2/11/2016
התובעת הועסקה ע"י הנתבעת כמוכרת במשרה חלקית בשכר שעתי החל מחודש 12/09 ועד לסוף חודש 10/12, במועד סיום עבודתה היו לתובעת 3 ילדים כאשר הייתה בהיריון עם ילדה הרביעי. בחודש דצמבר בשנת 2010, יצאה התובעת לשמירת הריון וחזרה לעבודה לאחר חופשת לידתה השלישית בחודש ספטמבר 2012.
לפני שיצאה לחופש שמירת ההיריון עבדה התובעת במשמרות ערב ובוקר כאשר לעיתים הייתה מוצבת בחנות ברמת בית שמש ולעיתים בחנות בבית שמש עצמה. עת חזרתה לעבודה, לא עדכנה את מנהליה כי היא בהיריון בחודש שלישי. בחזרתה, נאמר לתובעת ע"י הנתבעת כי עליה לבצע משמרות ערב בנוסף למשמרות בוקר כפי שהייתה מבצעת בעבר. בתגובה הודיעה התובעת כי היא אינה מעוניינת לעבוד במשמרות בשעות שכאלה.
המחלוקת העיקרית בתיק הייתה אם התובעת התפטרה או שמא פוטרה והאם פוטרה בשל ההיריון. בעניין היו הצדדים חלוקים בין השאר בשאלה האם ידעה הנתבעת כי התובעת הינה בהיריון. מחלוקות נוספות עלו באשר לשאלה האם התובעת קיבלה חוזה עבודה או הודעה לעובד בתחילת העסקתה ובמידה ולא האם זכאית לפיצוי. בנוסף נדונה בתיק מחלוקת בין הצדדים באשר לתביעותיה של התובעת בעניין פנסיה, דמי חגים, פדיון חופשה והבראה.
טענות שני הצדדים
לטענת התובעת, בעת חזרה לעבודה, עדכנה את מנהלות הסניפים ברמת בית שמש ובבית שמש כי הינה בהיריון והן אמרו כי יעבירו הלאה לבעלי החנות. בחודש אוקטובר 2012 עודכנה התובעת כי תעבור בחנות בבית שמש כי בחנות השנייה נעשים שיפוצים. בנוסף נאמר לה כי היא לא יכולה להמשיך לעבוד רק משמרות בוקר ואז נודע לה כי היא לא שובצה לעבודה לחודש הבא. לטענתה, תחילה נאמר לה על ידי בעל החנות כי היא מפוטרת ורק לאחר מכן חזר בו הבעלים, אך אמר כי היא איננה יכולה להיות משובצת לעבודה במשמרות בוקר בלבד וכי בכוונתו לשבצה לעבודה גם במשמרות ערב. לטענת התובעת, למרות שיחה זו, היא לא שובצה עוד לעבודה ובכך פוטרה הלכה למעשה.
לעומת זאת, לטענת הנתבעת, התובעת פסקה מלהגיע למשמרות שהיו בחנות בבית שמש על אף שהובהר לה ולעובדי החברה כי הם מוצבים בהתאם לצורכי העסק. הנתבעת סבורה כי התובעת חזרה לעבודה בספטמבר כדי לזכות בדמי לידה בגין הלידה העתידית ולא בכדי לעבוד בפועל. בשלב מסוים הודיעה התובעת כי תחדל להגיע למשמרות.
קביעת בית המשפט
בית המשפט קבע כי הוא מקבל את גרסתה של הנתבעת כי התובעת התפטרה ומעדיף אותה על פני גרסת התובעת. על התובעת נטל ההוכחה ולטענת ביהמ"ש התובעת לא הרימה נטל זה.
בנוסף קבע ביהמ"ש כי התובעת חפצה בסיום יחסי העבודה ופעלה להשגת תוצאה זו. קביעה זו היתה בהסתמך על כתב התביעה של התובעת והעדויות מטעמה שאינם היו קוהרנטיים והציגו סתירות. מכלול הנסיבות, כך נקבע, מתיישב עם המסקנה כי לאחר שהובהר לתובעת כי עליה לעבוד במשמרות ערב, דרישה לה התנגדה התובעת, היה לה אינטרס בסיום יחסי העבודה והיא שגרמה לניתוקם. עוד נקבע כי התובעת לא הוכיחה כי בעלי החנות ידעו על הריונה האחרון.
אשר על כך קבע ביהמ"ש כי במכלול הנסיבות התובעת היא זו שפעלה לסיום יחסי העבודה בין הצדדים בשל אי רצונה לעבוד במשמרות ערב ולכן התובעת התפטרה ואינה זכאית לפיצויי פיטורים (ניתן בתיק סע"ש (י-ם) 30098-09-13).
חיפוש 
סגור 
