9/7/2020
מגורים בארה"ב לתקופה מעל 5 שנים אינם מהווים ניתוק זיקה לישראל לצורך ביטוח לאומי
פסק הדין מספר 56483-05-18, גרוס נ' המוסד לביטוח לאומי, עסק בתביעה של בני זוג אשר ביקשו לנתק את תושבותם עבור השנים 2015-2018. בני הזוג גרוס נישאו בשנת 2008, שניים מילדיהם נולדו בישראל והשלישי נולד בארה"ב בשנת 2017 ועם לידתו קיבל אזרחות אמריקאית.
יעקב גרוס הוא אזרח אמריקאי מלידה, רעייתו קיבלה אזרחות אמריקאית בשנת 2017 ושלושת ילדיהם נולדו אזרחי ארה"ב. ביום 20/6/13 עזבה המשפחה את ישראל לטובת לימודיו של האב באוניברסיטת הארוורד בבוסטון, מסצ'וסטס. בשאלון תושבות שמילאו בתאריך 13/6/13, טרם עזיבתם את הארץ, ציינו כי מטרת העזיבה היא לימודים בחו"ל אך לא ביקשו לנתק את תושבותם. במועד זה חודשה הוראת הקבע בגין תשלום דמי ביטוח לאומי וביטוחי הבריאות. במהלך אוקטובר 2014, החלה גברת גרוס לעבוד בארגון "שותפות האומנות הישראלית". דירת מגוריהם של בני הזוג בתל אביב, בה הם התגוררו לפני המעבר לארה"ב, הושכרה לאורך כל התקופה לצדדים שלישיים בחוזה שכירות שנתי. כמו כן, לבני הזוג היה חשבון בנק פעיל בישראל אליו הועברו דמי השכירות החודשיים וממנו יצאו התשלומים שצוינו לעיל למוסד לביטוח לאומי ("הנתבע"). במשך השנים הגיעו בני הזוג לביקורים קצרים בארץ, מאידך לתצהיריהם שהוגשו בהליך לא צורף דו"ח כניסות ויציאות מהארץ. לאחר סיום לימודיו של מר גרוס בקיץ 2015 החליטו בני הזוג להישאר בארה"ב למגורי קבע. בתחילת חודש אוגוסט 2015, החל מר גרוס לעבוד בבית חולים מקומי בבוסטון. בינואר 2016 מכרו הזוג את תיק ניירות הערך מחשבון הבנק הישראלי שלהם. יחד עם זאת, המשיכו לשלם דמי ביטוח לאומי בכל חודש עד ליום 30/9/17. בתחילת חודש אוקטובר 2017 החל מר גרוס לעבוד במקום עבודה חדש וכעבור כחודש וחצי פנו בני הזוג אל הנתבע בבקשה לניתוק תושבותם רטרואקטיבית משנת 2015. בחודש נובמבר השיב הנתבע כי תושבותם של בני הזוג תנותק מיום 1.10.17, בכך דחה את בקשתם של הזוג לניתוק תושבות רטרואקטיבית משנת 2015. כעבור כחודש הוגשה השגה מטעם התובעים ובמהלך ספטמבר 2018 חזרה המשפחה להתגורר בישראל.
החלטת בית המשפט: ביהמ"ש דחה את התביעה של בני הזוג
המונח "תושב ישראל" פורש פעמים רבות בפסיקה בשנים האחרונות, כאשר חודדה האבחנה בין מגורים לתושבות. המבחן המרכזי כאמור הינו מבחן "מרכז החיים", הנבחן לפי מירב הזיקות. את מבחן מרכז החיים יש לבחון הן בפן האובייקטיבי והן בפן הסובייקטיבי הבוחן מה הייתה כוונת הנישום והיכן ראה את מרכז חייו. למבחן העל נוספים מבחני עזר רלוונטיים כגון קבלת אישור עבודה במדינה זרה, רכישת בית מגורים בחו"ל, ניתוק קשר כלכלי עם ישראל ועוד. יחד עם האמור, ניתן דגש רב לעניין הזיקה של הזוג, לפיו אירועים זמניים/ארעיים אין בהם בכדי להוכיח את ניתוק הזיקה לישראל. העובדה שאדם מחזיק בתעודת זהות ישראלית, לרוב מעבירה את הנטל להוכחת תושבתו למוסד לביטוח לאומי. אולם, במקרה דנן הנטל על התובעים.
בית המשפט התרשם כי במקרה זה התובעים לא ניתקו את הזיקה ההדוקה לארץ, לא אובייקטיבית ולא סובייקטיבית. בין היתר צוין על ידי בני הזוג בחקירה הנגדית, כי בשנת 2013 בעת שעזבו את הארץ, לא היה בכוונתם לעזוב את הארץ לצמיתות. כמו כן, העובדה כי דירת מגוריהם בישראל הושכרה מדי שנה לצדדים שלישיים מבלי שזה יגביל את תאריך חזרתם לארץ, הדירות שהם גרו בהן בארה"ב היו דירות שהושכרו, הזוג אף הקפיד לשלם את דמי הביטוח מדי חודש בחודשו. ביהמ"ש אף מציין כי לא התרשם שבמועד סיום הלימודים בני הזוג החליטו לרדת מהארץ, לאור העובדה כי דירת מגוריהם בתל אביב הושכרה שוב בחוזה לשנה בלבד. אפשרות המותירה להם מספיק גמישות לחזור לארץ בעתיד הקרוב. אף אין עוררין כי הזוג שילם לנתבע תשלומי ביטוח לאומי עד לשלהי שנת 2017, עובדה המחזקת את הרושם לפיו הזוג העדיף להמשיך לראות את עצמו כתושב הארץ. לסיום, בית המשפט אף התרשם מדברי התובעת כי הבקשה לשלילת התושבות נבעה בעיקר בהמלצת רואה החשבון של התובעים, ונגעה יותר לשיקולי מיסוי וביטוח, ולא מתוך רצון אמיתי לנתק את זיקתם לישראל.
חיפוש 
סגור 
