14/9/2016
החלטותיהן של ועדות קודמות אינן בבחינת החלטות חלוטות שהרי המבוטח נשפט בהתאם למצבו הרפואי בזמן הרלוונטי
מבוטח שהגיש תביעה לביטוח לאומי בענף נכות כללית ותביעתו נדחה, רשאי, במידה ומצבו מחמיר להגיש תביעה נוספת שהינה תביעה חדשה ולא "דיון מחדש" - בערעור שהתקבל ביום 31.1.76 בפס"ד 6017-10-14 קבע בית הדין הארצי לעבודה כי תביעה חדשה בענף נכות כללית איננה דיון מחדש ועל כך אין חובה להתבסס על ממצאי ועדה קודמת.
המשיב, הגיש מספר תביעות לגמלת נכות כללית כאשר מרביתן נדחו - כך גם בשנת 2011 הגיש המשיב תביעה לגמלת נכות כללית שנדחתה. לאחר דחיית התביעה הגיש ערעור במסגרתו נבדק ע"י אורתופד כאשר לאחר בדיקתו נקבע על ידי ועדת רפואית לעררים כי סובל משיעור נכות 10% בגין כאבי גב תחתון ונכות בשיעור 15% בגין הגבלה בתנועות אגודל ימין, כאשר ביום 20.9.11 נקבע לו נכות שיעור 47%. נוכח שיעור נכות זה, המשיב לא הגיע לסף המזכה בחוק לקצבה ולכן תביעתו נדחתה. ביום 31.7.12 הגיש המשיב תביעה חדשה לגמלת נכות כללית וכאשר התכנסה הוועדה להחליט בעניינו, נקבע כי סובל מ-10% נכות בשל הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני בעוד שבוועדה קודמת נקבע כי בגין אותה מגבלה סובל מ-20%. על החלטה זו הגיש המשיב ערעור לבית הדין האזורי בטענה כי לא היה מקום בהחלטת הועדה להפחית את דרגת הנכות שקיבל בעבר בגין הליקוי בגבו.
בעקבות הסכמת הצדדים, הוחזר הדיון לוועדה על מנת שתנמק את החלטתה ועל השוני מהועדה הקודמת בשיעור אחוזי הנכות. בפסק דינו של בית הדין האזורי נקבע כי נפלה טעות בהחלטת הועדה בשיעור נכותו של המשיב ועל כך על ערעורו של המשיב התקבל וזכאי הוא לאחוזי הנכות שקיבל בוועדה ביום 20.9.11. המוסד לביטוח לאומי הגיש בקשת רשות ערעור על פס"ד של בית הדין האזורי, בקשה אשר התקבלה והועברה לדיון בבית הדין הארצי לעבודה. לטענתם, החלטת הועדה התבססה על חוות דעת של אורתופדים מומחים שבדקו את המשיב, וכי בעת קביעתם בתביעה בענף נכות כללי, המבוטח נבדק בהתאם למצבו הנוכחי בעת הבדיקה. לכן אין הם כפופים להחלטות קודמות שניתנו.
פסיקת בית הדין
בית הדין הארצי לעבודה פסק כי על ערעור המוסד לביטוח לאומי להתקבל וכי אחוזי הנכות הנקבעו ביום 20.9.11 יושבו על כנם. בית המשפט קיבל את טענת המוסד לביטוח לאומי כי במסגרת תביעה לנכות כללית נקבע מצבו של המבוטח נכון למועד בדיקתו וכי החלטות קודמות אינן חלוטות וניתנות לשינוי. על אף קבלת הערעור התבקשה המערערת לנמק את השוני שבין שיעור הנכות שהתקבל בוועדה מיום 20.9.11 לבין שיעור הנכות שהתקבל ביום 31.7.12. טענת המערערת הינה כי בהחלטה מיום 20.9.11, נפלה טעות וכי המשיב קיבל דרגת נכות כפולה על הליקוי בגבו התחתון, הטעות נבעה מטעות כתיב ולא מטעות הרופא שבדק את המשיב.
אשר על כן, קבע בית הדין הארצי כי בשל כך שלא נפלה טעות בהחלטת ועדת הערר, אין להשיב את דרגת הנכות הכפולה שנקבה למשיב בשל טעות. נוכח תוצאות הדברים, בוטלה החלטת בית הדין האזורי ונקבע כי החלטותיהן של ועדות רפואיות קודמות אינן בבחינת החלטות חלוטות.