13/10/2021
משיכת בעלים - הלוואה או דיבידנד פסק דין
ברצוננו לעדכנכם בפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שעניינו ערעור מאוחד על שומות מס הכנסה (ע"מ 44215-09-17 צלאל (החזקות) בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, ע"מ 44238-09-17 צילה פפג'ורג'יו נ' פקיד שומה למפעלים גדולים)
ברקע
צילה (להלן: "המערערת") מחזיקה במלוא הון (100%) המניות הרשום של צלאל (החזקות) בע"מ (להלן:"צלאל"). צילה מחזיקה גם 62.5% מהון המניות הרשום של חברת גרל (החזקות) בע"מ (להלן: " גרל", ויחד עם צלאל: "החברות"), צלאל גם מחזיקה 30.55% מחברת אי אי סי גרופ בע"מ (להלן: "אי. אי. סי") וב 50% מחברת הידרה פריטי יוקרה בע"מ (להלן : "הידרה").
במרוצת השנים נמשכו כספים ע"י צילה מצלאל וגרל, בדוחות הכספיים של החברות נרשמו "יתרות בעלי מניות" בגין משיכת כספים. משיכות הבעלים נרשמו כהלוואות והן נושאות ריבית (להלן" "הכנסות המימון") בהתאם לשיעור הריבית הקבוע בסעיף 3(ט)לפקודת מס הכנסה. כנגד הכנסות המימון קיזזה צלאל בשנות המס 2011-2014 הפסד עסקי מועבר משנים קודמות ובנוסף קיזזה בשנת 2011 צלאל הוצאות משפטיות בסכום של 89842 ש"ח (להלן: "ההוצאות המשפטיות").
פקיד שומה למפעלים גדולים (להלן: "המשיב") הוציא שומת מס למערערת לשנת מס 2014 ובה נטען כי משיכת הבעלים אינה הלוואה אלא הכנסה מדיבידנד לבעל מניות מהותי. בשומה לשנות המס 2011-2014 קבע המשיב כי פעילותה של צלאל לא הגיעה לכדי עסק והיא אינה זכאית לקזז כנגדן הפסדים מועברים משנים קודמות. בנוגע לניכוי הוצאות המשפטיות קבע המשיב כי המערערת לא הוכיחה שאכן הוצאה זו הוצאה על ידה. מכאן הערעור.
טענות המערערת
המערערת טענה כי מדובר במשיכת בעלים המסווגת כהלוואה, הלוואות אשר נשאו ריבית בהתאם לפקודה, הכנסות מריבית דווחו והמס שולם בדמות קיזוז הפסדים. עוד נטען כי בהתאם לתיקון 235 לפקודה יסווגו הלוואות כדיבידנד רק על משיכות מתאריך 31.12.2016 ולא קודם לכן – המשיכות בוצעו 2011-2014. כלומר הוראות אלו אינן תקפות. בדיווחי החברות לא צוין כי התקבלה החלטה על חלוקת דיבידנד בהתאם לנדרש בחוק וסיווג הלוואה כדיבידנד תיצור סיטואציה אבסורדית. לעניין פעילות צלאל כ"עסק" – הרי שלאורך השנים העסיקה רו"ח, יועצים מקצועיים, ייעוץ משפטי וצוות הנהלת חשבונות – בדברים נכונים גם בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה. הוצאותיה המשפטיות של צלאל הן בגין שכ"ט ביחס לפעילותה והיו חלק מייצור הכנסתה ועל כך מדובר בניכוי הוצאות מותר בהתאם לסעיף 17 לפקודה.
טענות המשיב
צילה והחברות לא חתמו על הסכם הלוואה, לא נקבעו מועדי פירעון, הלוואות ללא בטוחות וללא ערבות, במשך 7 שנים לא נדרשה צילה להחזיר את ההלוואה, לא נבחנה הלוואת כספים ממקור אחר, צילה אינה נדרשת לאישור של אף גורם במשיכת הכספים שכן מדובר במי שעושה ומביא בחברות. עוד נקבע כי מועד הפירעון שהוסכם בין הצדדים הינו לכל המאוחר היום שבו לחברות יהיו כספים לחלוקה לבעלי מניות – כלומר ישנו קשר הדוק בין משיכות בעלים לחלוקת עודפים על ידי החברות. לעניין פעילות צלאל לכדי עסק - צילה מסרה בעדותה כי מדובר בחברות שהוקמו כתכנון מס ולא כפעילות עסקית. צלאל לא העסיקה עובדים, לא נתנה שירותים כלשהם, לצילה אין ידע בתחום האשראי או השקעות פיננסיות, צילה היא העובד היחיד בחברה, ללא משרד וכתובת החברה היא כתובת המגורים של צילה.
בנוגע להוצאות המשפטיות צילה לא סיפקה כל ראיה לשירותים משפטיים שקיבלה בפועל.
דיון והכרעה
משיכות בעלים – בנסיבות המקרה מאפייני סיווג משיכה כהלוואה לא היו. לא נקבע מועד פרעון, לא נתנה בטוחה או ערבות, לא בוצע החזר משמעותי לאורך שנים, למשיכות הבעלים אין מטרה מוגדרת. החברות אשר הוגדרו כעוסקות במתן הלוואות נתנו הלוואות לצילה בלבד. בנוסף, האם משיכת הכספים כהלוואה בעלת מאפיינים להלוואה בתנאי שוק רגילים, ככל שהמאפיינים שונים מתחזקת המסקנה שאכן מדובר בדיבידנד ולא בהלוואה. מסקנה זו מתחזקת גם לאור טענת צילה בנוגע למועד הפרעון "עד שלחברות יהיו כספים לחלוקה".
לעניין קיזוז הפסדים – מחומר הראיות לא נראה שפעילותה של צלאל הגיעה לכדי עסק. היא לא העסיקה עובדים, לא נתנה שירותים ולא היתה לה כל פעילות משלה, זאת בצירוף הודאתה של צילה כי צלאל הוקמה כדי לקבל דיבידינד מחברת אי. אי. סי.
הוצאות משפטיות – המערערת לא פירטה בנוגע למהות ההוצאות מלבד הצגת חשבונית. החשבונית גם לא נרשמה על צלאל אלא על צילה.
בית המשפט דחה את הערעור יחד עם זאת לאור פגמים מסויימים בהליך הוצאת השומות קבע בית המשפט הוצאות ברף הנמוך על סך 15000 ש"ח