ביום 26.2.2019 דחה בית הדין האזורי לעבודה תביעה שהגישו בני הזוג שמאי (להלן: "התובעים") כנגד החלטת המוסד לביטוח הלאומי (להלן: "הנתבע") השוללת את היותם תושבי ישראל באופן רטרואקטיבי ודוחה את זכאותם לקצבת אזרח ותיק ובהתאם לכך נדרשים התובעים להשיב לנתבע את דמי קצבת הזקנה שקיבלו החל משנת 2012 (בל (ת"א) 34138-06-16 רפאל שמאי - המוסד לביטוח לאומי).
רקע כללי
התובעים, ילידי 1945 ו-1946, שהו בחו"ל משנת 1984 ועד שנת 1992 ואז שבו לישראל עד לשנת 1995. בשנת 1995 שבו התובעים להתגורר בחו"ל, כאשר בשנת 2011 שבו ארצה וקיבלו מעמד של "תושב חוזר".
בשנת 2012 הגישו התובעים תביעה לקצבת זקנה ותביעתם אושרה החל מיום 1.5.2012. בחלוף חצי שנה קיבל כל אחד מהתובעים מכתב מהנתבע בזה הלשון: "הריני להודיעך שהנך זכאי להמשך תשלום קצבת זקנה ללא הגבלת זמן בהיותך שוהה בארה"ב. לידיעתך זכאותך כשוהה בחו"ל מותנית בקבלת אישור חיים מקורי מידי שנה" (להלן: "אישור זכאות"). ימים ספורים לאחר קבלת אישור הזכאות, בחודש דצמבר 2012, עזבו התובעים את הארץ וחזרו להתגורר בחו"ל. בתחילת שנת 2016 החליט הנתבע לשלול את תושבתם של התובעים למפרע החל מיום 10.11.2011, ובהתאם נשללה זכאותם לקצבת אזרח ותיק באופן רטרואקטיבי והתובעים נדרשו להשיב לביטוח לאומי סך מצטבר של כ-160,000 ₪ (להלן: "החוב").
דיון והכרעה
בית הדין האזורי לעבודה, מפי כב' השופטת מירב קליימן, בחן את נסיבות המקרה אל מול הלכות נהוגות בעניין דרישה לקיים מרכז חיים ומירב הזיקות לישראל, ומצא כי דין התביעה להידחות לגופו של עניין.
נקבע כי התובעים לא הוכיחו כי שבו לארץ בשנת 2011 במטרה להשתקע בישראל ולא הוכיחו כי נעשה מצדם ניסיון להתפרנס בארץ. ילדיהם של התובעים מתגוררים בארה"ב וגם התובעים עצמם התגוררו בארה"ב כמעט במשך כל חייהם הבוגרים. עוד נקבע כי סמיכות הזמנים בין גיל הזכאות לקבלת גמלת אזרח ותיק והחזרה לארצות הברית מעלה אף היא תהיות באשר לכנות כוונת התובעים לקבוע חייהם בישראל. לעניין אישור הזכאות, קבע בית הדין כי אין לראות במכתב ששלח הנתבע כדי לחייב את הנתבע לשלם קצבת זקנה, מקום בו מלכתחילה לא הייתה זכאות, לאור נסיבות המקרה. לסיכום, נקבע כי התובעים לא הוכיחו כי בעת חזרתם ארצה בשנת 2011 ביקשו להעביר את מרכז חייהם בצורה כלשהי לישראל. בנסיבות אלו, בצדק שלל הנתבע מאת התובעים את זכאותם לקבלת קצבת זקנה באופן רטרואקטיבי.
אנו עומדים לרשותך בכל שאלה: סניף מרכז 03-6109100, סניף חיפה 04-8147500, נייד: 054-4251054
במאמר זה נסביר מהי הקצאת מניות בפרמיה לפי הדין הישראלי, נבחן את יתרונותיה לחברה ולמשקיע, ננתח היבטי מס רלוונטיים (לרבות מתי ההקצאה עלולה להיחשב “אירוע מס”), ונדגיש את החשיבות של ליווי משפטי בעריכת העסקה, לרבות התאמות בתקנון והסכמות בין בעלי המניות.
תושבי ישראל כפופים לשיטת מס פרוגרסיבית, המחייבת אותם לדווח ולשלם מס על כל הכנסותיהם ברחבי העולם – הן מהמקורות בישראל והן מהכנסות מחוץ לארץ. עיקרון זה נובע מפקודת מס הכנסה, הקובעת שגם אם ההכנסה הופקה מעבר לים, על התושב הישראלי לכלול אותה בדיווחיו ולשאת במס בהתאם. לעומת זאת, מי שאינו תושב ישראל חייב במס רק על הכנסות המופקות בישראל. חובת הדיווח הגלובלית נועדה למנוע מצב שבו תושבי ישראל ימנעו ממס באמצעות הפקת הכנסות בחו”ל, והיא מטילה אחריות מלאה על הנישומים לכלול את כלל מקורות ההכנסה שלהם בדו”חות המס השנתיים.
להלן סקירה מקיפה של ההיבטים העיקריים בעסקת מכירת מניות, בהתמקדות בדין הישראלי, שתסייע לכם להבין את מורכבות התהליך ולהתכונן אליו כראוי.
חיפוש 
סגור 
