ביום 1/12/16 ניתן פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב בתביעה בגין רשלנות רפואית שעיקרה הפרת חובות הסבר ע"י הרופא המטפל.
התובע פנה לרופא עור בקופת החולים בטענה כי סובל מנגע בשפתיים. הרופא הפנה אותו לבדיקת הנגע וביצוע ביופסיה ע"י רופא כירורג לבדיקת האם מדובר בנגע סרטני. לאחר שהתקבלה התשובה כי אכן זהו מקרה של סרטן בשפתיים הופנה התובע לכירורגיה פלסטית בבית החולים "הדסה". התובע ביצע ביופסיה נוספת בה נדגמו 3 דגימות משפתיו כאשר באחת מהם נמצא נגע סרטני. לאחר אבחון זה, פגש התובע ברופא כאשר תוכן השיחה ביניהם שנוי במחלוקת.
לאחר כשנתיים, סבל התובע שנית מפצע בשפתיים ופנה לקופת החולים. לאחר שביצע ביופסיה אובחן כי סובל מסרטן במקומות שונים בשפה ובין היתר באזורים מהן נלקחה בעבר ביופסיה והנגעים שנמצאו היו שפירים. התובע אושפז כחודש ימים בהם עבר כריתת חלק מרכזי בפיו, שחזור וכריתת קשריות לימפה בצוואר.
בשל הניתוח שעבר, נקשרו שפתיו והוא נאלץ לאכול מזון באמצעות קשית. אך בכך לא תמו סבלותיו - לאחר שתפריו הרפואיים נפערו, נאלץ להתאשפז מספר פעמים נוספות וסבל מהתכווצויות הפה, דבר שהוביל להתאשפזויות רבות ואף לניתוח שחזור נוסף בפיו. בשל הניתוחים שעבר בפיו, סבל התובע מצלקות בולטות שגרמו לו לחוסר ביטחון ואי נוחות. הוא הוכר על ידי הביטוח לאומי ונקבעה לו נכות בשיעור 65%.
המחלוקת המשפטית בין הצדדים
המחלוקת שעלתה בין הצדדים הייתה באשר לדבריו של רופא הכירורג, האם כאשר הפנה את התובע לכירורגיה פלסטית בהדסה ציין כי הוא מופנה לצורך כריתת הפצע או לצורך כריתת גידול סרטני והאם בעת ביקורו האחרון אצל הרופא בבית החולים הדסה בשנת 2001 נאמר לו כי הכל תקין או שמא הוזמן לתור לניתוח לטיפול בגידול הסרטני.
התובע טען כי על הרופא הכירורג היה לעקוב אחר תוצאות הביופסיה שביצע התובע בבית החולים וכי היה עליו לדרוש לראות את התוצאות ולוודא את קיומו של הניתוח. בנוסף טען כי חשיבות המעקב הרפואי הינה של בית החולים ועליהם היה לוודא את המשך טיפולו.
לטענת הנתבעים, לא נהוגה שיטת מעקב כפי שטוען התובע ולא ניתן להשית על רופאים בקהילה חובת מעקב ופיקוח על ביצועים של בתי חולים ציבוריים. באשר לטענת התובע כי יש לבצע מעקב אחר הגעתו לניתוח, טענו הנתבעים כי אין בידיהם אמצעים לקיים אותם והרי שזו דרישה בלתי סבירה המשחררת את האחריות מהרופא.
קביעת בית המשפט
בית המשפט קבע כי התובע ידע שהתגלה בשפתיו גידול סרטני ושהרופא הכירורג אף הסביר לו מה עליו לעשות ולכן הופנה לבית החולים הדסה. בית המשפט קבע כי התובע הוכיח שבביקורו האחרון בהדסה, לאחר קבלת התשובות מהביופסיות, נאמר לו על ידי הרופא שבדק אותו כי "הכל בסדר" ואינו סובל ממחלה. בית המשפט עוד קבע כי בעת ביקוריו של התובע בבית החולים הדסה, שיתף פעולה עם רופאיו והמלצותיהם, קבע והתייצב לביקורים ונתן ביופסיה בכל הפניה שנדרש.
בהתאם לנסיבות, קבע בית המשפט כי התובע הציג די ראיות לכאורה כדי להעביר את נטל הבאת הראיות לסתור לבית החולים. בנוסף בחן ביהמ"ש את הקשר הסיבתי שבין היות התובע מעשן כבד לבין האירועים נשוא התביעה וקבע כי בהתאם לחוו"ד שהוצגו, ככל שהניתוח היה מתבצע מוקדם יותר כך הנרחבות של המחלה יכולה הייתה להיות קטנה יותר.
ביהמ"ש לא שוכנע כי יש בנכותו של התובע לגרוע מכושר השתכרותו אך קבע כי התובע נזקק היה ויזדקק בעתיד לטיפולים, וכן קבע כי התובע הוציא הוצאות מוגברות שחלקן לא היה מכוסות במסגרת סל הבריאות. ביהמ"ש פסק כי ניתן להטיל אחריות על הדסה בשל מתן עצה רשלנית וכי על בית החולים הדסה לשלם לתובע פיצויים בסך 250,000 ₪.
(ת"א 18567/08 חכיאשווילי אליהו נ' הסתדרות מדיצינית הדסה)
החוק מחייב את חברות הביטוח לשלוח דוחות רבעוניים המפרטים את הפקדות המעסיק לרכיבי הפנסיה השונים' מעקב רצוף אחר העברת הכספים ע"י המעסיק וקליטתם בחברות הביטוח והפנסיה, תעזור ו מאוד בעת קרות מקרה ביטוח ח"ו.
ההבדל בין תביעה נזיקית רגילה לבין תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הוא בכך כי במקרה של תאונת דרכים קיימת הגבלה על הסכום אותו ניתן לפסוק בגין ראש נזק של כאב וסבל. כל הפרטים במאמר>>
חיפוש 
סגור 
