2/4/2014
בהתאם לסעיף 92(א)(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), הפסד הון שהיה לאדם בשנת מס פלונית, ואילו היה ריווח הון היה מתחייב עליו במס, מותר בקיזוז כנגד ריווח הון או כנגד שבח מקרקעין לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק").
לאחרונה, ניתן פסק דינו של בית המשפט עליון בע"א 7800/10 עו"ד רונן מטרי נ' אליעזר אלקון ואח' (להלן: "עניין רונן מטרי"), בו דובר בבעלי מניות של חברה (להלן: "החברה") אשר היו ערבים באופן אישי לחובותיה (להלן: "בעלי המניות"). בעלי מניות אלה משכנו נכס מקרקעין שהיה בבעלותם לטובת בנק (להלן: "הבנק") כערובה לתשלום חובותיה של החברה לאותו בנק. במקביל, חתמו המשיבים על כתב ערבות לחובות החברה כלפי הבנק.
לימים, לא עמדה החברה בתשלום חובה לבנק. כתוצאה קמה לבנק עילה לאכיפת המשכנתא בגין חוב החברה שלא נפרע ע"י בעלי מניותיה. על כן, מונה כונס נכסים על זכויות בעלי המניות במקרקעין (להלן: "הכונס") ובהמשך, נמכרו המקרקעין על-ידו.
לאחר השלמת הליכי מכר המקרקעין ומשנקבעה שומת מס השבח בגין המכירה, התברר כי אין בקופת הכינוס די כספים כדי לפרוע את חובה של החברה לבנק. על רקע זה, הגיש הכונס לבית המשפט המחוזי בקשה לחידוש ההליכים. בבקשה טען כי כתוצאה ממימוש המקרקעין, נוצר למשיבים הפסד הון הניתן לקיזוז כנגד השבח מהמכירה (להלן: "ההפסד") לפי סעיף 92(א)(1) לפקודה. הכונס חפץ לקזז הפסד זה כנגד השבח ממכירת המקרקעין וביקש כי בית המשפט יורה לבעלי המניות לחתום על המסמכים הדרושים לשם כך. בית המשפט המחוזי דחה בקשתו זו של הכונס, וכתוצאה ערער הכונס לבית המשפט העליון.
חשוב לענייננו לציין, כי השאלה האם ניתן לראות בסכום ששילם אדם שערב באופן אישי לחובותיה של חברה, עקב מימוש הערבות, כהפסד הניתן לקיזוז לפי סעיף 92(א) לפקודה, הוכרעה בעבר ע"י בית המשפט העליון בע"א 14/85 פקיד שומה חיפה נ' גולדשטיין, פ"ד מא(1) 835, בו השיב בית המשפט על שאלה זו בחיוב וקבע כי יש לאפשר לערב לקזז את ההפסד שנגרם לו כתוצאה ממימוש ערבותו כנגד שבח מקרקעין.
בעניין רונן מטרי נדונה השאלה למי עומדת הזכות לעשות שימוש בהפסד האמור – לבנק הנושה בחברה, או לבעל המניות שערבותו לחובות החברה כלפי הבנק, מומשה.
בית המשפט העליון דחה את ערעורו של הכונס וקבע, כי הן בהתחשב בנוסחו של סעיף 92(א)(1) לפקודה שממנו ניתן להסיק כי מדובר בהפסד שנצמח לנישום עצמו, הן בהתחשב בכך שסעיף 48ב(א)(1) לחוק מותיר בידי הנישום את האפשרות לבחור האם לקזז הפסדים מסכום השבח שנקבע לו, אם לאו, והן לאור העובדה כי בהוראות הביצוע של מס הכנסה נקבע כי ההפסד הינו נכס השייך לנישום, והנישום הוא היחיד הרשאי לבקש קיזוז הפסדים, נובע כי הזכות לקזז הפסד לפי סעיף 92(א)(1) ניתנה באופן אישי לנישום אשר לו נצמח ההפסד. מכאן שהשימוש בהפסד לצורך קיזוז נעשה רק לפי בקשת הנישום או מי שהוא ייפה את כוחו. ההיבט האישי של ההפסדים נובע גם מהכלל שקובע כי אין לקזז הפסדיו של נישום אחד מרווחיו של נישום אחר.
בית המשפט הדגיש כי הנישום רשאי אמנם לעשות שימוש בזכותו לקזז הפסדים לצורכי מס לטובת גורם אחר וכי כן באפשרותו להסמיך אחר לעשות שימוש בהפסדיו בשמו ואף להתחייב כלפי אחר כי יעשה כן, אולם, הדבר מצריך הרשאה מפורשת של הנישום בעניין.