בית המשפט הורה לפקיד השומה לתקן שומה שהוצאה לאדם שעסק בניכיון שיקים
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל ביום 4.7.2019, באופן חלקי, ערעור שהגישו אורן מרסיאנו ואח' (להלן: "המערער") כנגד שומות שהוציא לו פקיד שומה - היחידה הארצית לשומה (להלן: "המשיב") בעניין ניכיון שיקים, במסגרתה ייחס למערער הכנסה של 4% עמלה בגין ניכיון שיקים שלא דווחה ומבלי ששולם המס בגין הכנסה זו (ע"מ 1337-04-13 מרסיאנו ואח' נ' פקיד שומה-היחידה הארצית לשומה).
רקע כללי
במהלך שנות המס 2008-2010 עבד המערער כעובד שכיר בחברה העוסקת בתחום שירותי מטבע בשם "עמית ליאם מסחר ואחזקות בע"מ" (להלן: "החברה"), העוסקת בין היתר בניכיון שיקים, והשתכר ממשכורת חודשית נמוכה ששולמה לו על ידי החברה. עבודתו של המערער בחברה כללה הבאת לקוחות המעוניינים בפריטת שיקים. פעולות הניכיון שבוצעו על ידי החברה נרשמו בספריה והודפסו קבלות בגין השיקים שנפרטו. בשומה שהוציא המשיב למערער נטען כי המערער הפעיל עסק עצמאי של ניכיון שיקים ולא דיווח על ההכנסות שנבעו לו מעסק זה.
טענות הצדדים
המערער טען כי ראה עצמו כ-"שליח" מטעם החברה, השתכר בשכר חודשי נמוך וקבוע ולעיתים קיבל "טיפ" או "מתנה" סמלית מלקוחות, וכל עבודתו הסתכמה באיסוף שיקים לניכיון מידי הלקוחות, הבאת השיקים למשרדי החברה ומסירת תמורת השיקים לידי הלקוחות. המערער טען כי כלל לא קיבל עמלה עבור ניכיון השקים, ולחלופין, הגיש לבקשת המשיב דו"חות שנתיים בהם חישב את הכנסתו החייבת לפי שיעור עמלה של 0.25% לשיקים מזומנים ושיעור של 2.5% לשיקים דחויים.
מנגד, סבר המשיב כי המערער, במקביל לעבודתו כשכיר בחברה, הפעיל באופן פרטי עסק בתחום ניכיון שיקים, עבור לקוחות שאותם הוא הביא לחברה לשם פריטת שקים. לשיטת המשיב, המערער היה מביא לקוחות המעוניינים בשירותי פריטת שיקים לחברה שהייתה פורטת את השיקים בתמורה לעמלה, ובנוסף לעמלה שגבתה החברה, גם המערער מצדו היה גובה עמלה מכל השיקים שעברו דרכו. עבור הכנסות אלו מפריטת שיקים המערער לא דיווח ולא שילם מסים כמתחייב עמו. מאחר והמערער לא ניהל ספרים, המשיב ערך למערער שומת מס הכנסה לפי מיטב השפיטה המבוססת בעיקר על נתונים כלכליים של החברה לגבי אותם לקוחות שהופנו על ידי המערער וקבע על סמך הערכה כי כל פעילות ניכיון השיקים הניבה למערער עמלה בגובה 4% מסכום כל שיק שנפרט.
דיון והכרעה
בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי כב' השופט הרי קירש, בחן את חומר הראיות שהוצג בפניו וקבע כי המערער לא ניהל ספרים בקשר להכנסותיו מעמלות שגבה בעבור ניכיון השיקים ועל כן נטל ההוכחה רובץ על כתפיו להוכיח כי השומה שערך המשיב איננה מבוססת או סבירה. בית המשפט לא קיבל את גרסתו של המערער לעניין היותו "נער שליח" שהסתפק בשכר חודשי צנוע, שכן, מחומר הראיות עולה כי בתקופה שקדמה לתחילת עבודתו של המערער בחברה, עסק הוא בניכיון שיקים בשם חברה אחרת, כאשר עמית ליאם שימשה עבורו כ"צ'יינג'". עוד לעניין זה צוין, כי בעל מניות בחברה העיד כי המערער הווה למעלה מ-50% מהפעילות של החברה. נתון זה כשלעצמו סותר את גרסתו של המערער כי היה עובד זוטר בחברה.
בנוסף, בחן בית המשפט את העדויות שנאספו בקרב לקוחותיו של המערער, שהעידו כי המערער היה גובה מהם עמלות שונות בהתבסס על מועד פירעון השיקים וכן התייחס לכספת שנפתחה עבורו בבנק, בה השתמש המערער באופן תדיר ביותר וקבע כי גרסתו של המערער כי לא פרט שיקים איננה מהימנה. לאחר שנקבע כי המערער קיבל עמלות מניכיון השיקים, בחן בית המשפט את שיעורי העמלות שאותם ככל הנראה קיבל המערער. נקבע כי עסקינן בשלושה סוגי שיקים להם שיעורי עמלות שונים שגבה המערער: לגבי שיקים במזומן – המערער גבה 0.66% עמלה; לגבי שיקים לטווח ביניים של מספר שבועות - המערער גבה 2% עמלה; ולגבי שיקים דחויים לתקופה של חודש ומעלה – המערער גבה 4% עמלה. נקבע כי איחוד כלל המספרים מעמידים את העמלה הממוצעת שקיבל המערער לכדי 2.22% לכל העסקאות, וזאת בניגוד לשומה שהוציא המשיב בה ייחס למערער הכנסה של 4% עמלה לכל העסקאות יחד. לאור ממצאים אלו ואחרים שפורטו בפסק הדין, הורה בית המשפט למשיב לתקן את השומה שהוצאה למערער.