11/11/2020
פסיקה חדשנית: רכישה עצמית אינה מהווה אירוע מס בידי בעלי המניות הנותרים
נעדכן כי בימים האחרונים ניתן פסק דין מאת בית המשפט המחוזי (ע"מ 71455-12-18 בית חוסן בע"מ ואח' נ' פקיד שומה עכו), שעסק בעיקר במיסוי של רכישה עצמית של מניות חברה שאינה "פרו רטה" (שאינה מכל בעלי המניות באופן יחסי שווה), ומביא איתו בשורה חדשה וברורה לעוסקים במלאכה.
הערעור נסוב סביב חברת בית חוסן בע"מ (להלן: "החברה") אשר בבעלותה ישנו נכס מקרקעין הכולל מבנה המושכר על ידה לחברה אחרת המפעילה את אותו מבנה כבית אבות. בחלוף הזמן, התגלע סכסוך אשר גרר תובענות בין בעלי המניות בחברה (להלן יחד עם החברה: "המערערים") אשר בסופן מחליטים כי החברה תרכוש את מניותיה של אחת המערערות – ציפורה, מי שהייתה רעייתו של מייסד ומנכ"ל בחברה משה שרון. לצורך רכישת סך מניותיה של ציפורה, החברה פונה אל הבנק לצורך קבלת הלוואה שתשמש לרכישה עצמית של המניות על ידי החברה. לטענת פקיד שומה עכו (להלן: "המשיב"), יש לבצע סיווג מחדש של עסקת הרכישה ולקבוע כי יש לראות את בעלי המניות הנותרים כמי שקיבלו דיבידנד (רעיוני מהחברה), תוך שהוא נסמך בין היתר על חוזר מס הכנסה מספר 2/2018 בנושא "רכישה עצמית של מניות בהתאם לחוק החברות" (להלן: "החוזר") ועל פסיקות קודמות של בית המשפט המחוזי (בעניין ברונובסקי (עמ"ה )21268-06-11 ועניין ניר (ע"מ 1100-06)). מנגד, טענו המערערים כי אין מקום לסיווג מחדש וכי אין לקבוע כי בעלי המניות הנותרים קיבלו דיבידנד בשל עסקת הרכישה העצמית.
יצוין, כי במסגרת הערעור, עלו שלוש סוגיות נוספות:
א. הראשונה היא בשל כל שהמשיב לא היתר בניכוי את הוצאות המימון ששימשו את החברה לצורך הרכישה העצמית של המניות;
ב. השניה היא בשל כך שהמשיב לא התיר בניכוי הוצאות שכר-עבודה ששולמו למערערים מן הטעם שלטענתו הללו לא נדרשו לצורך ייצור הכנסה החברה.
ג. והשלישית היא בשל כך שהמשיב סיווג את משיכות הבעלים מהחברה כדיבידנד.
לעניין הסיווג השונה אותו ביצע המשיב לעסקת הרכישה העצמית, קבעה כבוד השופטת אורית וינשטיין כי אין לראות בבעלי המניות הנותרים לאחר עסקת הרכישה העצמית, שאינה פרו-רטה (Pro-rata), כאילו קיבלו דיבידנד רעיוני מהחברה והשתמשו בו לצורך רכישת מניותיו של בעל המניות המוכר. אין לראות בבעלי המניות הנותרים כאילו "התעשרו" כתוצאה מהרכישה העצמית, שכן במקביל לגידול בשיעור האחזקות של בעלי המניות הנותרים כתוצאה מהרכישה העצמית, פחתו עודפיה של החברה, משמע כי בעלי המניות הנותרים מחזיקים אמנם בשיעור גדול יותר של מניות מתוך ההון של החברה, אבל אחזקתם שווה פחות בשל הקטנת העודפים כאמור. כבוד השופטת וינשטיין ממשיכה וקובעת כי גם אם ניתן היה לומר כי בעלי המניות התעשרו, הרי שאין עסקינן בהתעשרות ממומשת:
1. ראשית היא קובעת כי יש להשוות מצב של רכישה עצמית של מניות למצב של הקצאת מניות. הקצאת מניות אינה נחשבת כאירוע מס במישור בעלי המניות הקיימים וזאת חרף העובדה כי לאחר ההקצאה שיעור אחזקותיהם קטן. עם זאת, כתוצאה מהשקעתו של בעל המניות החדש בחברה, עולה שווי אחזקותיהם של בעלי המניות. בכל זאת, על אף שלכאורה יצא "נכס" מידי בעלי המניות הקיימים בדמות הפחתה בשיעור אחזקותיהם ועל אף שעלה שווין של האחזקות, בעלי המניות הקיימים אינם ממוסים לא ברווח הון ואף לא בחלוקת דיבידנד. כב' השופטת וינשטיין מסכמת נקודה זו וקובעת כי באופן זהה להקצאת מניות, כך ברכישת עצמית, לא חל שינוי בזכויותיהם המשפטיות של בעלי המניות הנותרים בחברה לאחר ביצוע עסקת רכישת עצמית, והללו נותרו בעינן.
2. שנית נקבע כי מיסוי פעולת הרכישה במישור בעלי המניות הנותרים, מנוגדת לעקרון המימוש ולרציונל העומד מאחוריו (וודאות, כימות ונזילות). ולבסוף, לעניין סוגיית התרת הוצאות המימון בניכוי, נקבע כי לא הוכח כי קיים קשר ישיר בין הוצאות המימון לבין ייצור ההכנסה השופטת של החברה ועל כן נקבע כי אין להתירן בניכוי באופן שוטף. לעניין התרת הוצאות השכר בניכוי, קבעה כבוד השופטת, כי רק שכרה של אחת המערערות (גברת אורלי שרון) יוכר כהוצאה שוטפת שכן הוכיחה היא כי נטלה חלק פעיל בפעילות החברה.
אין עוררין על כך כי בכל הקשור לעניין רכישה עצמית, המדובר בפסיקה חדשנית ומהפכנית אשר אינה עולה בקנה אחד עם פסיקתו הקודמת של בית המשפט המחוזי שדן באותה סוגייה וכן עם האמור בסעיף 3.2 לחוזר.
חיפוש 
סגור 
