17/1/2019
מכירת סלסלות פירות אינה זכאית למע״מ אפס על אף שמכירת פירות כן זכאית
ביום 3.1.2019 נדחה ערעורה של קסם הפרי ישראל 2008 בע"מ (להלן: "המערערת") כנגד החלטת מנהל מע"מ באר שבע (להלן: "המשיב") לחייב את המערערת בתשלום מלוא המס בגין מכירת "סלסלות פירות מעוצבות" (ע"מ 30285-04-16 קסם הפרי ישראל 2008 בע"מ נ' מדינת ישראל).
רקע כללי
המערערת עוסקת במכירת סלסלות פירות מעוצבות כאשר כל סלסלה מכילה הן פירות שלמים והן פירות שעברו עיבוד כגון; חיטוי, בירור, קילוף, חיתוך בצורה מיוחדת ועוד. המערערת דווחה למשיב על עסקאות מכירת הפירות באופן ש-60% מהן חויבו במע"מ מלא ו-40% הנותרים דווחו ככאלה שחל עליהם מע"מ בשיעור אפס בהתאם לסע' 30(א)(13) לחוק מע"מ.
טענות הצדדים
המשיב ערך בדיקה לספריה של המערערת לשנים 2010-2014 והחליט לשום את המערערת במע"מ עסקאות בסך של כ-670 אלף ₪, מן הטעם שלשיטת מנהל מע"מ, חיתוך הפירות, עיצובם ומכירתם בסלסלות מקושטות ומעוצבות, כמוהן כעיבוד, ולכן לא חל סעיף 30(א)(13) לחוק מע"מ, הקובע חבות מע"מ בשיעור אפס. המערערת סברה כי בהתאם לסעיף הנ"ל היא זכאית למע"מ בשיעור אפס על חלק מהפירות שנמכרו בסלסלות בשלמותם ואשר לא עברו כל תהליך של עיבוד. בנוסף, המערערת טענה להגנה מן הצדק בשל אכיפה סלקטיבית על ידי המשיב. כך לטענת המערערת, זהה המקרה שלה למכירת פירות חתוכים כגון אבטיחים וחלקי דלעת, הנמכרים לרוב שלא בצורתם הטבעית והשלמה. לעניין זה ביקשה המערערת מן המשיב כי יוצגו לה הסכמי שומה של עוסקים אחרים המנהלים עסקים דומים, על מנת לחזק את טענתה לאכיפה בררנית ואפלייתה אל מול עוסקים דומים.
דיון והכרעה
בית המשפט המחוזי, מפי כבוד השופט גד גדעון, דחה את הערעור לגופו של עניין וכן תוך התייחסות לפסק דין שניתן בעניין דומה במהלך ניהול הדיון (61537-06-16 חיים יפה – "סלסלות יום טוב" נ' מנהל מס ער מוסף רמלה). לעניין סעיף 30(א)(13) לחוק מע"מ, קבע בית המשפט כי מחומר הראיות שהובא בפניו ניתן ללמוד כי לא מדובר במכירת פירות גרידא, שכן הפירות עברו תהליך של עיבוד, סודרו בסלסלות בצורה מיוחדת, הסלסלות אף הן עברו תהליך של קישוט ועיצוב, כך שבסופו של דבר נוצר "מוצר חדש" ושונה, ולא ניתן להגדירו, באופן סתמי ובהתאם לתוכנו בלבד, כפרי. דעתו של בית המשפט קיבלה חיזוק אף על ידי המערערת עצמה, כמי שהציגה את הסלסלות כדבר שהוא מעבר ל-"פירות סתם".
טענת האכיפה הבררנית שהעלתה המערערת ועדותו של עוסק אחר המוכר מוצרים דומים לזה של המערערת נדחו אף הם. בית המשפט קבע כי אין דמיון בין המערערת לעוסק האחר, שכן נחתם הסכם שומה שבבסיסו פשרה ומטבע הדברים קיימים שיקולים שונים שאין כל וודאות כי מתקיימים בעניינה של המערערת.