28/7/2021
ברצוננו לעדכנכם אודות פס"ד של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב אשר דן בתביעה בעקבות החלטת המוסד לביטוח לאומי לפיה נדחתה השגתו של התובע על בקורת ניכויים.
שלמה עמר (להלן: "התובע") הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע) בגין דחיית השגה על שומת ניכויים ודרישה לתשלום דמי ביטוח לאומי בטענה כי בשנת 2013 ערך הנתבע ביקורת ניכויים לשנת המס 2009-2010 ורק כעבור 4 שנים בתאריך 18.6.2017 נשלחה לתובע דרישת תשלום על סך 11996 ₪ ובתוספת הצמדה בסך של 999 ₪. לדברי התובע חלה התיישנות על חוב זה. עוד טען התובע כי אין מקום להסיק משומת מס הכנסה לעניין תשלום לביטוח הלאומי וכי יש רכיבים שבגינם אין לשלם דמי ביטוח לאומי.
הנתבע טען כי מדובר בהשגה שהוגשה באיחור, ההשגה הוגשה בתאריך 15.8.2017 בחלוף חודשיים ממועד הקביעה, וזאת בניגוד להוראת סעיף 359(ה) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) הקובע כי השגה תוגש תוך 30 יום, עוד טען הנתבע כי קביעת הביטוח הלאומי נגזרת מהסכם שומות ניכויים של מס הכנסה, וזאת על פי הלכת בית הדין הארצי לעבודה 'הלכת גדות' (גדות תעשיות פטרוכימיות בע"מ נגד המוסד לביטוח לאומי) ובאם לתובע יש השגה על שומת מס הכנסה עליו לפנות לרשויות מס הכנסה ולא אל הנתבע. בעניין ההתיישנות טען הנתבע כי על פי הוראות החוק והפסיקה לא חלה התיישנות על דמי ביטוח.
דיון והכרעה: קביעת דמי ביטוח לאומי נעשתה על פי הסכם שומות ניכויים של מס הכנסה – סעיף 344 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי "יראו כהכנסתו של עובד...מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה". סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה מגדיר באופן רחב את מקורות ההכנסה שהם השתכרות או רווח מעבודה, כל טובת הנאה, תשלומים לכיסוי הוצאות ועוד. בפס"ד 53714-02-19 מד"א נגד המל"ל נקבע כי חייב בדמי ביטוח אינו יכול להתכחש להסכם פשרה שנחתם עם מס הכנסה, קרי, הסכם עם מס הכנסה כמוהו כשומת מס החייבת בדמי ביטוח לאומי. בנוסף סעיף 158ג(ה) בפקודת מס הכנסה קובע כי על שומה שנקבעה בהסכם לא ניתן לערער ומכאן שהשומה שנקבעה בהסכם היא השומה המחייבת לעניין מס הכנסה ולעניין ביטוח לאומי – הנתבע רשאי היה לחייב את התובע בדמי ביטוח לאומי על שומה שהושגה בהסכם.
התיישנות – על פי הוראת סעיף 363א לחוק הביטוח הלאומי אין התיישנות בגביית דמי ביטוח לאומי למשך 7 שנים. הנתבע הוכיח כי השומה התקבלה במשרדי הנתבע ב 2013 ולפיכך החיוב בדמי ביטוח שנשלח לתובע בשנת 2017 נעשה במועד ולא חלה עליו התיישנות.
איחור בהגשת ההשגה – על אף שההשגה הוגשה באיחור ועל פי חוק הביטוח הלאומי השגה זו אינה תקפה, בחר הנתבע לדון בהשגה לגופה, משבחר כך הנתבע מתייתר הדיון בטענה זו.
בית המשפט מעיר לתובע על כי נתנה לו ההזדמנות להוכיח טענותיו בנוגע לרכיבים אשר לטענתו אין מקום לחייבם בביטוח לאומי אך התובע לא עשה זאת.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את התביעה.