כידוע בפריפריה ובסמוך לגבולות המדינה, ומאז פרוץ המלחמה הם עובדים תחת קשיים רבים, לעיתים "תחת אש", ועם נגישות מוגבלת לשטחי הגידול שלהם. בנוסף, מאז פרוץ המלחמה נאלצים חקלאים להתמודד עם מחסור גדול בעובדים מקצועיים, כאשר גם עצירת מעבר הסחורות לעזה פוגעת קשות בחקלאים.
אבל חשוב להבין כי הפגיעה היא לא רק בעבודה ה"שוטפת". מלחמת חרבות ברזל נפלה על מדינתנו כרעם ביום בהיר, ללא כל יכולת להיערך לצפוי לבוא. מעבר להוצאות השוטפות, ישנם גם חקלאים רבים שלקחו על עצמם התחייבויות עתידיות בכדי להשביח ולהגדיל את הרווחיות הצפויה מהמשק. אזרחים פעלו לטובת הרחבת פעילות, השבחת העסקים, מינוף הפוטנציאל, האמינו במגמת הגדילה ולשם כך נטלו הלוואות, השקיעו בייזום ופיתוח עסקי יקר והכול בהישען על אמונה לפיה ניתן יהיה לעמוד בהתחייבויות ולהשיב את ההלוואות מתוך הכנסות עתידיות אותם הם ייחלו לצבור. למשל, בעלי מטעים אשר ערב המלחמה השביחו את המטע, תכננו הגדלה של חממות, רכשו פקעות ו/או שתלים לטובת הגדלת תוצרת, שתלו שתילים, הרחיבו את המטעים בשתילים חדשים, עקרו שטחים לטובת החלפתם בשתילים אחרים, השקיעו במערכות השקיה מתקדמות, רכשו ציוד חקלאי מתקדם – מצאו עצמם לפתח עם "בור" כלכלי שאין דרך לכסות אותו.
לא מדובר כמובן רק במגדלים, ישנם מקרים נוספים; לולנים בצפון הארץ, למשל, שהרסו לול ישן או חצבו בשטח ויישרו קרקע, הוציאו היתרים והמתינו לרגע בו תחל ההתקנה. אלא שבעקבות המלחמה השטח משמש נכון להיום את כוחות הביטחון. החקלאים מוקירים תודה לחיילים כמובן; אבל גם מצריך אותם להתמודד עם הרס של השטח, ספיגת נזקים כלכליים בגינם הם מצפים לפיצוי מהמדינה, כדי שיוכלו לכל הפחות לעמוד בהתחייבויות מול הבנקים. ספקי הלולים והגורמים האחרים שלא בהכרח מגלים את הגמישות המיוחלת ואת הסבלנות המתבקשת בקבלת התשלום.
ואילו בעלי עדרי בקר, שערב המלחמה גידרו והגדילו את שטחי המרעה, התקינו מערכות האכלה של העדרים, השקיעו ברכישות של ראשי בקר נוספים, שיפרו תשתיות ונקטו בפעולת מגוונות שאמורות היו להגדיל מהותית את תוצרתם ואת ההכנסות הצפויות, הבינו די מהר שכל השקעותיהם ירדו לטמיון. וכך גם חקלאים שנאלצו להשמיד בדמעות את מקור לחמם - אם עופות, אם פרות, אם עיזים, אם בעלי חיים אחרים והכול משום שאין באפשרותם לטפל באלה וזאת משום שהגישה מסוכנת וכי הנזק בטיפול ו/או בניסיון טיפול הפסיק להיות כלכלי. או מטעים וכרמים גדולים אשר אמורים היו להיות מטופלים וערוכים לטובת הליך השזירה ו/או לטובת קטיף ו/או לטובת ייצור של יין ביקבים המצויים בבעלות בעלי הכרמים.
אבל כידוע, הלוואות והתחייבויות כספיות צריך להחזיר, ולחקלאים אין "כרית ביטחון כלכלית". וכשאין מקורות הכנסה, והנושים מתדפקים על הדלתות, המצב הופך קשה עוד יותר. חשוב לומר כי מדינת ישראל, באמצעות מס רכוש, עושה את כל מה שניתן לעשות במגבלות החוק והתקציב לטובת מתן מענה ושמירה על עורף איתן. כמי שייצג את מס רכוש במשך 13 שנה, אני מכיר מקרוב את התנהלות משרד האוצר ומס רכוש, כך שמידיעה אישית ברור וידוע לי כי המנהלים של הקרן עושים לילות כימים לרווחת הניזוקים. אלא שגם הם עומדים אל מול החלטות ממשלה, מגבלות וקשיים אחרים לעמוד בציפיות ובדירות של כלל הניזוקים, תוך שמירה מתחייבת על קופתה המתדלדלת של המדינה.
חקלאים ועסקים הממוקמים בקו עימות אמנם זכאים לקבל פיצוי, במסלול אדום או ירוק, תלוי במקרה ותלוי בנסיבות. אלא שהמסלול הירוק מקנה פיצוי חלקי ואינו מגלם את כל הנזק שנגרם לחקלאי; ואילו במסלול האדום, התביעה בשלמותה תוגש רק לאחר גיבוש כל הנזק בגין כל תקופת המלחמה ובינתיים ועד לקבלת החלטה בתביעה - אותם ניזוקים זכאים לקבל תשלום באמצעות מקדמות. אלא שבמקרים רבים, המקדמות לא מספיקות, משולמות באיחור, ויש גם שלא קיבלו עד כה מקדמות בכלל.
אבל החקלאים במצוקה כלכלית מיידית, וצריכים את הכסף עכשיו כדי להחזיר חובות. אז מה עושים? כאן בדיוק נכנס חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי תשע"ח 2018. חוק זה מסייע לעסקים לקבל פיצויים בגין הפגיעה שנגרמה להם במלחמת חרבות ברזל, וכך יוכלו לשלם לנושים ולהביא לידי הקפאת החובות. מדובר במעיין הליך חדלות פירעון "רך" שבו התאגיד נותר בשליטת האורגנים הקיימים, כלומר הניזוק (כלומר, החקלאי) ממשיך לתפקד כרגיל תחת צו עיכוב הליכים, כלומר צו המורה על הקפאת החובות של העסק ומניעת הנושים מנקיטה בהליכים נגדו. ככל שבית המשפט אליו מוגשת הבקשה לעיכוב הליכים, מוצא כי יש מקום לאשר את ההליך עבור העסק, בית המשפט ימנה מנהל הסדר שילווה את האורגנים הקיימים תוך גיבוש תכנית שיקום כלכלי. בתוך כך, העסק שנפגע כלכלית עקב המלחמה נדרש לגבש הסדר חוב עם הנושים שיסדיר בהדרגה את חובות העבר. לאחר שיוסדר החוב כלפי הנושים - ישוב הניזוק להתנהל במהלך העסקים הרגיל.
כמובן ש"כל מקרה לגופו" וזה פתרון שלא מתאים לכל אחד, אבל זה בהחלט פתרון שיכול לסייע להרבה מאוד חקלאים שמתמודדים בימים אלה עם חובות ונושים.
חיפוש 
סגור 
