דחיית בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, עקב אי עמידה בתנאים המצטברים הנדרשים להתערבות בג"ץ

לעותר נוצר חוב לטובת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המשיב 1") בשל העובדה שלא דיווח למשיב 1 נתוני אמת על מצבו המשפחתי. כתוצאה מכך, קיזז המשיב 1 את החוב מקצבאותיהם של העותר ובת זוגו. חוב נוסף הצטבר לאחר שהעותר החל לקבל קצבת זקנה כיוון שעבד במשך מספר חודשים בתקופת קבלת הקצבה. גם חוב זה קוזז במשך עשרה חודשים מקצבת הזקנה לה היה זכאי העותר.

בני הזוג הגישו תביעות לבית הדין האזורי לעבודה במסגרתן הלינו על ניכוי החוב מהקצבאות להן הם זכאים. בית הדין האזורי לעבודה דן בתביעות במאוחד ודחה אותן, תוך קביעה כי העותר לא מילא חובותיו כלפי המשיב 1 ולא קמה לו כל זכות להחזר הקיזוז. העותר הגיש תביעה נוספת לבית הדין האזורי לעבודה אך תביעתו נמחקה בגין השתק עילה. העותר ערער לבית הדין הארצי לעבודה, שם נדחתה טענתו ואושר פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה.

העותר הגיש תביעה נוספת לבית הדין האזורי לעבודה בה חזר על אותן הטענות שנדחו בשתי הערכאות הקודמות. בית הדין האזורי לעבודה מחק את תביעתו וציין כי לא עלה בידי העותר להבהיר מהי עילת התביעה בתיק וכיצד היא שונה מהעילות שנדונו בעניינו.

על פסק דין זה ערער העותר באיחור של חמישה חודשים לבית הדין הארצי לעבודה תוך שהוא מצרף בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. בין הדין הארצי דחה את הבקשה לאור תקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) (להלן: "התקנות"), הקובעת כי ערעור על פסק דינו של בית דין אזורי לעבודה יוגש תוך שלושים ימים מהיום בו הומצא למערער.

בנוסף, נקבע כי העותר לא הציג הסבר משכנע לאיחור בהגשת הערעור המצדיק את שימוש הרשם בסמכות הנתונה לו להאריך את מועד הגשת הערעור מטעמים מיוחדים שיירשמו בהתאם לתקנה 125 לתקנות. רשם בית הדין הארצי לעבודה התייחס לסיכויי ערעורו של העותר לאחר שעיין בכל המסמכים שהגיש לו העותר, וגם באלו שהוגשו לבית הדין האזורי לעבודה, וקבע כי אין בהם להטות את הכף, ולפיכך דחה את הבקשה.

על החלטה זו של רשם בית הדין הארצי לעבודה עתר העותר לבית המשפט הגבוה לצדק.
בג"ץ דחה את העתירה וקבע כי אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה, וכי הוא יתערב רק במקרים חריגים בהתקיים שני תנאים מצטברים:

בעניינו של העותר, לא התקיים אף אחד מן התנאים. עתירתו של העותר התבררה בשתי ערכאות ואף במסגרת בקשתו להארכת המועד להגשת הערעור. אף התחשבות בטענות העותר בדבר גילו המתקדם ומצבו הכלכלי והרפואי, אין בידה כדי לקיים את דרישת שיקולי הצדק וזאת בהתחשב  בכך שחובו של העותר נוצר בשל אי דיווח נתוני אמת על מצבו המשפחתי למשיב 1.יתרה על כך, מכוח תקנה 79 לתקנות, ניתן לערער על החלטת רשם בית הדין הארצי תוך שבעה ימים מים מתן ההחלטה, בפני בית הדין הארצי. מסלול חלופי זה אף הוא הוביל למסקנה כי יש לדחות את העתירה.