3/12/2014
לאחרונה נתן בית הדין לעבודה בנצרת (סע"ש 33618-07-12), פסק דין המאשר למעסיק לשלול באופן חלקי פיצויי פיטורים מעובד שפוטר. המדובר בתביעה שהגיש עובד כנגד מעסיקו, לאחר שנשללו ממנו לחלוטין פיצויי הפיטורין שלו. כמו כן דרש התובע קבלת הפרשי שכר, תשלום בגין שעות נסיעה לעבודה, דמי חגים ופיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות.
אף שהתביעה התקבלה ברובה, באופן שבו על המעסיק הוטל לשלם לתובע סך של כ- 33,000 ₪, הרי שבית הדין לא חסך בביקורות על התנהלותו הקלוקלת, בלשון המעטה, של התובע במהלך ימי העסקתו אצל המעסיק. כך לשם הדוגמא, עלה כי התובע הרבה לעסוק בענייניו הפרטיים בזמן העבודה, השתמש ללא אישור ברכב המעסיק לצרכי תעמולת בחירות לרשות המקומית שבה התגורר, הרבה להיעדר ממקום עבודתו ללא כל הסבר, עבר עבירות משמעת חמורות, התנהג באופן לא הולם, גרם לנזקים משמעותיים למעסיק וכד'. בגין אותה התנהלות, אישר בית הדין למעסיק לשלול לעובד 20% מפיצויי הפיטורין.
הגם שפסק הדין מקפח לכאורה את המעסיק הנתבע, שכן עולה כי התובע עשה את כל אשר לאל ידו כדי להביא לפיטוריו, לרבות עבירות משמעת חוזרות ונשנות, תוך זלזול מוחלט במעסיקו, ואף גרם למעסיק חסרון כיס, עת השתמש ברכב המעסיק לצרכים פרטיים שנויים במחלוקת (מערכת בחירות), הרי שמבחינת המעסיקים, "חצי הכוס המלאה" העולה מפסק הדין הינה העובדה כי בית הדין אישר למעשה שלילה חלקית של פיצויי פיטורין מעובד, וכך למעשה הציב תמרור אזהרה לעובדים אחרים. כידוע, ככלל, הפסיקה רואה את הפיטורים כשלעצמם כעונש כבד בפני עצמו, , וכי מסיבה זו, ברוב המכריע של המקרים לא מוצאים לנכון בתי הדין לעבודה לתת יד לשלילת פיצויי הפיטורין של העובד, המהווים חלק מרשת הביטחון הסוציאלית של העובד ובטווח המיידי נועדו להבטיח לעובד בטחון כלכלי כלשהו עד אשר ימצא מקור פרנסה אחר.
הפסיקה כבר קבעה כי שלילת פיצויי פיטורין מעובד, אף אם נסיבות פיטוריו מוצדקות לחלוטין, ייעשו אך ורק במקרים חריגים ביותר – וגם אז ייעשו במשורה. בפסק הדין דנן, קיבל עקרונית בית הדין את טענות המעסיק, כי לאור התנהגות התובע עובר לפיטוריו, יש מקום לשלול ממנו את פיצויי הפיטורין, אלא שבית הדין קבע כי שלילה זו תהא חלקית בלבד, ותעמוד על 20%. ברי כי הגם שמדובר בשלילה חלקית ונמוכה יחסית של פיצויי הפיטורין, הרי שעצם השלילה היא היא הבשורה מבחינת המעסיקים, אשר יתכן ויש בה כדי להרתיע עובדים בטרם יפעלו מול המעסיק בחוסר תום לב.