5/9/2019
סיווג תמורה ממכירת מניות של חברות העוסקות בתחום הנדל"ן - פירותי או הוני?
ביום 22/8/19 ניתן פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי מרכז, במסגרתו נדונה סוגיית סיווג תקבולי המערערת בגין עסקת מכירת מניות בחברות מוחזקות העוסקות בתחום הנדל"ן כהכנסה פירותית או כהכנסה הונית, וזאת לצורך בחינת הזכאות לקיזוז הפסדים מועברים (ע"מ 18186-02-17 מור דן פייננס ואח' בע"מ נ' פ"ש נתניה).
חברת מור דן פייננס (להלן: "המערערת") הגישה את הדו"ח לצורכי מס בשנת 2011 כחברה משפחתית. ביום 4.4.11, במסגרת פסק בוררות, חויבה המערערת למכור את אחזקותיה בחברת מ.א.ל רוטשילד בע"מ (להלן: "רוטשילד") בסך 2,074,000 ₪ בה המערערת החזיקה בכ-25% מהמניות וכן בחברת מיאב ספרא בע"מ (להלן: "מיאב") בסך 14,000 ₪ בה המערערת החזיקה ב-10% מהמניות, לאור סכסוך בין המערערת לשותפים האחרים. רוטשילד היא בעלת מניות בחברת בית השחר בע"מ אשר בבעלותה נכס מקרקעין ברחוב בן יהודה 81 בתל אביב, ובבעלות מיאב נכס מקרקעין ברחוב בן יהודה 68 בתל אביב (רוטשילד ומיאב יקראו יחדיו "חברות הנכס").
טענות הצדדים
פקיד שומה נתניה (להלן: "המשיב") טען כי מניות, ככלל, מהוות נכס הוני ומכירתן מהווה ריווח הוני. בנוסף, המערערת סיווגה במשך שנים רבות בדו"חותיה הכספיים את ההחזקה במניות כנכסים בלתי שוטפים וכהשקעה. לכן, אין לראות במכירת המניות חלק מפעילותה העסקית של המערערת או לחליפין עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי ולא ניתן לקזז הפסדים מועברים כנגד הרווח ממכירת המניות. לטענת המערערת, ראוי להתייחס למכירת המניות כמכירת נכס מקרקעין, שכן יש לראות בחברה כמי שהחזיקה במישרין בזכויות במקרקעין וכי הפעילות שנעשתה בהן מגיעה לכדי פעילות עסקית. כמו כן, טען בעל המניות (להלן: "המערער") כי המניות התקבלו בתמורה להשקעתו בקידום הפיתוח של המקרקעין שהיה באותה העת בבעלות חברות הנכס ולפיכך מדובר בפעילות פירותית שגם מכירתה כפופה לדיני מיסוי פירותי. לחילופין, טענו המערערים כי מדובר בעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי או בריווח הון עסקי, שכנגדם ניתן לקזז הפסדים מועברים. המערערים ציינו כי התמורה שנתקבלה ממכירת המניות גבוהה באופן משמעותי משווי השוק שלהן, עובדה המלמדת על כך שלא מדובר רק בתשואה על השקעה הונית פסיבית.
החלטת ביהמ"ש
לצורך הדיון בשאלת סיווג התקבולים ממכירת המניות, האם מדובר במישור ההוני (מס רווח הון) או במישור העסקי (מס פירותי), התייחס בית המשפט למבחנים שנקבעו בפסיקה: מבחן טיב הנכס ואופיו, מבחן תדירות העסקאות, מבחן ההיקף הכספי של העסקה, מבחן אופן המימון, מבחן תקופת ההחזקה, מבחן הידע והבקיאות, מבחן קיומו של מנגנון פעילות קבועה ונמשכת, ומבחן הנסיבות האופפות את העסקה (מבחן ה"גג") (פס"ד מגיד נ' פ"ש פתח תקווה, פ"ש כפר סבא נ' ברנע, אלעדן תחבורה בע"מ נ' פ"ש למפעלים גדולים).
לאחר ניתוח ויישום המבחנים, קבע בית המשפט כי נסיבות המקרה מלמדות שלא ניתן לראות במערערת כמי שמקיימת פעילות עסקית מסוג של מכירת מניות, שכן המערערת דיווחה בדו"חותיה הכספיים שעיסוקה הוא "ייעוץ ומתן שירותים למוסדות בנקאיים, טיפול בפרויקטים הנקלעים לקשיים, ניתוח פיננסי של פרויקטים, ליווי צמוד של לקוחות הבנק עד השלמת הפרויקטים". באשר לטענות המערערת בקשר להשבחה ומכירה של הנדל"ן, ניתן לומר כי פעילות זו אכן מתבצעת בחברות הנכס, אך העובדה כי המערערת ראתה במיזמי הנדל"ן הללו ובמניות שהחזיקו כהכנסה פירותית, אין בה כדי להפוך אותם לכאלו. מבחני הסיווג שהוצגו לעיל בוחנים את עסקאות מכירת המניות בעיניים אובייקטיביות ולא סובייקטיביות. המערערים לא הציגו ראיות לטענתם כי בחברות הנכס מנגנון קבוע, תדיר ושיטתי של סחר בנכסי מקרקעין בהיקפים משמעותיים. יתרה מזאת, בפועל, הנכסים הוחזקו על פני תקופה של מספר שנים.
אין לקבל את טענת המערערת כי בשל פעילותו של המערער (באמצעות המערערת), יש לראות בתמורה ממכירת המניות כתמורה שהתקבלה במסגרת עסקיהן של חברות הנכס מכוח העיקרון של "מהות כלכלית קודמת לצורה משפטית". בנסיבות אלו, המערערת מבקשת לבצע מעין "הרמת מסך", המתעלמת מהעובדה שמדובר בישויות משפטיות נפרדות של חברות הנכס. ביהמ"ש בהקשר לדיני המס מציין שהפסיקה הדגישה פעם אחר פעם, שיש להבחין בין החברה ובעלי המניות שלה: "לכל חברה אישיות משפטית משלה, הנבדלת מאישיותם של בעלי מניותיה, רכושה ועסקיה שייכים לה ולא לבעלי מניותיה והמס הקשור עם רווחיה חל עליה ולא על בעלי מניותיה" (רפ"ק אלקטרוניקה נ' פ"ש מפעלים גדולים, בראון פישמן תקשורת נ' פ"ש מפעלים גדולים). ביהמ"ש מציין שגם אם יבחרו להתייחס ל-"מהות הכלכלית ולא לצורה המשפטית", אין פירוש הדבר כי יש לטשטש את קו הגבול בין הישויות המשפטיות של בעלי המניות והחברה (רוזבאד נכסים נ' פ"ש למפעלים גדולים). באותו עניין סבר גם ביהמ"ש העליון שאין לסטות מעקרון היסוד לפיו כל אחת מהחברות היא יחידת מיסוי נפרדת והפך את החלטת המחוזי.
ייתכן כי אילו בחרו המערערים בדרך התאגדות אחרת כגון החזקה ישירה של המקרקעין, מבנה החזקות שונה או עריכת הסדר עם השותפים למיזם, תוצאת המס הייתה משתנה. אך כאמור, תוצאת המס נגזרת ממה שקרה בפועל ולא ממה שיכול היה לקרות (אחים סבירסקי שותפות רשומה נ' מנהל מיסוי מקרקעין אזור תל אביב). בנוסף לכל האמור, מלבד העובדה שהחברה דיווחה כי הכנסותיה הן ממתן ייעוץ ושירותים למוסדות כספיים, החברה בחרה לסווג במאזן שנערך על ידה את אחזקותיה במניות כנכסים בלתי שוטפים המעידים חשבונאית שהמטרה היא יצירת רווח לטווח הארוך ולא פעילות עסקית, כפי שטענו המערערים, דבר המעיד כי המערערת ראתה גם מבחינה סובייקטיבית באחזקותיה כהשקעה הונית. לאור כל האמור, הערעור נדחה.