2/8/2018
אי הכרה בקיזוז תשומות והטלת כפל מס - ע"מ (ת"א) 23602-06-17 ברק אלימלך נ' מנהל מס ערך מוסף תל אביב 3
ביום 26.7.18 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ירדנה סרוסי) בערעורו של מר ברק אלימלך שפעל תחת שם העוסק "הכי טובים בכשרויות" (להלן: "המערער") כנגד החלטת מנהל מע"מ תל-אביב 3 (להלן: "המשיב") להשית על המערער, בין היתר, כפל מס תשומות בגין ניכוי שלא כדין של מס תשומות הגלום בחשבוניות שקיבל מקבלן משנה בשם עופר אביבי (להלן: "אביבי") בתקופה שבין 2012-2014.
רקע עובדתי וטענות הצדדים
המערער סיפק שירותי פיקוח על העמסת עופות למוסד הכשרות של הרב מחפוד, "בד"ץ יורה דעה". שירותים אלה סופקו על ידו בין באמצעות עובדיו ובין באמצעות קבלן המשנה – עופר אביבי, כאשר תפקידו של האחרון היה לפקח ולוודא כי העמסת העופות מהלולים למשאיות, לצורך הובלתם לשחיטה, נעשית על פי כללי מוסד הכשרות של הרב מחפוד. במסגרת דוחותיו התקופתיים של המערער לתקופה ינואר 2012 - אפריל 2014, ניכה הוא מס תשומות על סמך 57 חשבוניות שהוצאו לו על ידי אביבי בסך של 410,251 ₪ בגין שירותיו. המשיב, מצידו, לא התיר למערער לנכות את מס התשומות וטען כי המדובר בחשבוניות פיקטיביות שלא עמדה בבסיסן עסקה אמיתית ושהמערער לא קיבל מעופר אביבי שירות בתמורה לחשבוניות. אשר על כן, הפעיל המשיב את סמכותו בהתאם לסעיף 50(א1) לחוק מע"מ וחייב את המערער בכפל מס תשומות בגין החשבוניות בסך של 830,503 ₪. המערער טען כי התשומות נוכו על ידו כדין, שכן החשבוניות משקפות עסקאות אמת של מתן שירותי פיקוח על העמסת עופות וכי שולמה תמורה מלאה בגינם. כמו כן, טען המערער כי לא נגרם נזק לקופת המדינה בשל העובדה כי עקרון ההקבלה לא הופר, וזאת מאחר ומרכיב המע"מ הועבר ודווח על ידי מוציא החשבונית (מר אביבי).
קביעת בית המשפט
בית המשפט התייחס למבחן האובייקטיבי שהתגבש בפסיקה לפיו יקבע אם לאפשר לעוסק לנכות מס תשומות על פי חשבוניות מס שהוצאו שלא כדין. המבחן האובייקטיבי אינו מייחס חשיבות לדרגת מודעותו של העוסק על אי תקינות החשבוניות ודי בעצם העובדה כי החשבוניות אינן כדין כדי לשלול ממנו את ניכוי המס. יחד עם זאת, ההלכה הפסוקה קבעה חריג סובייקטיבי מצומצם המאפשר קיזוז תשומות על סמך חשבוניות בלתי תקינות במקרים בהם "ישתכנע מנהל מע"מ כי הנישום הוכיח שלא זו בלבד שלא התרשל אלא אף נקט את כל האמצעים הסבירים כדי לאמת את החשבוניות ואת זהותו של העוסק, ואף על פי כן לא גילה ולא יכול היה לגלות באמצעים סבירים שמוציא החשבונית לא היה זכאי להוציאה".
בית המשפט ממשיך וקובע כי הסדר "כפל מס תשומות" אשר קבוע במסגרת סעיף 50(א1) לחוק מע"מ כולל שני רכיבים: רכיב גבייתי - שנועד לפצות את המדינה על הנזק הממוני שנגרם בעקבות קיזוז כנגד חשבונית פיקטיבית, ורכיב מעין עונשי - שנועד להרתיע את הרבים מפני ניכוי תשומות על בסיס חשבונית כזו. לאחר שבית המשפט בחן את כל הראיות, העובדות והאינדיקציות הרלוונטיות, הגיע למסקנה כי בבסיס החשבוניות לא עמדה עסקה של מתן שרות של פיקוח של העמסת עופות מאביבי למערער. עוד נקבע, כי החשבוניות נועדו להוות כיסוי חשבונאי פיקטיבי בתמורה לעמלות שקיבל אביבי וכי המערער נמנע מלהמציא ראיות ומלהביא עדים רלוונטיים ולא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו. בית המשפט יישם את המבחן הסובייקטיבי וקבע כי מכלול הראיות והנסיבות מצביעות על התנהלות עסקית מחשידה של המערער אשר ידע על אי תקינות החשבוניות (על גבי החשבוניות נכתב "אספקת כח אדם" במקום "פיקוח על העמסת עופות", המערער התחשבן במזומן כדי לטשטש את המעקב אחר ניתב הכסף, המערער לא שעה לאזהרות רואה החשבון שלו, המערער קיבל מאביבי חשבונית נוספת שנכתב עליה "עמלות" ועוד), ובמקום שבו כל אדם סביר היה בוחר לדרוש, לחקור ולבדוק, בחר המערער לטמון את ראשו בחול ולהתעלם מתמרורי האזהרה הברורים שניצבו בפניו. לאור מסקנותיו אלו קבע בית המשפט כי לא עומדת למערער ההגנה של החריג הסובייקטיבי, שכן זו תעמוד רק למי שלא היה שותף לקנוניה להונות את רשויות מע"מ והיה תם לב בהתנהלותו, ואין כל סיבה לאפשר שהגנה זו תעמוד למערער אשר היה שותף מלא לתהליך הרמייה שבהוצאת החשבוניות וניכוין.
בקשר עם טענת ההקבלה, בית המשפט קבע כי גם אם המערער היה מוכיח כי אביבי שילם את מרכיב המע"מ, אין בכך די כדי לאפשר ניכוי מס תשומות באופן אוטומטי שכן, המבחן הקובע לעניין ניכוי מס תשומות הוא הקבוע בסעיף 38 לחוק מע"מ, והוא אינו מתייחס לעצם תשלום מע"מ עסקאות, אלא לכך שהחשבוניות שעל פיהן נעשה ניכוי המס הוצאו "כדין". יתרה מזו, במישור העובדתי, המשיב הראה כי מס העסקאות בגין החשבוניות מושא הערעור מעולם לא הגיע לקופת המדינה אלא קוזז על ידי אביבי כנגד חשבוניות פיקטיביות אחרות.