11/3/2015
חלופות מעצר בסדר הדין הפלילי
מקרה חדש אשר הגיע לאחרונה לפתחו של בית המשפט העליון (בש"פ 775/15 באיר אבו שאב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 10.2.15)) עורר מחדש את אופן בחינת חלופות המעצר בסדר הדין הפלילי. בשנת 1992, עם חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן: "חוק היסוד"), החלה במדינתנו מהפכה חוקתית אשר הביאה עימה שינויים רבים בבעולם המשפט בכלל ובתחום סדר הדין הפלילי בפרט. בסעיף 5 לחוק היסוד עוגנה, בין היתר, הזכות לחירות ממעצר, וכלשון הסעיף: "אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת" אלא בהתאם לתנאים הקבועים בחוק היסוד.
פגיעה בחירות ממעצר, כמו בשאר זכויות היסוד המעוגנות בחוק היסוד, מותרת רק "בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו" (סעיף 8 לחוק היסוד) (ההדגשה אינה במקור – י.ב). ברוח המהפכה וחקיקת חוק היסוד, קבע נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק בפרשת גנימאת כי "במדינה דמוקרטית, אשר הציבה בראש חוקתה את הצו כי "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין..." (סעיף 1 לחוק היסוד), מעצר ללא משפט צריך להתקיים רק במקרים חריגים ומיוחדים. הכלל הוא החירות. המעצר הוא החריג. הכלל הוא החופש. המעצר הוא החריג. כך לגבי כל מקרה של שלילת חירות וחופש ללא משפט והרשעה". (דנ"פ 2316/95 גנימאת נ' מדינת ישראל).
אחד השינויים שחלו בתחום החירות האישית של הפרט בישראל בא לידי ביטוי בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "החוק"), אשר נחקק בצלמו וברוחו של חוק היסוד והביא בשורה ביחס לזכויות חשודים ונאשמים, ולמעשה הסדיר את שיקול הדעת השלטוני בכל הקשור לשלילת חירותו המלאה של הפרט באמצעות מעצר, וקבע כללים חדשים באשר לשלילת חירות זמנית, היינו עיכוב. החוק מעגן בתוכו את עיקרון שיוריות המעצר אשר משמעותו היא - שאדם ייעצר רק אם מעצרו הכרחי. במילים אחרות: המעצר הוא אמצעי שיורי שראוי לעשות בו שימוש רק כאשר לא ניתן להסתפק באמצעים חלופיים, פוגעניים פחות בחירותו של אדם. עיקרון זה נלמד מסעיף 13(ב) לחוק, הקובע ביחס למעצר לפני הגשת כתב אישום כי "שופט לא יצווה על מעצר... אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה"; מסעיף 21(ב)(1) לחוק, המורה הוראה דומה ביחס למעצר לאחר הגשת כתב אישום; ומסעיף 23(ג) לחוק, הקובע ביחס למעצר חשודים שלא בצו שופט כי "לא ייעצר אדם לפי סעיף זה אם ניתן להסתפק בעיכוב". בכך הרחיב החוק החדש את העיקרון, שהיה קבוע בהסדר הקודם רק ביחס למעצר לאחר אישום, לכל סוגי המעצרים. למעשה, משנכנס החוק לתוקפו, לא ניתן עוד לעצור אדם, ויהיו הנסיבות אשר יהיו, בלי לבחון קודם כל האם קיימת חלופה למעצרו של אדם.
כללים וקריטריונים לקביעת חלופת מעצר
בפסיקה ענפה גובשו כללים וקריטריונים לקביעת חלופת מעצר ובחינתה כגון: מסוכנותו של הנאשם, טיב המעשה ואופיו ויכולתה של החלופה לאיין מסוכנות. לא קיימת בחוק רשימה סגורה של חלופות מעצר ובית המשפט רשאי להוסיף תנאים וחלופות לפי ראות עיניו. למעשה, אף אם מוצעת חלופה לא שגרתית אך יעילה בית המשפט יוכל לקבל אותה. חלופת מעצר יכולה להיות "מעצר בית" בפיקוח ערב, חלופת מעצר בישיבה, במוסד לימודי סגור, במוסד גמילה או התייצבות בתחנת משטרה לשם פיקוח. כמו כן, ייתכן איסור יצירת קשר עם מעורבים אחרים בפרשה, ענידת אזיק אלקטרוני ועוד. ככל שבית המשפט סבור כי המסוכנות הנשקפת מהחשוד או הנאשם היא גבוהה יותר כך חלופת המעצר, אם תתאפשר, תהיה הדוקה יותר, והכל בהתאם לעיקרון "הפגיעה הפחותה ביותר".
בפסק דין באיר אבו שאב (בש"פ 775/15 באיר אבו שאב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 10.2.15)) שאותו הזכרנו לעיל, נדון ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי אשר הורה על מעצר עד תום ההליכים של צעיר שהיה חשוד בביצוע עבירת שוד בנסיבות מחמירות בצוותא, לאחר שעל פי החדש היה מעורב יחד עם קבוצת נערים בחטיפת תיק מאישה כבת 70 בעודה צועדת ברחוב. בנוסף לכך, נחשד הצעיר בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בהחלטתה, קבעה השופטת ד' ברק ארז כי "בעיצובה של חלופת המעצר במקרה זה יש להביא בחשבון שני שיקולים מרכזיים: הראשון הוא החולשה היחסית של התשתית הראייתית הלכאורית... השיקול השני הוא העובדה שמסוכנותו של העורר היא בכל זאת על הצד הנמוך – בשים לב למידת מעורבותו הנטענת באירוע, לגילו הצעיר ולכך שהוא נעדר עבר פלילי". להשקפת השופטת ברק ארז, שיקולים אלה מובילים למסקנה שחלופת המעצר אינה מחויבת להיות במתכונת של "מעצר בית מלא" וניתן להסתפק במעצר בית בשעות הערב והלילה בלבד ובכפוף למספר תנאים מגבילים נוספים. במילים אחרות, בית המשפט מבהיר לנו פעם נוספת שכדי לבחון את מידת המסוכנות של החשוד צריך להסתכל לא רק על הכותרת של העבירה שמיוחסת לו, אלא על מכלול של נסיבות כמו מהם המעשים שמיוחסים בפועל לאותו חשוד, מהו הרקע של אותו חשוד ומהן הראיות שיש בידי הפרקליטות כדי לתמוך בחשדות שלה.
חיפוש 
סגור 
