פיצוי בסך 2.5 מיליון ₪ בגין רשלנות רפואית בעת לידה - מה בין פיצוי בעד נזק לבין פגיעה באוטונומיה
לאחרונה פסק בית משפט השלום בירושלים (ת"א 11230-08-12) פיצוי ע"ס 2.5 מיליון ₪ עבור יולדת שבעקבות סיבוכים בלידה נגרמה לה נכות קבועה של 60 % בעלת השלכות קשות הכוללות אי שליטה בהעברת גזים ופעולות מעיים, הפרעות בהטלת שתן ובתפקוד המיני, וכן כאב וסבל שנבעו משורה של מחדלים שנגרמו עקב התרשלותו של צוות בית החולים. ביהמ"ש פסק בין היתר סך של 400,000 ₪ בגין כאב וסבל, כ- 300,000 ₪ בגין הפסד השתכרות בעבר וכן כ- 1.7 מיליון ₪ בגין הפסד השתכרות בעתיד. כן ראה לנכון ביהמ"ש לפסוק לתובעת גם פיצוי בסך 50 אלף ₪ בגין הפגיעה באוטונומיה שהתבטאה בהיעדר הסכמה מודעת באשר לאופן ביצוע הלידה ובאשר לאופן ביצוע התיקון לנזקים בניתוח מתקן.
במקרה האמור, הופנתה התובעת לביצוע הליך רפואי של זירוז לידה בעקבות מיעוט מי שפיר. במהלך הלידה בוצע רישום חלקי בלבד של השלבים השונים שהביאו את הצוות הרפואי לפעול כפי שפעל, עובדה שחיזקה את מסקנת ביהמ"ש כי לא בוצעו הבדיקות הנדרשות לצורך ביצוע מהלך לידתי תקין. כמו כן, ביהמ"ש קבע כי העובדה שהרישום של מהלך הלידה היה בלתי מדויק, הביאה להעברת נטל הראיה לידי הנתבעת להוכיח כי פעלה כראוי. מהראיות שהובאו בפני ביהמ"ש עלה כי הרופא אשר ביצע את הלידה בחר בשלב מסוים להמליץ לתובעת ליילד את העובר באמצעות טכניקה אשר נחשבת כפעולת חירום המתבצעת בבתי החולים במקרים חריגים ביותר. ביהמ"ש קבע כי נוכח הנסיבות אשר עליהם למד מהראיות שהובאו בפניו, עולה כי צוות בית החולים אחראי לנזקים שנגרמו לתובעת. הנסיבות כפי שהתבררו בביהמ"ש היו בין היתר העובדה כי הרופא המיילד היה מחוסר ניסיון בביצוע לידות מן הסוג הזה, השלב שבו בוצעה הטכניקה לא היה שלב קריטי אשר חייב הפעלתה כמפלט אחרון וככלל, הלידה בוצעה בדחיפות יתירה ושלא לצורך. אם לא די בכך, מתיאור האירועים העובדתיים בפסק הדין עלה גם כי צוות בית החולים התרשל עת שבחר בתיקון הנזק באמצעות ניתוח ע"י מנתח בלתי מיומן, אשר איננו מומחה בביצוע ניתוחים מן הסוג האמור. ביהמ"ש קבע כי אף ששיעורי ההצלחה בניתוחים אלה נעים בין
26-93 אחוזים, הנטל להוכיח כי ניתן לייחס את כשלון הניתוח לגורמים אחרים ולא לעובדה שהמנתח היה בלתי מיומן מוטל על הנתבעת, נטל שבו היא לא עמדה.
כאמור, ביהמ"ש החליט לראות לנכון גם לפסוק לתובעת פיצוי בסך 50 אלף ₪ בגין פגיעה באוטונומיה, אם כי על פניו סכום זה נראה סמלי ביחס לסכום הכללי שנפסק, קרי 2.5 מיליון ₪. מעובדות פסק הדין עלה כי הפגיעה באוטונומיה של התובע התבטאה בכך, שעם סיום הלידה הוסבר לתובעת כי נגרם לה קרע שמצריך תפירה בחדר ניתוח, זאת ללא הסבר לגבי חומרתו וללא כל הסבר לגבי סיכויי ההצלחה במקרה שבו מבוצע הניתוח ע"י כירורג רגיל ולא מומחה בעל ניסיון והכשרה מתאימים. כמו כן התברר, כי כלל לא ניתנה לתובעת האפשרות לבחור בביצוע הניתוח באופן פרטי אצל מומחה לאחר ייעוץ או במחלקה ייעודית העוסקת בתחום ניתוחים אלו. ביהמ"ש החליט כאמור לפסוק בגין כך פיצוי ע"ס 50 אלף ₪ בלבד. הנימוק להחלטה היה שלמעט הפגיעה באוטונומיה כשלעצמה לא נגרם לתובעת כל נזק נוסף לנזק שנגרם עקב הלידה הרשלנית. כל זאת אף שמעובדות פסק הדין עלה כי הצוות הרפואי התרשל בכך שלא קיבל הסכמה מודעת לא רק פעם אחת, אלא גם באשר לאופן ביצוע הלידה, אשר בוצע כאמור בשיטה חריגה שהתבררה בסופו של יום גם כבלתי נחוצה, זאת ללא שנאמר לתובעת מה הם ההשלכות והסיכונים העלולים להיות במקרה של שימוש בטכניקה זו והאם קיימת דרך פעולה אחרת. לפיכך יצא כי האוטונומיה של התובעת, פרט לנזקים שנגרמו לה, נפגעה פעמיים – אחת באופן ביצוע הלידה והשנייה דרך הניתוח המתקן.
יצוין כי בהקשר של פגיעה באוטונומיה, אף שמדובר בנזק שהינו נזק בלתי ממוני טהור, ביהמ"ש הדגיש לא פעם את חשיבות זכויותיו של החולה בכל הקשור לדוקטרינת ההסכמה מדעת המבטאת את זכותו לאוטונומיה ולקבלת החלטות עצמאיות לטיפול בו. יצוין כי הדבר עוגן גם בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, אשר אוסר על מתן טיפול רפואי למטופל אלא אם נתן לכך הסכמה מדעת. בשורה של פסקי דין ביהמ"ש פסק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה כראש נזק נפרד, סך של מאות אלפי שקלים תוך שביהמ"ש ציין כי אין לפסוק בגין ראש נזק זה פיצוי סמלי בלבד. לאור האמור, במקרה דנן- מאחר והפגיעה באוטונומיה של התובעת התרחשה אף יותר מפעם אחת תוך יצירת ראשי נזק אחרים בעלי השלכות רחבות, נראה כי ביהמ"ש דווקא הקל בהטלת הפיצוי בגין ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה לכשעצמה, אף שסך הפיצוי הכולל הינו משמעותי הרבה יותר.
כל תביעה מחייבת אסטרטגיה משפטית מנצחת, אשר בסופו של יום תביא לנפגע ו/או למי מטעמו את כל הפיצוי הכספי בגין הנזק שנגרם לו. רק התנהלות מתוחכמת הלוקחת בחשבון את כל הפרמטרים תביא את המבוקש.
חיפוש 
סגור 
