הקצאת מניות בפרמיה בדין הישראלי - הגדרה, יתרונות והיבטים משפטיים

מאת: אלי דורון, עו"ד

6/4/2025

הקצאת מניות בפרמיה בדין הישראלי - הגדרה, יתרונות והיבטים משפטיים

מהי הקצאת מניות בפרמיה?

יתרונות הקצאת מניות בפרמיה

• גיוס הון משמעותי וחיזוק מבנה ההון: ההקצאה מאפשרת לחברה לגייס הון חדש לתוך קופתה מבלי ליטול חוב. כספי ההשקעה (לרבות חלק הפרמיה) נכנסים לחברה, מחזקים את ההון העצמי שלה ומשפרים את הנזילות ויכולת המימון של פעילויותיה. בכך ניתן לממן צמיחה, פרויקטים חדשים או ייצוב פיננסי של החברה. בניגוד למכירת מניות ע”י בעלי מניות קיימים (העברת מניות), שבה כספי הרכישה מגיעים למוכר ולא לחברה, כאן החברה עצמה נהנית מהתמורה.
• הפחתת דילול יחסית: כאשר משקיע מוכן לשלם מחיר הגבוה מהערך הנקוב, המשמעות היא שהחברה יכולה לגייס סכום נתון תוך הקצאת פחות מניות חדשות. כתוצאה מכך, אחוזי ההחזקה של בעלי המניות הקיימים מדוללים בשיעור מתון יותר בהשוואה למצב של הקצאה במחיר נמוך. במילים אחרות, פרמיה גבוהה מפחיתה את שיעור הגדלת ההון המונפק, וכך מצמצמת את הפגיעה היחסית בבעלי המניות הוותיקים. כמובן שבכל הקצאת מניות שלא מוחזקת על ידי כלל בעלי המניות הקיימים יחול דילול בבעלות שלהם , אך כאשר ההקצאה מתבצעת בשווי שוק הוגן ואף בפרמיה, הדילול נתפס כמוצדק ונחוץ לטובת החברה. בית המשפט אף הבהיר כי לא כל הקצאת מניות המדללת בעלי מניות מהווה קיפוח; הקצאה המבוצעת באופן שוויוני ובהתאם לצורכי החברה – ושעתידה להעלות את שווי החברה – תיחשב מוצדקת . למעשה, כאשר ההקצאה בפרמיה מזרימה לחברה הון המאפשר לה להמשיך לפעול ולהשיא את ערך העסק, אזי כלל בעלי המניות, לרבות המיעוט, צפויים להרוויח בטווח הארוך מעליית שווי החברה למרות הדילול בטווח הקצר .
• איתות חיובי לשווי החברה: הקצאה בפרמיה משקפת את הערכת השווי הגבוהה של החברה בעיני המשקיעים. עבור החברה, זהו סימן לאמון מצד המשקיע ולפוטנציאל צמיחה. חברות הזוכות להשקעות בפרמיה נהנות לעיתים מתדמית משופרת מול בנקים, שותפים עסקיים ומשקיעים פוטנציאליים נוספים, בהיות העסקה מעין “הצבעת אמון” בערך החברה. כמו כן, התמורה מעל הערך הנקוב נרשמת בקרן פרמיה בהון העצמי במאזני החברה, וקרן זו יכולה לשמש בעתיד לצרכים שונים – כגון קיזוז הפסדים צבורים, הנפקת מניות הטבה (Bonus Shares) לבעלי המניות, או חלוקת דיבידנד מתוך הפרמיה בכפוף למגבלות החוק. בכך הפרמיה תורמת לחוסן הפיננסי של החברה.
• גמישות מבנית בהשוואה לחלופות: גיוס הון באמצעות הקצאת מניות (Equity) מהווה חלופה למימון באמצעות חוב (הלוואות) או להוצאת שותף קיים. מבחינת החברה, הון מניות אינו יוצר חובה לפרוע קרן או לשלם ריבית, ובכך משפר את יחס המינוף. בנוסף, הקצאה למשקיע חדש עדיפה פעמים רבות על שילוב המשקיע באמצעות רכישת מניות קיימות מבעלי שליטה, שכן עסקת מכר מניות אינה מוסיפה הון לחברה. במקרים מסוימים אף ניתן לתכנן מהלכים יצירתיים של הקצאת מניות כחלופה לעסקאות מורכבות – למשל בענף הנדל”ן: בעבר, הקצאת מניות בחברה בעלת מקרקעין נחשבה כמכירת נכס מקרקעין וחויבה במס, אך מאז תיקון 50 לחוק מיסוי מקרקעין (2002) היא אינה נחשבת עוד “פעולה באיגוד” במובן זה (כל עוד כספי ההשקעה נכנסים לחברה ולא מועברים לבעלי מניות). הדבר מאפשר, למשל, לבצע עסקאות קומבינציה באמצעות הקצאת מניות לבעל קרקע ולקבלן, ובכך לדחות אירועי מס מיידיים – יתרון משמעותי לחברה הנדרשת בפיתוח הפרויקט. (נציין כי כיום, בעקבות תיקון 76 לחוק, הקצאה כזו עדיין תחויב במס רכישה מצד המשקיע החדש, כמוסבר בהמשך).

• כניסה כשותף ישיר בחברה וצפי ליהנות מצמיחתה: המשקיע המקבל מניות חדשות הופך לבעל מניות בחברה, עם כל הזכויות והפוטנציאל הכלכלי הגלום בכך – כגון חלק יחסי ברווחי החברה (בדרך של דיבידנדים עתידיים) וחלק יחסי מתמורת מכירת החברה או נכסיה בעתיד. השקעה דרך הקצאת מניות מאפשרת למשקיע לקחת חלק פעיל בהצלחת החברה, ולא רק ליהנות מריבית קבועה כמו בהלוואה. אם החברה צומחת – ערך המניות עשוי לעלות, וכך המשקיע יפיק רווח הון כאשר ימכור אותן. יתרה מכך, כאשר משקיע מצטרף לחברה (לעומת רכישת מניות מבעל מניות אחר), הוא בדרך כלל ינהל משא ומתן ויקבל תנאים מיוחדים המותאמים לצרכיו (כגון זכויות עודפות או הגנות משפטיות – ראו בהמשך). בכך הוא מעצב לעצמו מעמד אופטימלי כבעל מניות, בניגוד לרכישת “יד שנייה” של מניות קיימות, שבה היה נכנס לנעלי המוכר ללא יכולת לשנות את זכויות המניה.
• השקעה בחברה במקום תשלום למוכר פרטי: כאשר משקיע רוכש מניות ישירות מבעל מניות קיים, כספו יוצא מהחברה אל כיסו של המוכר, ואילו החברה עצמה לא מתחזקת פיננסית. לעומת זאת, בהקצאת מניות התמורה נכנסת לקופת החברה ומשמשת לטובת פעילותה – דבר המיטיב בעקיפין גם עם המשקיע החדש, משום שהכספים שתרם נועדו להגדיל את שווי החברה (ולא רק להעשיר בעלים קודם). באופן זה המשקיע יכול לוודא שכספו “עובד” בתוך החברה לצורך יצירת ערך, במקום לשמש כתגמול לבעל מניות פורש. יתרון זה משמעותי במיוחד בחברות סטארט-אפ או צמיחה, בהן המשקיעים מעוניינים לוודא שההון שהם מזרימים אכן מוקדש לפיתוח המוצר, שיווק, העסקת כוח אדם איכותי וכדומה – ולא לתשלומים היסטוריים.
• היבטי מס מיטביים בעת ההשקעה: השקעה באמצעות הקצאת מניות (להבדיל מרכישת מניות מבעלים קיים) אינה מהווה בדרך כלל “אירוע מס” מיידי בישראל – כלומר, עצם כניסת המשקיע ורכישת המניות מהחברה אינו גורר חיוב במס הכנסה או במס רווח הון במועד העסקה . מבחינת המשקיע, משמעות הדבר היא שכל כספי ההשקעה “עובדים” ישירות לטובת החברה, ואין תשלום מס בגינם בעת ההשקעה. לעומת זאת, בעסקת רכישת מניות ממוכר פרטי, המוכר עלול להתחייב במס רווח הון על רווחיו ממכירה זו, ובמקרים מסוימים הדבר יכול להשפיע על מחיר העסקה (המוכר יגלם במחיר דרישת “ברוטו” גבוהה יותר כדי לכסות את המס). בהקצאה ראשונית אין צד שמשלם מס, ולכן המשא ומתן מתמקד בערך החברה עצמה. בנוסף, בסיס המס של המשקיע במניות יהיה סכום ההשקעה ששילם (כולל הפרמיה), כך שבעתיד – רק רווח מעבר לסכום זה יחויב במס כרווח הון במכירה. הדבר מונע “מס כפול” ופשט את חישובי המס למשקיע. כמו כן, עבור משקיעים זרים, הדין הישראלי מעניק לעיתים פטור ממס רווח הון במכירת מניות סטארט-אפ ישראלי (בהתאם לתנאי החוק לעידוד השקעות הון) – דבר שמעודד השקעות ישירות via הקצאות מניות.
• יכולת השפעה וניהול סיכונים משפטיים: משקיע הנכנס בשערי החברה דרך הקצאת מניות חותם לרוב על הסכמי השקעה מפורטים, שבהם מוקנות לו זכויות ויכולות השפעה בניהול החברה (בניגוד למשקיע פסיבי שקונה בבורסה, למשל). כך יכול המשקיע להתנות את השקעתו בקבלת מושב בדירקטוריון, בזכויות וטו על החלטות מהותיות, או בהבטחת מידע שוטף על עסקי החברה. באמצעות פרמיה שמשקפת את שווי החברה, המשקיע למעשה “קונה” לעצמו לא רק אחוז בעלות אלא פעמים רבות גם סטטוס של שותף אסטרטגי – עם אפשרות להשפיע על קבלת החלטות ולפקח על השימוש בכספי ההשקעה. יתרון זה, כמובן, יתממש רק אם זכויותיו יוסדרו כהלכה במסגרת משפטית מתאימה, עליה נעמוד להלן.

היבטי מס בהקצאת מניות בפרמיה

• הקצאת מניות לעובדים (Section 102): כאשר מניות מוקצות לאדם שהוא עובד החברה או נושא משרה בה, וההקצאה נעשית כחלק ממדיניות תגמול, רואים בכך הטבה החייבת במס כשכר עבודה. לפי פקודת מס הכנסה, שווי המניות שניתנו לעובד ימוסה כהכנסת עבודה בידי העובד (סעיף 2(2) לפקודה) – כלומר במס שולי שיכול להגיע עד 50% . כדי לעודד הענקת מניות ואופציות לעובדים, נקבע בשנת 2003 מנגנון הקלה בסעיף 102 לפקודת מס הכנסה: אם ההקצאה נעשית באמצעות נאמן ובהתאם לתנאי “מסלול רווח הון”, אזי בעת מכירת המניות ישלם העובד מס רווח הון מופחת (25%) במקום מס שכר . מסלול זה כפוף לתנאי נעילה (תקופת החזקה מינימלית בנאמנות, ועוד). חשוב לציין שסעיף 102 חל רק על עובדים שאינם בעלי שליטה, ואילו הקצאת מניות לבעל שליטה תמוסה מיד כהכנסה רגילה ללא הטבות . מבחינת החברה – נדרשת עמידה קפדנית בתנאי סעיף 102 (הפקדת המניות אצל נאמן, דיווח בזמן וכו’), שאם לא כן, העובד יחויב במס שולי מיידי, והחברה תחויב בניכוי מס במקור ובתשלום דמי ביטוח לאומי כמקובל בשכר.
• הקצאת מניות בחברת מקרקעין (איגוד מקרקעין): תחום מורכב במיוחד הוא הקצאת מניות בחברה שמרבית נכסיה הם מקרקעין (מה שמכונה “איגוד מקרקעין”). לפי חוק מיסוי מקרקעין, בעבר כל הענקת זכות באיגוד מקרקעין – לרבות הנפקת מניות בו – נחשבה “פעולה באיגוד” שחייבה במס שבח מקרקעין ובמס רכישה, כאילו נמכר חלק יחסי מהמקרקעין עצמם . מצב זה השתנה בשנת 2002 (תיקון 50 לחוק): כיום הקצאת מניות בחברה פרטית שהיא איגוד מקרקעין אינה נחשבת מכירה החייבת במס שבח, ובלבד ששני תנאים מתקיימים במצטבר – (1) המניות המוקצות הן מניות חדשות (לא מניות שהיו ברשות החברה ורכשה אותן בעצמה), ו-(2) כספי ההקצאה נכנסים לחברה עצמה ולא משולמים, אפילו בחלקם, לבעלי מניות קיימים . בכך הבהיר המחוקק שהקצאה אותנטית לצורך הכנסת הון לחברה לא תיחשב אירוע מס מקרקעין. עם זאת, בשנת 2013 (תיקון 76) הוסף לחוק מיסוי מקרקעין חריג שלפיו לעניין מס הרכישה בלבד, גם הקצאת מניות תיחשב “פעולה באיגוד” . משמעות הדבר: משקיע שקיבל בהקצאה מניות בחברת מקרקעין יהיה חייב לדווח על כך ולשלם מס רכישה (בשיעור החל על רכישת זכות במקרקעין, לפי סוג הנכס). נכון להיום, אם כן, הקצאת מניות בחברה שהיא “איגוד מקרקעין” פטורה ממס שבח אך יוצרת חבות במס רכישה על המשקיע . חבות זו יש לקחת בחשבון במסגרת שיקולי ההשקעה, שכן היא מייקרת את ההשקעה (בדומה למעין “מס כניסה” לעסקה עבור המשקיע).
• הקצאה כנגד נכסים או פעילות (סעיף 104 לפקודת מס הכנסה): לא בכל השקעה מוזרם לחברה כסף; לעיתים משקיע מקבל מניות בתמורה להעברת נכס בבעלותו לחברה, או להעברת עסק פעיל לתוך החברה. במצב כזה, מעבר להיותו משקיע, אותו אדם הוא גם “מוכר” של הנכס לחברה, והדין רואה בכך עסקת מכר החייבת במס (מס רווח הון או מס שבח, לפי העניין). כך, לדוגמה, יזם המעביר לחברה ציוד, פטנטים או מוניטין אישי תמורת מניות – עלול לחוב במס כאילו מכר נכסים אלה לחברה בכפוף לשווי המניות שקיבל. עם זאת, חוקי המס מאפשרים בתנאים מסוימים לבצע העברת נכסים לחברה תוך דחיית אירוע המס – בעיקר במסגרת סעיפי רה-ארגון (פרק ה’2 לפקודת מס הכנסה, כגון סעיף 104א המאפשר העברת נכס לחברה תמורת מניות באותה חברה, כשהמעביר הופך לבעל מניות מהותי בה). התנאים לתאונת מס נדחית כזו מורכבים (למשל חובת המשך אחזקה במניות לתקופה מינימלית), אך זוהי דרך לגיטימית להכניס נכסים לחברה ללא מס מיידי. בהיעדר עמידה בתנאים – האירוע ימוסה באופן מיידי. לכן, משקיעים המביאים עמם “נכסים במקום מזומן” חייבים להתייעץ בתכנון מס טרם ההקצאה.
• חלוקת פרמיה ועסקאות עקיפות: באופן כללי, כל עוד כספי הפרמיה נותרים בהון החברה, לא נוצר אירוע מס. עם זאת, אם בהמשך הדרך החברה מבקשת לחלק לבעלי מניותיה כספים מתוך קרן הפרמיה (למשל כהחזר הון), הדבר ייחשב לחלוקת דיבידנד או לחלוקת הון, המחייבת לעמוד במגבלות החלוקה שבחוק החברות ותחויב במס ביד מקבלי החלוקה (מס דיבידנד בגובה 25%-30% בדרך כלל, אלא אם אושר אחרת בבית משפט במסגרת הפחתת הון). כמו כן, חשוב להיזהר מתכנון עסקאות באופן שעלול להיתפס כהענקת טובת הנאה לבעלי מניות במסווה של הקצאה: למשל, מקרה שבו משקיע מזרים כסף לחברה בהקצאה, ומיד אחר כך אותו סכום יוצא מהחברה לתשלום לבעל מניות אחר (כדי לרכוש ממנו נכסים או כהלוואה) – רשויות המס עשויות לטעון שעסקה זו היא למעשה רכישת מניות עקיפה או חלוקת דיבידנד סמויה לטובת אותו בעל מניות. דוגמה לכך מצאנו בפסיקה, כאשר שימוש בכספי החברה לרכישת מניות אחיו של בעל שליטה סווג בדיעבד כדיבידנד שחולק לבעל השליטה הנותר . מסיבות אלו, יש לבצע עסקאות השקעה מורכבות בליווי ייעוץ מס ומשפטי צמוד, ולשקול פנייה להחלטת מיסוי מקדמית (פרה-רולינג) במקרים גבוליים, כדי לוודא שהרשויות מכירות במבנה העסקה המתוכנן ואינן מסווגות אותה אחרת.
   

חשיבות הליווי המשפטי בעסקאות הקצאה בפרמיה

• אישורים ותיקוני תקנון: ראשית, על דירקטוריון החברה לאשר את הקצאת המניות ותנאיה (לרבות מחיר ההקצאה – הפרמיה – וזהות המשקיע). יש לוודא כי להקצאה יש “ספייר” במסגרת ההון הרשום של החברה: תקנון החברה מגדיר את הון המניות הרשום (המקסימום שניתן להנפיק), והדירקטוריון רשאי להקצות מניות חדשות רק עד גבול ההון הרשום הזה . אם ההון הרשום אינו מספיק – יש לכנס את האספה הכללית של בעלי המניות ולאשר תיקון לתקנון החברה להגדלת ההון הרשום לפני ההקצאה. באופן דומה, אם ההקצאה יוצרת סוג חדש של מניות (למשל מניות בכורה עם זכויות מיוחדות), נדרש תיקון תקנון המפרט את זכויות הסוג החדש, באישור רוב מיוחד כפי שנקבע בחוק או בתקנון. שלב אישורי החברה הפנימיים הוא קריטי: ביצוע הקצאה ללא אישורים כנדרש עלול להיחשב כפעולה בלתי-תקפה ויכול לחשוף את נושאי המשרה לאחריות. בנוסף, על החברה לעדכן את מרשם בעלי המניות שלה ברישום המשקיע החדש ומניותיו, ולדווח לרשם החברות תוך המועד הקבוע (14 יום) על ההקצאה. הדיווח לרשם החברות מבוצע בטופס ייעודי, וכולל פרטים כגון זהות מקבל המניות, מספר המניות, ערכן הנקוב, סוגן, אופן ביצוע ההקצאה (במזומן או תמורה אחרת) ואישור שהתמורה נפרעה במלואה . אי-דיווח עלול לגרור קנסות ועיכובים ברישום זכויות המשקיע.
• הסכם הקצאה ותנאי ההשקעה: לרוב נערך הסכם השקעה (הקצאת מניות) בין החברה לבין המשקיע (ולעיתים גם בעלי מניות קיימים כצדדים לו). בהסכם זה נקבעים כל תנאי העסקה: סכום ההשקעה, מספר המניות והסוג המוקצה, מחיר למניה (המגלם את הפרמיה), מועד סגירת העסקה ותנאים מתלים (כגון אישורים רגולטוריים, קבלת ויתור על זכות קדימה מבעלי מניות קיימים, חתימה על הסכם בעלי מניות וכד’). ההסכם יכלול גם הצהרות והתחייבויות (Representations & Warranties) של החברה לגבי מצבה המשפטי והפיננסי, להבטחת תמונה נאותה של החברה למשקיע. בשלב זה חשוב לוודא שכל ההיבטים המיסויים טופלו – למשל, שבמידת הצורך התקבלו אישורי מס מקדמיים (כגון אישור מסלול 102 לגבי מניות לעובד, או החלטת מיסוי לגבי סיווג ההשקעה כנאותה). הסכם השקעה מקצועי מגן על שני הצדדים: הוא מונע מצב של אי-הבנות (כגון מה ייעשה בכסף, או מה קורה אם מתגלה חוב נסתר לאחר ההשקעה) ומקטין את הסיכון לתביעות עתידיות. ניסוח ההסכם חייב להיות בהיר אך מקיף, בשפה משפטית התואמת את דיני החברות והמיסים. מומלץ כי עורך דין מיומן ינסח או לכל הפחות יסקור את ההסכם טרם חתימה. יש לזכור כי חתימה על עסקה כהונית ללא ייעוץ משפטי עלולה להותיר את המשקיע או החברה ללא הגנות מספקות, דבר שעלול להתנקם בהמשך הדרך.
• זכויות קדימה ודילול: סוגיה חשובה שטעונה טיפול בהסכם היא זכות מצרנות (Preemptive Right) של בעלי מניות קיימים. לעיתים בתקנון החברה או בהסכמי מייסדים קודמים ישנה הוראה המעניקה לבעלי המניות הנוכחיים זכות קדימה להשתתף בכל הקצאת מניות חדשה, כדי לשמור על אחוזי אחזקתם ולא לדלל אותם ללא הסכמתם . מטרת זכות זו היא הגנה על בעלי המניות הקיימים ושימור אופייה הסגור של החברה (מניעת כניסת גורם חדש בלתי רצוי). לפיכך, לפני הקצאת מניות למשקיע חיצוני, יש לוודא אם זכות כזו קיימת. במידה וכן – יש לקבל ויתור בכתב מבעלי המניות על מימוש זכות הקדימה בהקצאה המסוימת, או לחלופין להציע להם רשמית להשתתף בהקצאה (פרוצדורה שלרוב לא תבוצע אם ברור שהמשקיע החדש נכנס במקום שאין לבעלים הקיימים עניין או יכולת להזרים הון נוסף). בפועל, משקיעים חדשים דורשים כמעט תמיד כתנאי לעסקה שבעלי המניות הוותיקים יגבילו או יוותרו על זכות הקדימה לגבי ההקצאה החדשה . הדבר מוסדר בהסכם ההשקעה או בהסכם בעלי מניות חדש. כמו כן, המשקיע עצמו ירצה בדרך כלל לקבל זכות קדימה משלו ביחס להקצאות עתידיות, כדי להגן על חלקו היחסי מפני דילול בסבבי גיוס הבאים. לכן, בהסכמים החדשים נהוג לקבוע שלמשקיע (ולעיתים לכל בעלי המניות בעלי שיעור אחזקה מינימלי) תוקנה זכות מצרנות בהנפקות עתידיות, באופן שיאפשר לו להשתתף בכל הקצאה נוספת לפי חלקו היחסי, או לחילופין הסכמה שלא יוקצו מניות לצד ג’ בעתיד אלא בהסכמתו או בכפוף למתן הזדמנות הצטרפות.
• הסכם בין בעלי המניות והגנה על המשקיע: במקביל להסכם ההקצאה, נערך לרוב הסכם בעלי מניות (Shareholders Agreement) חדש או מתוקן, בו שותפים המשקיע, החברה והבעלים הקיימים. הסכם זה מסדיר את יחסי הכוחות והזכויות בין בעלי המניות לאחר ההשקעה. הוא יקבע, למשל, את הרכב הדירקטוריון (המשקיע עשוי לדרוש זכות למנות דירקטור מטעמו או משקיף בדירקטוריון), רשימת החלטות שנדרשת לגביהן הסכמת המשקיע (זכויות וטו – כגון שינוי תקנון, הנפקת מניות נוספות, מכירת החברה, אישור תקציב שנתי מעל סכום מסוים, גיוס חוב גבוה וכדומה), חובת דיווח ומתן מידע פיננסי למשקיע באופן תקופתי, מדיניות דיבידנד (למשל התחייבות שלא לחלק דיבידנד לפני שתגיע החברה לרווחיות מסוימת, כדי שהכסף יישאר לצמיחה), והגבלות על העברת מניות בעתיד. במסגרת ההגבלות נהוג לכלול זכויות הצטרפות (Tag Along) – זכות המשקיע להצטרף למכירת מניות של בעלי שליטה ולמכור חלק יחסי ממניותיו במחיר ובתנאים זהים, כדי שלא יישאר “תקוע” כבעל מניות מיעוט ללא יכולת מימוש. לחלופין, בעלי הרוב דורשים לעיתים זכות סחיטה (Drag Along) – יכולת לכפות על המיעוט למכור מניותיו לצד שלישי ברכישת שליטה, בתנאי שהמיעוט מקבל אותו מחיר ותנאים. עוד סוגיה היא Anti-Dilution – הגנה מפני דילול ערך בהנפקות עתידיות במחיר נמוך: המשקיע עשוי להתנות שבהנפקה עתידית במחיר נמוך ממחיר הפרמיה ששילם, יקבל פיצוי בצורה של הקצאת מניות נוספת ללא תמורה או התאמת יחס ההמרה (אם מדובר במניות הניתנות להמרה). כל ההסכמות הללו מחייבות מומחיות כדי לנסחן באופן ברור וניתן לאכיפה, בהתאמה לחוק החברות. כמו כן, יש לוודא התאמה מלאה בין הוראות הסכם בעלי המניות לבין תקנון החברה – מאחר שהתקנון הוא המסמך הרשמי המחייב את החברה כלפי כלל בעלי המניות ואף כלפי צדדים שלישיים. נהוג לקבוע שכל עוד הסכם בעלי המניות בתוקף, בעלי המניות יפעילו את כוח ההצבעה שלהם וינקטו בכל פעולה הדרושה כדי להתאים את התקנון להוראות ההסכם, ובמקרה של סתירה – לעדכן את התקנון.
• מעמד המשקיע כבעל מניות ותפקידו: לאחר השלמת ההקצאה, המשקיע הופך לבעל מניות בחברה עם כל הזכויות והחובות שהדין מעניק לבעלי מניות. במובן זה, מעמדו המשפטי מוגדר על פי חוק החברות, התקנון וההסכמים שנחתמו. כדאי להזכיר שבהתאם לחוק החברות, בעל מניות זכאי לזכויות בסיס כגון: הזכות להצביע באספות כלליות (אלא אם מדובר בסוג מניות ללא זכויות הצבעה), הזכות לקבל חלק יחסי מרווחים המחולקים כדיבידנד, זכות לקבל חלק מיתרת נכסי החברה בפירוק (לאחר פרעון חובות), זכות לעיין במסמכי התאגיד המותרים לעיון (פרוטוקולי אסיפה כללית, דוחות כספיים וכיו”ב), וזכות לתבוע נגזרת בשם החברה במקרים המתאימים. מאידך, בעל מניות אינו נושא בחובות החברה ואינו אחראי אישית לחובותיה מעבר לסכום שהשקיע (עקרון האחריות המוגבלת), אך בעלי מניות מהותיים יכולים להיות חשופים לטענות קיפוח מיעוט או חובות אמון במקרה שהם גם נושאי משרה או פעילים באופן אחר. המשקיע החדש צריך להיות מודע לכך שאם שיעור אחזקותיו נופל בהרבה משל בעלי השליטה, יכולתו להשפיע באופן חד-צדדי מוגבלת, למעט ההגנות שהושגו בהסכמים. יחד עם זאת, החוק מעניק סעד נגד קיפוח המיעוט (סעיף 191 לחוק החברות) למקרה שהרוב מנצל לרעה את כוחו בפגיעה בלתי הוגנת בזכויותיו או באינטרסים הלגיטימיים של המיעוט. כפי שצוין, בתי המשפט הבחינו בין פעולות דילול מוצדקות לטובת החברה לבין פעולות שפוגעות באופן בלתי הוגן במיעוט . כדי לצמצם סיכון זה, יש לעגן במדויק את זכויות המשקיע בתקנון ובהסכמים ולוודא שהחלטות מהותיות דורשות את הסכמתו, כפי שתואר לעיל. ליווי משפטי הולם יבטיח שהמשקיע ייכנס לחברה בעמדת מוגנת, עם כלים להתמודד עם אתגרים בעתיד (כגון מנגנוני יישוב סכסוכים בהסכם בעלי המניות, אופציות יציאה וכדומה).
• סיכונים משפטיים בהיעדר ייעוץ: ללא ליווי משפטי מקצועי, שני הצדדים עלולים להיחשף למגוון סיכונים. לדוגמה, תכנון לקוי של ההקצאה עלול לגרום להפרת זכויות קיימות של בעלי מניות ולהוביל לסכסוך משפטי מיותר (בעל מניות שחש שקופח עקב ההקצאה עשוי להגיש תביעה נגזרת או בקשה לסעד קיפוח). ניסוח לא מדויק של זכויות המשקיע בהסכם יכול ליצור עמימות שתתברר רק בעת משבר – ואז כל צד עשוי לפרש את ההסכם לטובתו, מה שיוביל להתדיינות. כמו כן, היעדר תשומת לב להיבטי המס יכול לגרום להפתעות יקרות: למשל, משקיע זר שלא מודע לחבות מס רכישה בהקצאה בחברת מקרקעין, או חברה שלא קיבלה אישור מקדים לפי סעיף 102 וכתוצאה מכך העובד שקיבל מניות חויב במס שולי גבוה. בנוסף, התאמות בתקנון שלא בוצעו – כגון אי-רישום זכויות עדיפות של המשקיע בתקנון – עלולות להביא לכך שבהמשך, צד שלישי שרוכש מניות מהמשקיע לא יהיה מחויב להגבלות שבהסכם הפרטי. ליקוי פורמלי, כמו אי-דיווח לרשם החברות, עלול לעכב עסקאות עתידיות (למשל, רוכש מניות פוטנציאלי שיגלה שחלק מההקצאות לא דווחו כנדרש, יחשוש מתוקפן). גם מבחינת המשקיע – השקעה ללא בדיקת נאותות (Due Diligence) מספקת וייעוץ צמוד, עלולה לגרום לו להכנס לחברה עם התחייבויות נסתרות או בעיות משפטיות שלא היה מודע אליהן. לאור כל זאת, הכלל המנחה בעסקאות השקעה הוא לא לפעול ללא ייעוץ משפטי וחשבונאי מתאים. עורכי הדין יתוו את מתווה העסקה הבטוח, יתאימו את המסמכים לנסיבות הספציפיות, ויוודאו שכל המהלכים – מרמת החלטת הדירקטוריון ועד קליטת הכסף ורישום המניות – מתבצעים כשורה.
   

סיכום