הנה אמרו חכמינו כי "מצווה לקיים דברי המת" - מצווה זו חייבה את יוסף לקיים את מצוות אביו ולהעלות את עצמותיו לארץ ישראל וכך אכן נהג. תפיסת היסוד בדיני הצוואה מושתת על כך שיש לקיים את דברי המת, כפי שנקבעה בפסיקה הענפה במשפט הישראלי ובמילותיו של השופט מלץ, בפסק דין אנגלמן נ' קליין: "מוסד הצוואה כולו בנוי על העיקרון של כיבוד רצון המת. ברצותו מוריש וברצותו מנשל. בניגוד לדיני החוזים מדובר כאן ברצון חד צדדי שאינו מושפע כלל מרצונם או ממאווייהם של היורשים בכח".
צודק מי שאומר כי אדם צריך לדעת לנהל את מותו כפי שהוא מנהל את חייו. ניהול חכם בחייו של אדם, מה ייעשה ברכושו לאחר מותו יוכל להבטיח לו מעט שקט ושלווה בשנותיו האחרונות, ואולי חשוב מכך להבטיח שקט ושלווה גם לדורות הבאים. כמובן, איש מאיתנו אינו יודע את יום פקודתו ואיש מאיתנו אינו יודע מה יעלה בגורל בן זוגו לאחר לכתנו לעולמנו. אולם, יש להניח שכל אחד מאיתנו היה רוצה מצד אחד למנוע קרבות ירושה ו/או סכסוכים בתוך המשפחה ומהצד השני לדעת שבן הזוג שנותר בחיים אחרי לכתנו, או הילדים, לא יעביר את הנכסים המשותפים שצברנו במהלך החיים המשותפים אל מחוץ למשפחה. תכנון וניסוח מוקפד של הצוואה על ידי עורך דין המומחה לדיני ירושה ועריכת הסדרים נכונים מראש, יעזרו למנוע מצבים בלתי רצויים מסוג זה ויעזרו בשמירה על שלום ואחדות המשפחה. צוואה היא מסמך משפטי בו מורה אדם כיצד יחולק רכושו לאחר מותו. המשפט הישראלי, על פי חוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן "החוק") מכיר בארבעה סוגי צוואות: בכתב יד, בפני עדים, בפני רשות ובעל פה. במרבית המקרים בהם כדאי לערוך צוואה על מנת למנוע סכסוך אפשרי כגון מצב של בני זוג ידועים בציבור, פיצול ירושה ליורשים שאינם בני משפחה, חלוקת ירושה שלא על פי הוראות חוק הירושה, מקרים של משפחות חד הוריות, פרודים, זוגות עריריים וזוגות שנשואים נישואים שניים ויותר ולכל אחד מבני הזוג ילדים משלו. צוואה היא הדרך הבטוחה לדאוג לחלוקת העיזבון על פי רצונו של הנפטר. לשם עריכתה מומלץ להסתייע בייעוץ משפטי וזאת להקטנת הסיכוי לבעיות משפטיות עתידיות.
צוואה הדדית הינה צוואה המבטאת רצון והחלטה משותפת של בני זוג. בסיס הצוואה ומהותה הינו כי התנאים וההסדר שנקבעו במשותף על ידי בני הזוג בחייהם ימשיכו לחייב את בן הזוג הנותר בחיים לאחר פטירתו של בן זוגו. הכלל הרגיל בענייני צוואות הוא שכל אדם רשאי לשנות את צוואתו בכל עת כאוות נפשו. יתרה מכך אדם אינו יכול להתחייב שלא לשנות את צוואתו בעתיד וגם אם יתחייב לכך, לא יהיה להתחייבותו זו כל תוקף. לעומת זאת ההסדר של צוואה הדדית מאפשר לבני זוג המעוניינים בכך להסכים להתחייב אחד כלפי השני לא לשנות את צוואתם לאחר שאחד מהם ילך לעולמו. התחייבות כזו, שנערכה בהתאם לתנאים הקבועים בחוק הירושה, תהיה מחייבת ותמנע את שינוי הצוואה על ידי בן הזוג הנותר בחיים. המטרה העיקרית שלשמה נועד ההסדר החוקי של צוואה הדדית היא לאפשר לבני הזוג להסכים ביניהם שלאחר פטירתו של אחד מהם, לא יוכל בן הזוג השני להחליט להוריש את כל הרכוש שהוא ירש מבן זוגו לצד שלישי, כמו למשל לבן זוג חדש שהוא הכיר או לילדים חדשים שנולדו לו. בהקשר זה חשוב לציין שכל עוד שני בני הזוג הינם בחיים, יכול כל אחד מהם לשנות את צוואתו ובלבד שהוא מודיע לבן זוגו על השינוי ובכך נותן גם לבן הזוג את האפשרות לשנות את צוואתו כרצונו ולמעשה בכל מתבטלת הצוואה ההדדית. אולם, לאחר שאחד מבני הזוג הולך לעולמי, אם ערכו בני הזוג צוואה הדדית, בן הזוג הנותר בחיים לא יוכל עוד לשנות את צוואתו, אלא אם כן הוא מחזיר לעיזבון את כל מה שהוא קיבל על פי הצוואה. צוואה הדדית יכולה להיעשות הן במסמך אחד והן בשני מסמכים ובלבד שהם מבטאים רצון משותף של הצדדים ונערכו בהתאם לתנאים שנקבעו לכך בחוק הירושה.
חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג–1973 (להלן: החוק) קובע את אופן הסדרת רכושם של בני זוג נשואים בהיעדר הסכם מיוחד ביניהם. לפי החוק, ברירת המחדל היא “הסדר איזון משאבים” שחל בעת פקיעת הנישואין (עקב גירושין או מות אחד מבני הזוג). המשמעות היא שעם סיום הנישואין, כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג שנצברו במהלך הנישואין. נכסים אלו כוללים בין היתר רכוש, כספים וזכויות סוציאליות (כגון פנסיה וחסכונות), והאיזון נעשה באמצעות חלוקה שווה של שווי הנכסים – אם יש פער בערכם, בן הזוג העשיר יותר יעביר תשלום איזון כדי להשוות את חלקו של השני.
עם
צוואה היא הכלי המשפטי החשוב ביותר לחלוקת רכוש, כדי להבטיח את תקפותה, יש לערוך אותה בצורה מקצועית ובהתאם לדרישות החוק. במידה וקיימת מחלוקת על הצוואה, חשוב לפנות לייעוץ משפטי על מנת לשמור על זכויותיכם.
חיפוש 
סגור 
