זכות הגישה לערכאות

מאת: אלי דורון, עורך דין - ירון טיקוצקי, עורך דין (רואה חשבון) - אריאל בן אברהם, עורך דין

3/1/2012

זכות הגישה לערכאות, מוכרת כיום, לעיתים, כזכות חוקתית לכל דבר, הנובעת מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וכן כתוצאה מדרישת החוק לתת לאדם את יומו בבית המשפט, האפשרות להגן על עצמו בהליך פלילי/אזרחי.

זכות הגישה עשויה אף לנבוע מזכות חוקתית מנויה בחוק יסוד אחר. לדוגמה: באם ענייננו בזכ' לחופש העיסוק, וזו עומדת על הפרק - הרי שזכ' הגישה לערכאת בימ"ש נובעת ונגזרת מזכות חוקתית מנויה זו.

חיזוק לעובדה כי גישה זו הנה בגדר זכות חוקתית, ניתן למצוא בע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 629 (1997), עת ציין כבוד השופט חשין, כדלקמן:
"...דעתי-שלי היא, כי זכות הגישה לבית המשפט אין היא זכות יסוד במובנו הרגיל של המושג זכות-יסוד. שייכת היא למסדר נורמות אחר בשיטת המשפט. ניתן לומר- וכך אומַר אני - כי נעלה היא על זכות יסוד. לא עוד, אלא שקיומה הינו תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות היסוד. זכות הגישה לבית המשפט הינה צינור החיים של בית-המשפט. התשתית לקיומם של הרשות השופטת ושל שלטון החוק. בזאת נשתנתה הרשות השופטת משתי אחיותיה - הרשות המחוקקת והרשות המבצעת - ששתי אלו האחרונות יוזמות ועושות, אם בתחום החקיקה ואם בתחום המעשה, בעוד אשר הרשות השופטת יושבת על מושבה ומצפה כי יבואו אליה לקבל את חוות-דעתה ואת הכרעותיה..."
וכן:
"..מסקנה נדרשת מאליה היא, כי קיומה של רשות שופטת - כאונה חיונית בגופה של המדינה הדמוקרטית - משמיע מעצמו איסור חסימת צינורות הדם המוליכים אליה, איסור חסימת דרכו של אדם לבית המשפט. הסדר ראוי לפנייה לבית משפט - כן; חסימת הדרך - בין במישרין בין בעקיפין - לא ולא..." [ההדגשות הוספו]
וכן:
"...באין ביקורת שיפוטית יאבד שלטון החוק ותיעלמנה זכויות היסוד.."

יש להוסיף ולציין, אף פסיקה מאוחרת יותר על ידי בית המשפט העליון, בהתייחסו לזכות הגישה לערכאות נשוא המאמר, ולהסב את תשומת ליבו של המעוניין, לדברי כבוד השופטת ד' דורנר בע"א 4980/01 שלום כהן, כונס נכסים נ' צוריאל גלאם:
"...הגישה לבית-המשפט היא זכות יסוד של האדם, ויש אף הסבורים כי ניתן להכיר בה כזכות יסוד חוקתית, ולהפעיל ביקורת שיפוטית על תחיקה המצמצמת אותה. ראו למשל שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית (תשנ"ט) 26-22. הפעלת הזכות, מטבע הדברים, פוגעת בנתבע. היא, כשלעצמה, מחייבת אותו בהוצאות כספיות, וצווים זמניים המוצאים כנגדו גורמים לו לנזק. ברם, אין בכל אלה כדי לשלול את זכות היסוד ולסגור את דלתות בית המשפט בפני התובע, על-ידי יצירת עילה לחיובו בתשלום כל נזקי התביעה, תהא היא חסרת-סיכוי ככל שתהא. שכן, יצירת עילה שכזו מביאה להרתעת-יתר מפני הגשת תביעות, ופוגעת בזכות הגישה לבית המשפט מעבר למידה הדרושה. משכך, ככלל, האיזון הראוי בין הזכויות והאינטרסים המתנגשים נעשה בדין המסמיך את בית המשפט לזכות את הצד הזוכה בהוצאות משפט ולחייב את המבקש סעד זמני בהבטחת החזר נזקיו, כגון על-ידי המצאת ערבויות..." [ההדגשות הוספו]

בטרם נסיים מאמר זה, ראוי יהיה להבהיר ולציין כי זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין. וכן יש לזכור כי מטרת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו הנה להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

אין ספק, כי "חסימת" דרכו של האדם לערכאות בית המשפט - עלולה לפגוע בזכויות יסוד במשטרינו הדמוקרטי, ואף עלולה לאיים על קיומה של הרשות השופטת ככזו.

הנה כי כן, ניתן לראות כי זכות הגישה לערכאות הנה זכות יסוד של האדם באשר הוא אדם, ואף מעין "זכות – עליונה", נעלה על זכות יסוד, אשר לעיתים אף יראו בה כזכות חוקתית לכל דבר, בין אם נגזרת מח"י כבוד האדם וחירותו, ובין אם נגזרת בעקיפין מזכות חוקתית מנויה כגון חופש העיסוק, הזכות לקניין ועוד.