11/6/2024
אכיפת הסכם שבעל פה - תביעה משפטית מתוחכמת
עולם המשפט הינו עולם מורכב, יחד עם זאת הוא עולם מאוד הגיוני, כזה המתיישב עם הנהוג והמקובל ועם השכל היישר. כך, שכל בעיה משפטית בסופו של יום יושבת על היגיון ועל פעולות חיוניות מקובלות יותר או מקובלות פחות.
כך יוצא שע"פ חוק החוזים במדינת ישראל, לטובת אכיפת קיומו של חוזה מחייב, על הצד המבקש לקיים ולאכוף את ההסכם להראות תחילה כי אכן היה בין שני הצדדים הסכם. הסכם מחייב בדר"כ לא צריך להיות בכתב ומספיק שהוא יתגבש בלחיצת יד או בכל דרך מוסכמת אחרת.
לטובת קיומו של הסכם מחייב צריכה להיות הצעה מצד אחד וקיבול מצד שני, כוונה רצינית להתקשרות חוזית מחייבת (להבדיל למשל – משיח בין אב לבנו ששם בדר"כ אין כוונה להתקשרות חוזית מחייבת) ובנוסף "מסוימות" - כלומר, צריך שההסכם בין הצדדים יהיה ברור, ולא משהו כללי שלא ניתן להבין ממנו על מה הצדדים הסכימו.
כאמור, הסכם לא חייב להיות בכתב ויכול הוא להיות בעל פה, כך, שמספיק שהצדדים מדברים על משהו ומסכימים עליו בכדי שההסכם יהיה מחייב. כך לדוגמא, הסכמים שיכולים להיות בעל פה כוללים - הסכם בין שותפים, הסכמים בין בעלי מניות, הסכמים עם קבלן שיפוצים, הסכם מכירת מטלטלין, הסכמי הלוואה, הסכם עם קבלן משנה והסכם עם כל צד שלישי.
מאידך, הסכמים החייבים להיות ערוכים וחתומים בכתב וגם זה כפוף לחריגים הינם הסכמים דוגמת אלה - הסכם מכירת זכויות במקרקעין, הסכם למכירת פטנטים, הסכמי יחסי ממון ועוד מספק מקרים בודדים.
כך יוצא שמרבים ההסכמים שלנו, הסכמים של יום יום הינם הסכמים הניתנים לעריכה ולכריתה בעל פה. ומשכך, לא אחת, יש מי שמנצל את המצב ודווקא משום שאין בנמצא הסכם כתוב וברור מרשים הם לעצמם להפר אותו, מה שמהווה בגידה באמון, ופוגעת כלכלית בצד האחר.
עולה כי היכן שניתן, נכון לעלות על הכתב את ההסכם מראש – גם אם אין חובה שבדין לעשות כן, אולם באותם מקרים בהם אין האמור מבוצע, יש לפעול בתבונה שעה בה יש סכסוך ו/או הפרה של חוזה, ולנקוט בכל הפעולות הנדרשות באותן נסיבות, על מנת לבנות את התשתית העובדתית, לטובת בניית היכולת להוכיח את דבר קיומו של ההסכם.
המשמעות היא, כי שעה בה פלוני מפר את ההסכם, לדוגמא - הסכם הלוואה שלא נפרע, על הצד הנפגע לחשוב היטב בנוגע לאופן הפעולה ואופן ההתנהלות מול המפר. כאשר בדרך כלל נכון לו להימנע ממריבה עם הצד האחר, ו/או בנקיטה של כל פעולה אשר יש בה כדי לנתק את הקשר או את יכולת השיח. ההפך הוא הנכון, עליו להתנהל מהראש ולא מהבטן, על הנפגע לפעול בתבונה, ע"ס ייעוץ משפטי, בתחכום וזאת כדי לשפר עמדות, וכדי לאפשר לעצמו לתבוע את זכותו היה וימצא כי המפר לא אמין, מתכחש לעובדות ופועל בדרך לא דרך, מתוך כוונה שלא לשלם את המתחייב על פי ההסכם.
משכך, היה ויש בנמצא הפרה של ההסכם הלא כתוב, על הנפגע לשקול התנהלות כדלהלן –
-
עליו לשמור על קשר עם המפר, ואף לפעול לטובת "הרדמתו המשפטית". משמע - לא למהר ולאיים, לא לנתק מגע ולגרום למפר לחשוד, אלא להפך, להוריד את סף החשדנות שלו, כך שמנגנוני ההגנה שלו לא יעבדו וזאת לטובת הפעולות הבאות המתוארות מטה.
-
עליו לאסוף ראיות התומכות בהסכם ובתנאים הכלולים בו, ובמסגרת זו, יש לשקול בתחבולה כיצד נכון לאסוף ראיות ואלה עשויות לכלול –
- תכתובות טקסט בין הצדדים, למשל מצב בו המפר כותב לצד האחר כי הוא יסדיר את המתחייב.
- לאסוף ראיות כתובות התומכות בטיעון, למשל – מסמכים בנקאים, העברות בנקאיות ו/או מסמכים אחרים.
- איתור התנהלות והתנהגות המעידים על דבר קיומו של ההסכם.
- למעשה הסכם יכול להיות מוכח גם באופן התנהגות הצדדים. כך, שאם יש התנהגות מסוימת של המפר, אזי יש בכך כדי לתמוך בטיעון. למשל אם יש הלוואה וצד אחד החזיר חלק מהתשלומים, עצם התשלומים המשולמים עשויים להעיד על ההסכם השלם.
- ניהול שיחות "תמימות" עם המפר, כשאלה מוקלטות ולהביא לידי כך שמייצרים הקלטה במסגרתה המפר מודה ומכיר בהפרה שלו. קלטת שכזו יכולה להוות ראיה של ממש. כנ"ל באמצעות הודעות טקסט.
- הקלטה של גורמים נוספים היכולים לתמוך בטיעון, כמו בני משפחה של המפר, עובדים, חברים או כל גורם אחר שהיה עד להסכם, ויתכן כי אלה יסרבו להעיד כנגד המפר, היה והתיק יגיע לדיון משפטי.
- לאחר מיצוי כל הפעולות האמורות, להסביר ללקוח, לדוגמא – כי רואה החשבון מבקש "אישור כתוב", לדוגמא – על החוב הקיים ובדרך זו או אחרת לנסות ולהחתים את המפר על מסמך המכיר בהפרה ו/או בחוב וכדומה מבלי לייצר חשד.
- עריכת חקירה כלכלית בנוגע לנכסים של המפר.
לאחר גיבוש תשתית עובדתית , משמע בניית תיק ראיות התומך בטענות, אז ורק אז, נכון יהיה לפעול, רצוי באמצעות עו"ד, באופן יותר אסרטיבי לדרוש את החיוב, ואם נדרש אף לקבוע אולטימטום.
מהלכים מסוג זה יש לעשות רק לאחר שלנפגע די ראיות המאפשרות לו לתבוע.
גם לאחר גיבוש הראיות, נכון לשקול האם יש לנקוט בהליך משפטי אולטימטיבי, או פשוט למהר ולהגיש תביעה הכוללת בקשה להטלת עיקולים על נכסים של המפר.
משמע – לפעמים נכון שלא לתת למפר להבין כי עומדת להיות מוגשת תביעה, שכן, היה וידע יוכל הוא לנסות ולהבריח נכסים בטרם יוטלו עיקולים. ומשכך, לפעמים נכון לפעול חד צדדי, למהר ולהגיש תביעה איכותית + בקשה להטלת עיקולים במעמד צד אחד, ורק לאחר שניתנת החלטה ועוקלו כספים ו/או נכסים אחרים, להיכנס למו"מ או לשיח עם המפר, ולנסות לסיים עמו את הפרשה בהסכמה.
היה והמפר ימשיך להתעקש ולא ירצה להתפשר ו/או ירצה לנהל הליך משפטי – אזי, אתם מצויים במצב בו יש בידיכם ראיות המאפשרות לכם, באמצעות קלטות ועוד, להוכיח כי היה הסכם, וכי זה הופר.
כל ההתנהלות חייבת להתבצע בזהירות וביעילות וברור כי התנהלות חכמה ומדויקת המתכתבת עם המוצע מעלה עשויה עד מאוד להביא לידי הוצאת הצדק לאור. שם המשחק, הוא התנהלות מאופקת וחכמה, תחת התנהלות אימפולסיבית. רק התנהלות חכמה ומדויקת יביאו לתוצאות המיוחלות.
חיפוש 
סגור 
