2/6/2020
כספים שחולטו עקב הליך פלילי יוכלו להיחשב כהוצאה לצורך מס
בית המשפט נתן באחרונה פסק דין בעניין ע"מ 7963-04-18 חיון נ' פקיד שומה יחידה ארצית לשומה, בו הוגש ערעור על ידי מר רועי חיון ("המערער") על החלטת פקיד השומה ("פקיד השומה") שלא להתיר בניכוי הוצאות שדרש בגין כספים שחולטו מידיו אגב הרשעתו בפלילים. בית המשפט קבע כי בנסיבות מסוימות נישום רשאי לדרוש כהוצאה כספים שנתפסו מידיו בהליך חילוט.
בשנת 2013 נחקר המערער בחשד לביצוע עבירות לפי חוק העונשין, חוק איסור הלבנת הון ופקודת מס הכנסה בגין הפעלת רשת הימורים. בשנה זו ניתן צו לחילוט זמני של נכסיו על סך כ-4 מיליון ₪. בשנת 2016 הוגש הסדר טיעון לפיו הודה המערער במיוחס לו, ויוטל עליו מאסר, קנס וחילוט 5 מיליון ₪ מכספיו, וזה אושר על ידי בית המשפט אשר הרשיע את המערער כאמור. בשנת 2015 התקיימו הליכי שומה בה הצהיר המערער על נכסיו במסגרת הצהרת הון ובשנת 2017 נחתם הסכם שומה לפיו הפיק המערער הכנסות שלא דווחו בגובה 6.8 מליון ₪ אשר נפרסו על פני 6 שנות מס, מהם נגזר מס לתשלום בערך ריאלי בגובה 4.68 מיליון ₪. המס שולם על ידי המערער. בשנת 2017 נגזר דינו של המערער בתיק הפלילי והוטל צו לחילוט נכסיו בגובה 5 מיליון ₪ אשר שולמו לקרן החילוט. המערער הגיש השגה לגבי השומות בעניין החילוט וזו נדחתה בצווים שהוציא פקיד השומה בשנת 2018, עליהם הוגש הערעור דנן.
השאלות שבמחלוקת:
האם המערער זכאי להקטין את הכנסתו החייבת בגין הכספים שנתפסו מידיו בשנת 2013 ואשר הועברו לקרן החילוט בשנת 2017? במידה וכן, עבור אילו שנים – שנת 2016 אז נחתם הסדר הטיעון או שנת 2017 אז ניתן גזר הדין והכספים הועברו בפועל לקרן החילוט? המערער טען כי אין מחלוקת לגבי סמכות חילוט הכספים לאור העבירות בהן הורשע, אלא זה טען כי חילוט, הגם שהוא פעולה עונשית בבסיסה, אינו בגדר "קנס" אלא בגדר נטילת פירות העבירה מידי העבריין, טענה הנתמכת בעמדת המדינה אשר לא אחת דורשת הטלת קנס בנוסף לחילוט. לאור זאת, ולאור עיקרון "מס אמת", הרי שבניגוד לקנס, מוצדק להתיר חילוט כהוצאה בת ניכוי.
פקיד השומה טען כי החילוט הוא מנגנון עונשי בטבעו ומשכך אין לתת לו מקום במסגרת דיני המס, שכן זה כלל לא משפיע על חבות המס של הנישום. כן נטען כי תכליתו של החילוט עלולה להיפגע לו יותר בניכוי מן ההכנסה החייבת של העבריין. בית המשפט פסק כי בנסיבות בהן לא מותרת הוצאה, הרי שחילוט פירות העבירה מאיין למפרע את עצם קיום ההכנסה, כך שהטלת מס אמת על הכנסותיו של הנישום ייעשה על התעשרותו הממומשת בלבד. כך, הפקעת פירות העבירה באמצעות חילוט שוללת הנאה כלכלית ומעלה ספק לעצם קיום ההתעשרות, וזאת הגם שברגע ביצוע העבירה נוצרה הכנסה בידי העבריין, תוך שנשען על פסקי דין דומים באופיים, בהם נקבע כי אין למסות הכנסה לא חוקית הכפופה לחובת השבה (ואשר הושבה על ידי העבריין בפועל). בעוד השבת הכספים על ידי העבריין עולה כדי שימוש בהכנסה שהופקה, הרי שחילוט מקפל בבסיסו תפיסה כי לעבריין אין זכות להחזיק בפירות מעשיו. בנסיבות העניין, המערער קיבל בהסכמה כספים מאת משתתפי ההימורים האסורים, ואינם קורבנות, מכאן שהחזיק בכספים אלה בדין מבלי שאדם אחר רשאי היה לדרוש אותם במישור הפרטי (במנותק מן הגורם הפלילי של מעשיו). לצורך החלטתו סקר בית המשפט האם ההוצאה מותרת בניכוי לפי סעיף 17 לפקודה, ובמידה שכן – האם שיקולי מדיניות מצדיקים אי התרת ניכוי ההוצאה.
נקבע כי אין חולק שלמערער היה מקור הכנסה וכי התקיים הליך להפקתה, ונקבע כי החילוט הינו בבחינת "סכנה צפויה" הנלווית ליצירת ההכנסה העולה כדי אינצדינטליות ליצירת ההכנסה בהתאם לדרישות הפקודה והדין לצורך התרת הוצאה. לעניין שיקולי מדיניות קבע בית המשפט כי בעוד חילוט הוא סנקציה כספית עונשית-פלילית אשר נדרש לבחון התרתה כהוצאה למול תוצאת המיסוי שתתקבל באי התרתה כהוצאה. בית המשפט בחן זאת באמצעות בדיקת תכליות ותוצאות החילוט כתשלום קנס פלילי או כהשבת גזלה לקורבן עבירה, וקבע כי תכליות החילוט לשלול מן העבריין הנאה כלכלית מפירות העבירה מחד, ואיתות לציבור כי ביצוע עבירות אינו משתלם כלכלית. לאחר בחינת תשתית החקיקה והפסיקה בישראל, וכן פסיקה זרה, קבע בית המשפט כי שיקולי מדיניות אינם מחייבת שלילת הוצאת החילוט, שכן תוצאה אחרת תגרום לגביית יתר של מס ועיוות כלכלי אשר יביא לפגיעה בלתי מידתית בקניינו של האזרח. עם זאת, ציין בית המשפט כי ראוי להמעיט בשימוש בכלי המיסוי להשגת מטרות שאינן בתחום הפיסקלי אם הדבר אינו לפי חקיקה מפורשת, על מנת להפחית ככל הניתן את שיקול דעתו של בית המשפט בהחלתו את "תקנת הציבור" באופן שיביא למיסוי מדויק יותר.