4/8/2021
ברצוננו לעדכנכם אודות פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים אשר עסק בדיווח התקופתי המקוון למע"מ והאם הוא מטיל חובות על רשות המיסים כלפי עוסקים המתעלמים מחובותיהם.
חברת מ. טורשאן בע"מ (להלן: "המערערת") הגישה ערעור על שומת מע"מ תשומות שערך מנהל מע"מ ירושלים (להלן: "המשיב"). שומת התשומות מתייחסת ל 36 חשבוניות אשר נוכו על ידי המערערת והסתברו בדיעבד כחשבוניות מזויפות/פיקטיביות. המשיב אשר גילה את עובדת זיוף החשבוניות הוציא שומת מע"מ ללא ניכוי החשבוניות.
טענות הצדדים
המערערת טענה כי לא ידעה בזמן אמת שמדובר בחשבוניות מזויפות ודיווחה עליהן בדיווח המקוון כחשבוניות תקינות. נטען כי הדיווח המקוון היה גלוי לעיני המשיב ומכוחו הוא ידע או היה אמור לדעת על היותן של החשבוניות מזויפות ומשכך יכול היה להודיע בזמן למערערת ולהתריע על כך שמדובר בחשבוניות מזויפות. נטען כי תכלית תיקון החקיקה על פיו חלה חובה בהגשת דוחות מקוונים היא ליצור את האפשרות של זיהוי מקרים בהם יש חשד להונאות בזמן אמת. תיקון החקיקה העניק כלים למשיב לאיתורן של חשבוניות מזויפות ועל כן לטענת המערערת שאלת החיוב בחשבוניות כוזבות היא שאלה נזיקית של אשם ונזק ועל כן יש למשיב אחריות תורמת להתרחשות הנזק אשר המשיב יכול היה למנוע. לטענת המערערת אין שידור מקוון של דוחות כדי לפטור את המשיב מחובתו לעשות שימוש יעיל בדוחות לאתר חשבוניות חשודות והתריע בפני העוסקים.
המשיב טען כי על פי ממצאי החקירה שנערכה נגד המערערת לתקופה של ינואר 2013 ועד אוקטובר 2016 עולה כי המערערת השתמשה בחשבוניות מס של חברות שונות ללא כל קשר אליהן. עולה החשד כי החשבוניות זויפו על ידי המערערת או לבקשתה.
בית המשפט דחה את בקשת המערערת לזמן עובדים מתחנת מע"מ בירושלים לעדות.
דיון והכרעה
בהתאם לסעיף 38(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק") הקובע כי עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות הכלול בחשבונית המס שהוצאה לו כדין.
בית המשפט קבע כי השידור המקוון אינו פוטר את המערערת מחובתה לנקוט את כל האמצעים הסבירים על מנת לבדוק את אמיתות החשבוניות ואת זהות העוסקים והמערערת אינה רשאית להניח שבעקבות בדיקת תקינות השידור המקוון של הדוחות עובר הנטל למשיב לבצע את הבדיקות מהותיות הנדרשות. יוסבר אף, שבעת הגדת הדוח מתקבלת הודעה בולטת באדום כי "קליטת הדוח אינה מהווה אישור רשות המיסים בדבר תקינות ונכונות הדוח והחשבוניות, לאור זאת המערערת היתה צריכה להיות מודעת לכך ששידור הדוח אינו תחליף לבדיקה.
עוד ציין בית המשפט כי המערערת לא הביאה כל ראיה ממשית כדי להוכיח טענותיה, אשר רובן ככולן התמקדו בטענות בעניין הדיווח המקוון. הוסיף בית המשפט והעיר כי אין לקבל את ניסיון המערער להסיט את הדיון ואת כובד המשקל בערעור על החלטת המשיב בהשגה על תשומת המס לכיוון של דיון בעניין הדיווח המקוון. יש לבחון את זכאותה של המערערת לניכוי מס תשומות בהתאם לעובדות קונקרטיות הקשורות ליישומו של דין זה.
לעניין טענת אחריות המשיב בבחינת הדוחות, דברי הצעת החוק הייתה לתת כלים טובים יותר לרשות המיסים במלחמתה בתופעת החשבוניות הפיקטיביות, התיקון לחוק לא נועד לגרוע במאום מאחריות המוטלת על כתפי העוסקים לבדוק ולוודא את תקינות החשבוניות. בית המשפט אף המשיל את העניין לכך שבשל אמצעי אכיפה מוגברים מתחום עבירות התנועה חלה הפחתה באחריות הנהגים לנהוג כחוק.
בית המשפט קבע כי להחלטתו יש השפעה רחבה מאוד וכי אם תתקבל עמדת המערערת עדיף יהיה לעוסקים "לעצום עיניים" ולא לנסות לברר את כשרות החשבוניות, ובמידה ויעלו טענות כנגד העוסק מיד יעלה טענות בדבר רשלנות של רשות המע"מ והתנהלותה בזמן אמת. ההיקפים העצומים של חשבוניות כל חודש לא יאפשרו את עבודתה התקינה של הרשות.
נוסף על כך, במידה והרשות תתריע בפני העוסקים בדבר חשד ביחס לחשבוניות מבלי שנערכה בדיקה מקיפה ומעמיקה הדבר עלול לחשוף את רשות המיסים לתביעות בגין מסירת מידע והן לנוכח הוראת הסודיות בסעיף 142 לחוק.
בית המשפט דחה את הערעור על ההשגה. בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים דחה את הערעור ופסק הוצאות למערערת.