10/11/2015
אין לקבל תובענה לפיצוי בגין נזקים מחמת מעשי הונאה, מקום בו לא הוכחה טענת התרמית ולא הוכח קיומו של נזק
בית משפט השלום בפתח תקווה דחה לאחרונה תביעת נזיקין כספית בגין הפסדים כלכליים שנגרמו למלווה בריבית, כביכול עקב מצג שווא מצד המשיבים (ת"א (פ"ת) 11656-03-10 אלון טובים נ' אפי חיים פרי ואח').
אלון טובים (להלן: "התובע") טוען כי אפי חיים פרי ומרדכי קקון (להלן: "הנתבעים 1 ו-2") התחזו בפניו כאנשים אמידים ובעלי ממון עת הציעו לו לבצע עבורם ניכיון שיקים מעותדים של לקוחותיהם בתמורה לשיקים במזומן שהתובע ימסור להם. התובע טוען כי העביר לנתבעים שיקים בסכום כולל של למעלה מ-700,000 ₪ וכנגדם קיבל שיקים המשוכים מחשבונותיהם של חברות שהקימו הנתבעים 1 ו-2, שטרות חוב וערובה אישית להתחייבויותיהן של החברות. בדיעבד, התברר כי השיקים שנמסרו לתובע הינם חסרי כל ערך; כי נתבע 1 הורשע בעבר בגין הקמת חברות למטרות מרמה, תוך שעומדים כנגדו עשרות תיקי הוצאה לפועל בסך כולל של מיליוני שקלים; וכי נתבע 2 מצוי בהליך פשיטת רגל והינו בעל חובות כבדים.
התובע צירף לתביעה שורה ארוכה של נתבעים, כנגדם טען כי סייעו ליצירת מצג השווא, ביניהם בנק מזרחי טפחות בע"מ ובנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן ביחד: "הבנקים"). כנגד נתבעים 1 ו-2 הגיש התובע תובענה בגין עוולת תרמית, הפרת חובה חקוקה, הפרת חוזה, וכן עשיית עושר שלא במשפט לפיכך, ביקש התובע להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעים 1 ו-2 באופן אישי מתוקף היותם אורגנים ובעליהן של החברות. עוד טען התובע כי הנתבעים 1 ו-2 חבו כלפיו בחובת זהירות, ומשהפרו אותה הרי שהתרשלו ומשכך תבע אותם גם בעוולת הרשלנות. כנגד שאר 24 הנתבעים, העלה התובע טענות דומות ובפרט לגבי הבנקים, כנגדם העלה עילות של הפרת חוזה והפרת חובת הזהירות כלפי צדדים שלישיים אשר לנעליהם זכאי התובע להיכנס מכוח זכות העקיבה.
בית המשפט דחה את טענותיו של התובע אחת לאחת וקבע:
בגין עילת התרמית נקבע כי התובע הלווה במודע כספים לנתבעים 1 ו-2 בסכומים ניכרים ולמשך תקופה ארוכה, וזאת מתוקף היותו עוסק במתן הלוואות בריבית. התובע אישר כי הלווה את הסכומים לנתבעים 1 ו-2, וזאת מבלי שערך בדיקת רקע, יכולת כלכלית, ומסוגלות פירעון. משכך קבע בית המשפט כי השתלשלות האירועים המתוארת בכתב התביעה איננה אלא כישלון עסקי של התובע, כי התובע לא עמד ברף ההוכחה הגבוה העומד ביחס ישיר לחומרת הטענה ועל כן לא עלה בידו להוכיח כי הנתבעים 1 ו-2 ביצעו נגדו מעשה תרמית.
משקבע בית המשפט כי לא נתקיימה תרמית, ממילא נדחו טענות התובע שהועלו כנגד שאר הנתבעים בגין סיוע למעשה התרמית, שכן אם אין תרמית אין גם מי שיסייע לביצועה. למעלה מן הצורך התייחס בית המשפט לטענות שהעלה התובע כנגד כל אחד משאר הנתבעים באופן פרטני, וקבע כי התובע לא הוכיח כי מי מהנתבעים ביצע כנגדו מעשה תרמית או סייע למעשה כזה. לכן, קבע בית המשפט, דין הטענות להידחות וממילא יש לדחות טענות בגין הפרת חובה חקוקה המתייחסות לביצוע מעשי תרמית. בנוסף, בית המשפט דחה את התביעה מן הטעם שלא הוכחו הנזקים שנטענו על ידי התובע. התובע עתר לחיובם של הנאשמים בסכומים של כ-2 מליון ₪ אך לא פירט כנדרש כיצד חישב את הסכומים, לא ערך הבחנה כלשהי בין הנתבעים השונים ולא הסביר מדוע על כל אחד מן הנתבעים לשאת במלוא הסכום. משלא הוכח נזק ביחס לכל אחד מן הנתבעים דחה בית המשפט את התובענה גם בגין טעם נוסף זה.
חיפוש 
סגור 
