הפרשים בין שלב א' לשלב ב' בהליך שומתי

מאת: אלי דורון, עורך דין - ירון טיקוצקי, עורך דין (רואה חשבון), חנן בן דוד, משפטן

1/1/2011

פקודת מס הכנסה קובעת כי אדם העומד בתנאי הפקודה יגיש בסוף שנת מס דין וחשבון על הכנסותיו. את הדו"חות, אותם מגיש הנישום, רשאי פקיד השומה לבחון עד 3 שנים מיום הגשתם ובאישור מנהל 4 שנים. במסגרת ההליך ולאחר הגשת הדו"חות ישנם שני שלבי חקירה הנקראים: שלב א' ושלב ב'.
 

המעבר בין השלבים הוא על פי ממצאי פקיד השומה והחלטתו לאחר בחינת הדו"חות. בסוף כל אחד מהשלבים יוצאת שומה על סכום מסויים לנישום. על פי הפסיקה אפשר שיהיה פער בסכומי השומות ואף בנימוקי השומה בין השלבים. בע"מ 8602-12-08 מוחמד נ' פקיד שומה חדרה (להלן:"פס"ד") מתייחסת כבוד השופטת ס' הנשיאה ש' וסרקוג, להבדלים אלו וישנו חידוש בדבריה לעניין הפרשי הסכומים.

פתיחת ההליך היא ע"י הגשת הדוחות לפקיד השומה. מכאן ההליך יכול להמשיך באחד מאלה:
1. שומה 01 - שומה על פי דוח, קבלת הדו"ח המוצהר.
2. שומה 02 - שומה בהסכם בין הצדדים.
3. שומה 03 - שומה על פי מיטב השפיטה, במקרה זה הדו"ח לא מאושר ופקיד השומה קובע את ההכנסה החייבת במס. על שומה זו ניתן להגיש השגה ,ערעור תהליך ההשגה יכול גם הוא להסתיים באחת מהחלופות:
א. שומה 01
ב. שומה 02
ג. שומה 09 - דרישת תשלום בצו, שומה זו גם ניתנת לערעור בבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מיום המצאת הצו.

במקרים בהם יש לפקיד השומה חשש לתקינות הדיווח הוא רשאי להמשיך לשלב א' של החקירה. נציג את שלבי החקירה ואת דברי השופטת: שלב א' הוא שלב הדיונים הראשון אצל פקיד השומה במהלכו מתבצעות בדיקות תקינות הדו"ח ושלמותו לפני הוצאת השומה. במסגרת זו מעביר הנישום מסמכים והבהרות לפקיד השומה בעניין הדו"ח. במקרה בו מתגלות בעיות, מקרים חריגים או הנמקות מיוחדות כבר בשלב א', עובר התיק לשלב ב'. סעיף 135 לפקודת מס הכנסה קובע כי על מנת להשיג מידע רשאי ואפילו חייב פקיד השומה לבצע את כל פעולות החקירה העומדות לרשותו. חובה זו עומדת לו מתחילת ההליך ועד מיצויו. השלב הראשוני בהליך השומתי הוא שלב מקוצר יותר, והמחוקק מזכיר את סמכותו של פקיד השומה לחקור גם לאחר הגשת ההשגה על השומה שהוצאה. לאור זאת יכול שהשומה שתצא בשלב השני של ההליך תהיה שונה מזו שהוצאה קודם.

בפס"ד השומה שהוצאה למערער בשלב ב' גדולה פי 10 מהשומה שהוצאה לו בשלב א'. כבוד השופטת מציינת בפס"ד כי הפער הגדול מעיד על התנהלות לא רצינית של הרשות, וזאת למרות שאין מניעה לפערים בין השומות. עוד מעירה כבוד השופטת כי כאשר הפער כל כך משמעותי על הרשות לספק הסברים ובכל מקרה בו אין תוספת ראייתית משמעותית הפער צריך לעמוד על בין 10% לבין 25% בין שומה א' לשומה ב'. כבוד ס' הנשיאה ש' וסרקרוג בפס"ד: "אם קיימת "מדיניות" - והדבר לא הוכח - של העלאת הצעה נמוכה להסדר בשלב א', ללא ביסוס ומבלי שבאותו שלב נעשתה בדיקת נתונים נדרשת, ובשלב ב' ישנה "מדיניות" של הפרזה בשומה בצו, הרי שאין לקבלה."