בבואנו לבחון את מקום התושבות של היחיד, ראשית יש לפנות לסעיף 1 לפקודת מס הכנסה, הקובע כי יחיד ייחשב כתושב ישראל לצורכי מס הכנסה, ככל ומרכז חייו הוא בישראל.
בהקשר זה נציין, כי למבחן מרכז החיים שני פנים: האחד, האובייקטיבי, הנו מקום הימצאות מירב זיקות האדם (המבחן הפיזי), והשני, הסובייקטיבי, צומח מן השאלה היכן רואה אותו אדם את מרכז חייו (מבחן הכוונה), ובלשונו של ביהמ"ש בפס"ד גונן {עמ"ה 2004/98, עמ"ה 5048/97, אריה גונן נ' פקיד שומה חיפה, מיסים טז/1 (פברואר 2002) ה-)14}:
"בבדיקה היכן מצוי מרכז חייו של אדם, יש להביא בחשבון שני קריטריונים, האחד פיזי: היכן מצויות מירב הזיקות של האדם, והשני, סובייקטיבי, מה הייתה כוונתו של האדם והיכן רואה הוא את מרכז חייו..."
עוד נוסיף, כי הגדרת מרכז חייו של יחיד מכילה מרכיב מהותי (מרכז החיים על פי מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים וחברתיים) ולחילופין מרכיב טכני (מספר מינימום של ימים) הקובע חזקה הניתנת לסתירה.
המרכיב המהותי- מרכיב זה כולל מספר זיקות כגון זיקות משפחתיות, חברתיות וכלכליות. בין הזיקות המשפחתיות יש לשאול היכן מצוי התא הגרעיני של המשפחה, האם כל התא המשפחתי (הגרעיני) נמצא יחדיו בחו"ל? האם הילדים מתחנכים במוסדות חינוך מקומיים בארץ אליה היגרו? ניתן לכלול גם השתתפות באירועים משפחתיים, ביקורים משפחתיים ומיקום שהותם ועסקיהם של בני משפחה אחרים. בין הזיקות הכלכליות ניתן לכלול גם את מקום חשבונות הבנק, השקעות ו/או בעלות בנכסים מניבים, כגון מניות, ניירות ערך, בניינים, מפעלים וכד'. בין הזיקות החברתיות ניתן למצוא בנוסף לחברות פורמאלית בארגון גם קשרים בלתי פורמאליים ומפגשים חברתיים. לפי מבחן זה, תושבותו של אדם תיקבע על פי המקום אליו מצביעות מירב הזיקות הנבחנות.
המרכיב הטכני- כאמור לעיל, על פי ההגדרה לעניין תושבות בפקודת מס הכנסה, ניתן להיכנס לגדרו של הסטטוס "תושב" גם מבלי לבחון מבחינה מהותית האם מרכז חייו של אדם נמצא בארץ, זאת בעזרת מבחן טכני גרידא, בהתאם לשתי חלופות אפשריות:
חלופה ראשונה, על פי החלופה הראשונה די לו לאדם שישהה במרבית ימי השנה בישראל, קרי, לפחות 183 ימים במהלך שנת מס (כלומר שנה קלנדרית: YY/1/1 – YY/12 /31)), על מנת שיחשב כתושב לצורך מיסוי. ההנחה בבסיס חזקה זו היא כי אדם השוהה רוב הימים בשנת מס מסוימת בישראל, הרי שמרכז חייו באותה שנת מס הוא בישראל.
חלופה שניה, על פי החלופה השנייה למבחן הטכני, היה ושהה אדם בישראל בשלוש שנות המס שחלפו (כולל השנה הנבחנת) לפחות 425 ימים ומתוכם לפחות 30 ימים בשנת המס הנבחנת - חזקה כי אותו אדם הינו תושב ישראל לצורכי מס.
יודגש, כי החזקות הנ"ל הנן חזקות חיוביות, חד כיווניות, היינו, יש בקיומן להצביע על היות מרכז החיים של היחיד בישראל, אך יחד עם זאת, שעה שאין מתקיימת תשתית עובדתית להוכחת החזקות אין להחזיק את הנישום כמי שאיננו תושב ישראל (נציין כי זוהי אף עמדת שלטונות המס). הן היחיד והן פקיד השומה רשאים לסתור החזקות הללו, וזאת באמצעות הוכחה של הצד המבקש לסתור אותן, כי מרכז חייו של היחיד איננו בישראל.
אף על פי כן, קביעת תושבותו של נישום הינה סוגיה מורכבת המצריכה בדיקת אספקטים רבים ומגוונים וכפועל יוצא מומלץ להיוועץ בעורך דין המומחה בדיני המס על מנת לקבל חוות דעת משפטית מגורם מוסמך.
אנו עומדים לרשותך בכל שאלה: סניף מרכז 03-6109100, סניף חיפה 04-8147500, נייד: 054-4251054
במאמר זה נסביר מהי הקצאת מניות בפרמיה לפי הדין הישראלי, נבחן את יתרונותיה לחברה ולמשקיע, ננתח היבטי מס רלוונטיים (לרבות מתי ההקצאה עלולה להיחשב “אירוע מס”), ונדגיש את החשיבות של ליווי משפטי בעריכת העסקה, לרבות התאמות בתקנון והסכמות בין בעלי המניות.
תושבי ישראל כפופים לשיטת מס פרוגרסיבית, המחייבת אותם לדווח ולשלם מס על כל הכנסותיהם ברחבי העולם – הן מהמקורות בישראל והן מהכנסות מחוץ לארץ. עיקרון זה נובע מפקודת מס הכנסה, הקובעת שגם אם ההכנסה הופקה מעבר לים, על התושב הישראלי לכלול אותה בדיווחיו ולשאת במס בהתאם. לעומת זאת, מי שאינו תושב ישראל חייב במס רק על הכנסות המופקות בישראל. חובת הדיווח הגלובלית נועדה למנוע מצב שבו תושבי ישראל ימנעו ממס באמצעות הפקת הכנסות בחו”ל, והיא מטילה אחריות מלאה על הנישומים לכלול את כלל מקורות ההכנסה שלהם בדו”חות המס השנתיים.
להלן סקירה מקיפה של ההיבטים העיקריים בעסקת מכירת מניות, בהתמקדות בדין הישראלי, שתסייע לכם להבין את מורכבות התהליך ולהתכונן אליו כראוי.
חיפוש 
סגור 
