30/10/2019
בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 10/10/19, דחה בית המשפט את הערעור שהגישו המועצה האזורית מעלה יוסף ובית הספר האזורי מעלה יוסף (להלן יחד: "המערערים"), על שומות בצו שהוצאו להם על ידי פקיד שומה חיפה (להלן: "המשיב"), שעניינם חיוב המערערים בתשלום מס שכר בגין רכיבי שכר שונים המשולמים לעובדי המערערים ע"מ 68374-09-16 מועצה אזורית מעלה יוסף נ' פקיד שומה חיפה; ע"מ 40026-12-16 בית ספר אזורי מעלה יוסף נ' פקיד שומה חיפה).
המערערים הנם מלכ"רים שהעסיקו מאות עובדים בשנות המס נשוא הערעורים (2010-2014). על בסיס חוות דעת שקיבלו המערערים מחברת טריניטי מערכות מיחשוב בע"מ, דיווחו המערערים למשיב ושילמו מס שכר, כאשר ביחס לרכיבים מסוימים בשכרם של העובדים: דמי חבר לאגודות מקצועיות, תשלומים להשתלמויות מקצועיות, ביגוד לעובדים, הפרשות לוועד עובדים, תשלומים לביטוח מפני אובדן כושר עבודה, תשלומים עקב פרישה, הפרשות סוציאליות מעבר לתקרה הקבועה בדין וכן ובעיקר תשלומים עבור צד ג', לא שולם מס שכר על ידי המערערים, בטענה כי הללו אינם חייבים במס שכר מאחר והמערערים אינם אלא "הצינור" לצורך תשלום שכרם של עובדים מסוימים המועסקים, דה פקטו, על ידי משרד החינוך או משרד הפנים. המשיב לא קיבל את עמדת המערערים בנוגע להפחתות מס השכר שבוצעו על ידם והוציא למערערים שומות בצווים. למועצה הוצאו שומות בצווים לשנות המס 2010-2014 והמס השנוי במחלוקת עומד על 3,627,206 ₪ ולבית הספר הוצאו שומות בצווים לשנות המס 2012-2014 כאשר המס השנוי במחלוקת עומד על 1,330,277 ₪.
טענות הצדדים
המערערים טענו כי המשיב נוקט בגישה מחמירה לפיה כל תשלומי השכר חייבם במס שכר, על אף פסיקה של בית המשפט המחוזי לפיה דמי חבר פטורים ממס שכר. המשיב אף לא פרסם כל הנחיה בנושא או הוראות ברורות אילו רכיבים בשכר פטורים ממס שכר ואילו חייבים, והתנהלות זו של המשיב יוצרת אפליה ואכיפה בררנית בין נישומים. מוסיפים המערערים וטוענים כי השומות שהוצאו על ידי המשיב אינן מבוססות ואינן משקפות את מלוא המידע, המסמכים והתחשיבים שהוצגו למשיב וכי אף המשיב עצמו אינו יודע אילו רכיבים פטורים ובאילו שנים. לשיטת המערערים, אמנם סעיף 2(2) לפקודה כולל במסגרת הכנסת העבודה לעובד גם טובת הנאה הניתנת לעובד בכסף או בשווה כסף, אולם סעיף זה אינו כולל טובות הנאה שניתנו לעובד לצורך ביצוע עבודתו על פי דרישות המעביד. המחוקק החריג מגדרה של הכנסת עבודה תשלומים ששולמו לעובד על ידי המעביד והמותרים בניכוי לעובד כהוצאה, במטרה למנוע חיוב במס בגין הכנסת עבודה כאשר מותרת הוצאה כנגדה. לטענת המערערים, ביחס לחלק מהעובדים הם אינם אלא "צינור" לביצוע תשלומים המועברים אליהם ממשרד החינוך ומשרד הפנים, מבלי לקבוע את שכרם של אותם עובדים, את תוספות השכר שלהם, זכאותם לימי חופשה או מחלה ויתר הזכויות הסוציאליות.
לשיטת המשיב, כל הכנסת עבודה בהתאם לפקודה נחשבת כ-"שכר" לצורך חוק מע"מ החייבת במס שכר, ועל כן כלל מרכיבי השכר ששילמו המערערים לעובדיהם חייבים במס שכר (פרט לרכיבי פיצויים, תגמולי מילואים מהביטוח הלאומי, קצבת שאירים ותשלומים שהם החזר הוצאות נסיעות שנדרשו על ידי המעביד). בכל הנוגע לחיוב מלכ"ר במס שכר, אין נפקות למונח "הכנסה חייבת" כהגדרתו בפקודה ואין נפקות לסעיף בפקודה אשר מכוחו אותה הכנסה נחשבת כ-"הכנסת עבודה" וכל שיש לבחון הוא האם מדובר ב-"הכנסת עבודה". המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה הרובץ על כתפיהם, ולו לכאורה, ולא הציגו ראיות כלשהן, נתונים או מסמכים בשלב הדיון השומתי.
החלטת ביהמ"ש
בית המשפט המחוזי בחיפה, כבוד השופטת ויינשטיין, ניתח את הוראות הדין והפסיקה החלים על המקרה דנן והגיע לכדי מסקנה כי דין הערעורים להידחות. לעניין החזר הוצאות רכב, אמנם הכלל הנו כי ככל שטובת המעביד היא הגוברת, אין מדובר בטובת הנאה לעובד, אלא שביהמ"ש דחה טענה זו בהיעדר ראיות המניחות תשתית לטענה, לרבות היקף השימוש הפרטי של העובדים ברכב אל מול צרכי המעביד, שמות העובדים לגביהם גוברת טובת המעביד וגובה ההוצאות. באשר להפרשות וועד עובדים והשתלמויות מקצועיות, נקבע כי לא הובאו לגביהם הסברים, פרטים או ראיות. כך, לעניין דמי החבר לא הוסבר האם תשלומם מהווה תנאי לעיסוקו של העובד במקצועו אם לאו, ולא הוסבר כלל טיבן של ההשתלמויות המקצועיות והאם הן נדרשות על ידי המעסיק אם לאו. בית המשפט הפנה לפסיקת בית המשפט העליון בעניין ע"א 85/3177 פקיד שומה פתח תקווה נ' שירותי בריאות כללית, לפיו דמי חבר שכאלו לאגודות מקצועיות מהווים חלק משכרו של העובד וחייבים במס שכר, והחיל דין דומה במקרה דנן. בעניין התשלומים מפני אובדן כושר עבודה, הפנה בית המשפט לחוק הביטוח הלאומי המטיל את חובת התשלום של דמי פגיעה על המעביד, ועל כן קבע כי מדובר בתשלומים שמשולמים לעובדים מכוח יחסי העבודה ואשר אינם בגדר החזר הוצאות, ולפיכך תשלומים אלו מהווים הכנסת עבודה. באשר לרכיב הביגוד נדחתה גם כן טענת המערערות וזאת לנוכח תשתית עובדתית דלה שסיפקו המערערות לבית המשפט. באשר לטענה לגבי רכיב ההפרשות הסוציאליות מעבר לתקרה, הרי שמעבר לעודה שגם רכיב זה לא הוכח, ממילא לפי סעיף 3(ה) לפקודה יש לראות את התשלומים האמורים כהכנסת עבודה.
באשר לסוגיה השנייה בעניין טענת המערערים להיותם "צינור" בלבד שאינו מעסיק את העובדים, הרי שגם טענה זו נדחתה, הן מחמת היעדר כל הוכחה והן לגופו של עניין. המערערים לא הביאו כל ראיה מי הם אותם עובדים אשר נטענה הטענה כי שכרם משולם על ידי המערערים רק כ"צינור" בהעברה ממשרדים ממשלתיים דוגמת משרד החינוך ומשרד הפנים, לא הוגשה רשימה של עובדים שכאלה, לא הוצגו הסכמי העסקה ולא הוצגה כל ראיה בדבר התקציבים מאותם משרדי ממשלה שנטען כי הם המעסיקים ומשלמים את שכרם של אותם עובדים. יתרה מזאת, מהראיות שהוצגו עולה כי המערערים מדווחים על כלל העובדים כעובדיהם. זאת ועוד, אין מחלוקת כי משרד החינוך מעביר למערערים סכומים הכוללים גם את תשלום מס השכר, ועל כן לא ברור מדוע סבורים המערערים כי רשאים הם לשמור בידם את סכומי מס השכר שהועברו להם על ידי משרד החינוך ומנגד לא לשלמם למשיב.
חיפוש 
סגור 
