24/10/2019
ביום 8/9/19 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה אשר התייחס למשמעות שיש ליתן לשיהוי ניכר של מספר שנים בדרישת שיצאה תחת ידו של הביטוח הלאומי לתשלום הפרשי דמי ביטוח ונקבע כי השיהוי אינו מעיין את הדרישה, אלא לכל היותר יש בו כדי להפחית ו/או לבטל את החיוב בריביות, הפרשי הצמדה וקנסות (עב"ל 60937-09-17 עובדיה בן יחזקאל נ' המוסד לביטוח לאומי).
עסקינן בערעור לבית הדין הארצי לעבודה, עובדיה בן יחזקאל (להלן: "המערער") שהה באירלנד בין התאריכים 12.5.07 - 26.8.09, לצורכי עבודה בחברת Cement Irish שהיא חברת בת של חברת נשר ובמהלך התקופה הגיע לביקורים בישראל. בשנים 2007-2009 שהה המערער בישראל 134, 22 ו-164 ימים בהתאמה. טרם יציאתו פנה המערער למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המשיב") בבקשה להסדרת תשלומי מקדמות וזאת במטרה לשמור על רצף ביטוחי, עובדה המעידה על מרכז חייו. המערער לא דיווח למשיב על הכנסותיו, אך אלו הגיעו לידיעת המשיב מכוח דיווחי המערער לרשות המיסים. חרף זאת, המשיב לא שלח למערער עד שנת 2014 דרישה לתשלום הפרשי דמי ביטוח. ביום 20.5.14 נשלח למערער מכתב מטעם המשיב הדורש לברר את מעמדו בשנים המדוברות, ומשלא נענה למכתב, הודיע המשיב למערער ביום 10.6.14 כי עליו לשלם הפרשי ביטוח לאומי בגין תקופת שהייתו בחו"ל בסך של 36,072 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה בסך של 5,273 ₪ וקנס בסך של 5,141 ₪. המערער פנה להליך משפטי בבית הדין האזורי לעבודה בבקשה לביטול החוב. בית הדין האזורי קבע כי לפי מירב מבחן "מירב הזיקות" מרכז חייו של המערער היה בישראל, ועל כן דרישת המשיב נעשתה על פי חוק וחייב את המערער לשלם את קרן המס, וזאת לאחר שהביטוח הלאומי הודיע כי הוא לא יעמוד על תשלום הפרשי ההצמדה והקנס.
טענות הצדדים
המערער טען כי פסק הדין שניתן הוא שגוי, שכן לא הייתה התייחסות לטענת השיהוי שהועלתה. לטענת המערער, בעקבות שיהוי המוסד בטיפולו נגרם לו תשלום כפול של ביטוח לאומי (בהיקש לתשלום כפל מס). במהלך תקופת עבודתו באירלנד המערער שילם ביטוח לאומי באירלנד, והעובדה שהפניה אליו נעשתה במועד כה מאוחר מונעת ממנו לבקש החזרי ביטוח לאומי באירלנד. המערער טען גם נגד הקביעה כי מרכז חייו היה בישראל באותה העת. מטעם המשיב נטען שכל הראיות מצביעות שמרכז חייו של המערער היה בישראל. כמו כן נטען כי השתהות המוסד לא מאיינת את החוב כלפיו, אולם בשל היותה השתהות פגומה הוחלט לבטל את הקנסות והריביות ולחייב בהפרשי הצמדה רק מיום שליחת הדרישה לתשלום בשנת 2014. בקשר לטענת המערער להיקש כפל מס, טוען המשיב כי לא קיימת אמנה בדבר בטחון סוציאלי עם אירלנד, ולכן אין להקיש לעניין אמנת המס עם אירלנד, חלים על המערער חובה לתשלום ביטוח לאומי.
החלטת ביהמ"ש
בית הדין קבע שקיים שוני מהותי בין דמי ביטוח לאומי לבין מס הכנסה או ארנונה, ועל כן אין לראות בתשלומים הללו כ-"מס". אמנות בינלאומיות בתחום הביטחון הסוציאלי נועדו ליצור תיאום בין-מדינתי ביחס למבוטח, אשר חלות עליו שתי מערכות דינים סוציאליים עת הוא עובד מחוץ למדינת תושבותו. התיאום נועד למנוע תשלום כפל דמי ביטוח וכן למנוע מצב בו האדם ימצא עצמו משולל זכויות בשתי המדינות. מדינת ישראל אמנם חתומה על אמנות בתחום הביטחון הסוציאלי עם מספר מדינות, אך לא עם אירלנד, ועל כן בהעדר תיאום בין-מדינתי בתחום הביטחון הסוציאלי באמצעות אמנה מתאימה, הרי שנקודת המוצא היא כי כפל החבות בתשלום דמי ביטוח הינה תוצאה אפשרית מבחינה נורמטיבית, ולעיתים אף מחויבת המציאות. לנוכח העובדה כי לא קיימת אמנת מס מול אירלנד, קשה לקבל את טענת המערער שיכול היה לקבל החזר מרשויות הביטוח הלאומי באירלנד.
באשר לטענת השיהוי, אילו סבר המערער באופן סובייקטיבי כי תשלום דמי מקדמות בישראל ממצים את תשלום הביטוח הלאומי בישראל, היה עליו לדרוש החזר מהרשויות באירלנד על בסיס התשלומים הללו בסמוך למועדי התשלום. ואולם, אילו היה ער לכך שתשלום המקדמות לא ממצה את התשלום לביטוח לאומי בישראל, טענת השיהוי אינה סבירה בהיבט הנורמטיבי. על כן הערעור התקבל בחלקו ונקבע כי המשיב יהיה רשאי לגבות את קרן החוב בסך 36,702 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה מיום 20.5.14 בלבד, מועד משלוח הדרישה, וכן המשיב לא יהיה רשאי לגבות קנסות וריביות בגין התקופה שעד למתן פסק הדין בערעור, אלא רק בגין התקופה שלאחר מכן.
חיפוש 
סגור 
