18/12/2019
החזר מע"מ בגין ביטול עסקה - המועד הקובע לצורך חישוב הפרשי ריבית והצמדה
בית המשפט נדרש לאחרונה לשאלה מהו המועד הקובע לצורך חישוב הפרשי ריבית והצמדה בגין החזר מע"מ הנובע מביטולה של עסקה. בתא"מ 9881-09-18 ג ר ק פ חברה להשקעות בעמ נ' מע"מ פתח תקווה (להלן: "פסק הדין") נדרש כבוד השופט הורוביץ מבית משפט השלום תל אביב לסוגייה זו והכריע כי לצורך חישוב הפרשי ריבית והצמדה נדרש הנישום בדיווח לרשויות מע"מ על ביטולה של עסקה בהתאם להוראות לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 ("חוק מע"מ"), הקובעות כי החזר מס ששולם בצירוף ריבית והצמדה ייעשה בכפוף דיווח בכתב למע"מ תוך שנתיים ממועד תשלום המס.
בשנת 2005 מכרה התובעת חלקת מקרקעין לצד ג' ("הקונה"), בסמוך למועד העסקה העביר הקונה לתובעת שני תשלומים בגין העסקה, מהם נגזר מע"מ על סך 92,419 ₪ ("המס ששולם"). בשנת 2006, כחצי שנה לאחר חתימת הסכם המכר, הודיעה התובעת על ביטול העסקה בגין הפרת התחייבויות הקונה, כתוצאה מכך הגיש הקונה תובענה לאכיפת הסכם המכר. בשנת 2014 ניתן פסק דין בהסכמה בתובענות שהגישו הצדדים זה כנגד זה ובמסגרתו הוכרז גם על בטלות העסקה. בהתאם לפסק הדין, בשנת 2015 הוציאה התובעת חשבונית זיכוי על סך סכום העסקה, לרבות המס ששולם. פקיד השומה הוציא שומה לתובעת על סך 113,123 ₪ וזו הגישה השגה ולאחר מכן ערעור אשר כתוצאה ממנו נחתם הסכם פשרה אשר קיבל תוקף פסק דין ולפיו תשלם הנתבעת 56,561 ₪ ("סכום הפשרה"). בהתאם לכך, השיב הנתבע לתובעת סך של 36,884 ₪ המבטאים את ההפרש בין המס ששולם ובין סכום הפשרה, תוך שהוא קובע את החזר סכומי הריבית וההצמדה החל ממועד הוצאת חשבונית הזיכוי.
טענות הצדדים:
התובעת טענה כי הנתבע היה צריך להשיב לה סכום גבוה בהרבה, המגלם הפרשי ריבית והצמדה החל ממועד תשלום המס ששולם בפועל, שנת 2006, וכן סכום נוסף בגין החזר מס. הנתבע טען כי המס שולם 9 שנים לפני הגשת התובענה ובהתאם דרישת התובעת סותרת את הוראת סעיף 105(ג) לחוק מע"מ - בפועל, הזיכוי נדרש רק בשנת 2015 וזהו המועד הקובע לצרכי חישוב ריבית והצמדה. העסקה עצמה לא בוטלה בשנת 2006 אלא ב-2014 עם מתן פסק הדין.
הכרעת בית המשפט:
בית המשפט הכריע כי הצדק עם הנתבע ונימק זאת בכך שהוראות הדין קובעות כי התנאי לקבלת החזר מס ששולם בצירוף ריבית והצמדה הוא הגשת תובענה להחזר למנהל מע"מ תוך שנתיים ממועד תשלום המס על ידי הנישום. בנסיבות דנן, המע"מ שולם בשנת 2005 בעוד העסקה בוטלה ב-2006. מאידך, התובעת לא דיווחה על ביטול העסקה למע"מ עד שנת 2015 (אם כי דיווחה בשנת 2006 למיסוי מקרקעין). בשל כך, לא ניתן לראות בה כאילו הודיעה על ביטול העסקה בשנת 2006. בית המשפט העיר כי מע"מ לא היה צד להליכי ביטול עסקת המקרקעין ועצם דיווח לרשויות מיסוי מקרקעין לא פוטר מדיווח על ביטול העסקה למע"מ לצורך השבת המע"מ. משכך, מועד חישוב הריבית וההצמדה הינו שנת 2015, מועד הדיווח למע"מ, ולא 2006 מועד בו נטען שבוטלה העסקה.