בית המשפט סיווג עמותה המפעילה קפיטריות בבתי חולים לרווחת המאושפזים כעסק
בית המשפט הכריע לאחרונה בע"מ 1068-08 עמותת י.ע.ל אסף הרופא נ' מס ערך מוסף רמלה, ערעור על החלטת מנהל מע"מ לסווג כ-"עסק" את פעילותה של עמותה המפעילה קפטריות בבתי חולים אשר נטען כי הכנסותיהן משמשות לרווחת מאושפזים בבתי חולים וזאת בניגוד לעמדת העמותה כי יש לראותה כארגון ללא כוונת רווח.
עמותת י.ע.ל (יד עזר לחולה) פועלת ברחבי בתי חולים שונים בארץ ומפעילה בכל בית חולים בארץ עמותה נפרדת. בבית החולים "אסף הרופא" מופעלת עמותה תחת השם י.ע.ל אסף הרופא ("המערערת" או "העמותה"). המערערת נרשמה ברשם העמותות בשנת 1981 במטרה להעניק סיוע לחולים המאושפזים ולהקל על שהותם באשפוז, ללא תמורה כספית. המערערת נרשמה לצרכי מע"מ כמלכ"ר, תוך שציינה כי לא תחלק רווחים, דיבידנדים או כל טובת הנאה אחרת בין חבריה. משנת 1990 הפנתה המערערת חלק מפעילותה לטובת סיוע לרכישת מכשירי רפואה עבור בתי החולים ומוצרי פנאי לחולים. במסגרת פעילות זו, הוקצו למערערת שטחים בבתי החולים בהם הפעילה קפיטריה, מזנונים וחנויות כל-בו, כאשר יתרת המזומנים שהצטברה בקופת המערערת בגין פעילותה המסחרית שימשה לרכישת ציוד רפואי מתקדם עבור בתי החולים ומוצרי הנאה עבור המאושפזים. בשנת 1994 הודיע מנהל מע"מ ("המשיב") למערערת כי הפעלת החנויות בבתי החולים הינה פעילות עסקית המחייבת סיווגה כ-"עוסק" לפי סעיף 58 לחוק מס ערף מוסף, תשל"ו-1975 ("החוק"), באופן לפיו המערערת תידרש לנהל מערכת ספרים נפרדת עבור פעילותה זו. הליך זה לא הושלם לאור סגירתה של החנות אותה הפעילה המערערת עם הקמת קניון בפאתי בית החולים. בשנת 2007 שינה המשיב את סיווג פעילותה של העמותה ממלכ"ר לעוסק מורשה בגין פעילותה העסקית והוציא למערערת שומה לתשלום בגובה כ-2.3 מיליון ₪, בגין פעילותה בשנים 2009-2013.
טענות הצדדים
המערערת טוענת כי מרבית פעילותה התנדבותית באופייה, במסגרתה כ-400 מתנדבים תורמים מזמנם ללא תמורה כספית למען סיוע לחולים ולמשפחותיהם, בין היתר על ידי אספקת ארוחות חמות, יחס אישי, סיעוד וכו'. המערערת מפעילה הקפיטריה ומציעה מוצרים במחירים נמוכים ממחיר שוק הנהוג בבתי חולים, התורם למטרותיה בשני אופנים: הראשון, סיוע ברווחת החולים באמצעות היצע מוצרים במחירים זולים; השני, שימוש בהכנסות הקפיטריה לרכישת ציוד ומכשור רפואי, מוצרי פנאי והנאה לחולים אותם לא מספקת המדינה. עובדות אלה מצביעות כי פעילותה של המערערת היא פעילות מלכ"רית שאינה "עסקית". בד בבד, סיווג המשיב אינו מתיישב עם תכליתו של חוק המע"מ באשר לעידוד פעילות התנדבותית ותמריץ למתנדבי העמותה. המשיב טען כי פעילות העמותה היא עסקית לכל דבר ועניין ומניבה רווחים. לצורך סיווג יש לבחון את מהות הפעילות ולא הגדרתה המשפטית. יישום מבחני הפסיקה מביא למסקנה כי מדובר בפעילות עסקית.
החלטת בית המשפט
ביהמ"ש קיבל את עמדת המשיב וסיווג את המערערת כ-"עוסק" ולא כ="מלכ"ר". ביהמ"ש בחן את הקריטריונים לסיווג פעילות לצרכי מע"מ כמו מטרת הפעילות, תקנון העמותה, מהות הפעילות, אפשרות הפרדה ועוד, וקבע כי אף אם הרווחים הופנו לצרכים מבורכים מבחינה חברתית, הסיווג לענייני מע"מ מושפע ממטרתם המיידית והזמנית של רווחים אלו ולא יעדם הסופי. כל אלו מובילים למסקנה שיש לסווג את המערערת כ-"עוסק" לענייני מס. כמו כן, בחן ביהמ"ש את מחירי המוצרים הנמכרים על ידי המערערת ומצא כי אלה נמכרו במחירים זהים או גבוהים ממחירי השוק, אלא שלמרות צירוף רכיב מע"מ למחיר המוצר, המערערת לא נדרשה להעבירו לרשויות המס בניגוד לעוסקים אחרים. מצב זה העניק למערערת יתרון בלתי הוגן בדמות שולי רווח גבוהים יותר ויצר תחרות לא הוגנת בין נותני שירותים דומים, וכן הביא לפגיעה ישירה ולא מוצדקת בקופת המדינה.
עולם המס הינו עולם מורכב ודינאמי. החוק משתנה בתדירות גבוה ואירועי המס, לא אחת, חבויים בתוך המהלך העסקי. בחלק מהמקרים מי מהצדדים כלל לא היה מודע לכך כי יש בנמצא אירוע מס שלא טופל דבר שיכול להביא למצב של עבירות פליליות ואי עמידה בהתחייבות האזרחית כלפי המדינה.
במסגרת הדוחות השנתיים המוגשים למס הכנסה, על נישום לפרט בין היתר את רכוש העסק ומהו ייעודו, כלומר האם מדובר ברכוש שהוא חלק מהמלאי העסקי, או שמא מדובר ברכוש קבוע. לסיווג זה השלכות רבות על אופן מיסוי הרווח, ניכוי ההוצאות קיזוז הפסדים ועוד.