2/7/2014
המדובר בילדה בת 7, שיצאה לשחק עם חברות בסמוך לביתה. באותה העת התקיימה בשכונת מגוריה חתונה גדולה ואנשים ונשים רבים יצאו ונכנסו ממתחם המקום הקדוש, בעקבות כך, נכנסו הילדה וחברותיה אל המתחם הקדוש שבמרכזו מתחם עם נרות דולקים, אשר בו לא קיים שער ו/או שומר. הילדה מעדה פנימה, אל תוך מתחם הנרות, נפלה על מספר גדול של נרות, אש מיד אחזה את שמלתה והחלה משתלטת על כל פלג גופה התחתון.
הילדה החלה צועקת ובוכה, מבוהלת, יצאה מהמתחם כאשר כל פלג גופה התחתון עולה באש. אנשים זרים שהיו במקום ושמעו את זעקותיה הקשות של הילדה, כיבו את האש באמצעים שונים ופינוה לקבלת טיפול רפואי ראשוני כשהיא במצב של ערפול חושים. לאחר מכן, פונתה הילדה אל בית חולים גליל מערבי בנהריה להמשך טיפול רפואי. מבדיקות וצילומים שנערכו לילדה עלה כי היא סובלת מכוויות בדרגות 2 ו-3 בעכוז וברגליים והוחלט לאשפזה.
הילדה, והוריה הגישו תביעה נזיקין כנגד המדינה (הנתבעת 1), המועצה הדתית הדרוזית (הנתבעת 2), המועצה המקומית ג'וליס (הנתבעת 3). בכתב התביעה טענו התובעים כי האירוע נגרם עקב רשלנותן ו/או חוסר זהירותן ו/או חוסר מיומנותן של הנתבעות ו/או מי מטעמן.
השאלות שהיו חלוקות הן: (1) האם לנתבעות 1-3 קיימת אחריות לאירוע, ו האם הפרו הנתבעות ו/או מי מהן את חובת הזהירות כלפי התובעים ו//או נהגו כלפיהם ברשלנות. (2) אם כן, מה היא חלוקת האחריות הראויה בין הנתבעות. (3) שאלת גובה הנזק שנגרם לתובעים ולתובעת 1 בפרט.
התובעים ביססו תביעתם על עוולת הרשלנות אשר עניינה, כפי שהסבירה כבוד השופטת בטינה טאובר, הקמת זיקה בין ההתנהגות העוולתית לבין הנזק הנטען. על פי המודל המסורתי, בית המשפט בוחן את עוולה זו ב-3 שלבים: (1) האם קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית. כלומר, האם האדם הסביר יכול היה לצפות את התרחשות הנזק בנסיבות הענין, אם כן, האם האדם הסביר צריך היה, כעניין של מדיניות, את התרחשות הנזק בנסיבות העניין. (2) האם המזיק הפר את חובת הזהירות – שאלה זו נבחנת במונחים אובייקטיביים על רקע הנסיבות הקונקרטיות של האירוע הספציפי. (3) לבסוף, נבחנת שאלת הקשר הסיבתי.
(1) שאלת האחריות
הנתבעת 2, המועצה הדתית הדרוזית, אשר טענה כי המתחם נמצא בבעלות הווקף הדרוזי ועל כן אין מקום להטיל עליה חובת זהירות כלפי הציבור במקום זה. בית המשפט קבע, כי בהתאם לראיות שהוצגו בפניו, המועצה הדתית הדרוזית נוהגת במקום הקדוש כמנהג בעלים, מתחזקת ומנהלת את המקום הקדוש, ולה זיקה הדוקה מאוד למתחם ועל כן חלה עליה חובת זהירות מושגית, ואף חובת זהירות קונקרטית שכן היה עליה לדאוג לנקוט באמצעי זהירות, כגון שער למניעת כניסה, לנעילתו, התקנת שילוט האוסר על הדלקת נרות וכן הצבת שומר. כל אלו, כך מסבירה השופטת הינם צעדים סבירים שהיה על המועצה הדתית להפעיל על רקע הסיכון הצפוי.
הנתבעת 3, המועצה המקומית ג'וליס, אשר טענה כי על אף שהמקום נמצא בשטחה, הרי שמדובר במקום הקדוש לעדה הדרוזית ועל כן מהסמכות לניהולו, פיתוחו, השמירה עליו והגישה אליו כמו גם ניהולו השוטף, מצויה בידי נציגי הדת בלבד. בית המשפט קבע כי הלכה היא כי על רשות מקומית לעשות כל שביכולתה על מנת לשמור על ביטחון הציבור בשטחה. על כן, קבע בית המשפט בעניין הנתבעת 3, כי המועצה המקומית ידעה כי אנשים נוהגים לפקוד את המתחם הקדוש ולהדליק שם נרות ועל כן היתה אף מודעת לסכנה האפשרית הנשקפת מהשארת מקום זה ללא שמירה ו/או פיקוח, בפרט סכנה האפשרית לילדים קטנים, אשר לא ניתן לצפות מהם להפעיל שיקול דעת. על כן, גם על המועצה המקומית היה לנקוט בכל האמצעים למניעת הסיכון שנוצר, ומשלא עשתה כן, חרגה היא מסטנדרט הזהירות שמצופה ממנה ועל כן נמצאה אחראית גם כן לנזק שנגרם לילדה.
באשר למדינה (הנתבעת 1), קבע בית המשפט כי לא קיימת חובת פיקוח של המדינה על פעילותה של המועצה הדתית הדרוזית בכל הנוגע לפיתוח וניהול של המקומות הקדושים למגזר ועל כן, קבע בית המשפט כי למדינה לא היתה כל שליטה על אופן קרות האירועים.
הנתבעות 2 ו-3 הגישו הודעת צד ג' כנגד התובעים 2 ו-3, הורי הילדה, אשר לטענתם לא שמרו ו/או פיקחו עליה על אף שידעו שבקרבת ביתם קיים המקום אשר פתוח לציבור ובו נרות דולקים. בית המשפט קבע כי הורי הילדה סטו ממה שמצופה ונדרש מהורים סבירים, אשר אחראים על שמירה על שלומם וביטחונם של ילדיהם, ועל כן, קבע בית המשפט כי הורי הילדה ישפו את הנתבעות 2-3 ב-10% מהסכום שישלמו.
(2) שאלת חלוקת האחריות
לאחר שקבע בית המשפט כי הנתבעות 2 ו-3 חבות בגין נזקיה של הילדה בעקבות האירוע פנה בית המשפט לקביעת חלוקת האחריות. בית המשפט קבע כי על סמך הראיות שהובאו בפניו והעדויות שנשמעו, סבור הוא כי יש לחלק אתה האחריות לנזקי הילדה באופן הבא: 75% תישא הנתבעת 2 (המועצה הדתית) וב-25% תישא הנתבעת 3 (המועצה המקומית), זאת משום שהנתבעת 2 היא האחראית הישירה לניהול מתחם המקום הקדוש וכי הנתבעת 2 היתה מודעת לליקויים הקיימים ובכל זאת לא נקטה בכל האמצעים האפשריים למניעת הסיכון, זאת לעומת המועצה המקומית אשר מחויבת מכוח הימצאותו של המקום בתחום שיפוטה ומכוח חובתה לשמור על שלום הציבור בשטחה.
(3) קביעת הנזק
- נכות רפואית - לתובעת נגרמו נזקים פיזיים – כוויות דרכה 2 ו-3 בעכוז וברגליים, עברה ניתוחים להשתלם עור וכן הטריה של הפצעים. בנוסף, נגרמו לתובעת נזקים נפשיים אשר בעקבות הידרדרותם הופנתה לטיפול פסיכיאטרי. נכותה הרפואית הכוללת של התובעת עומדת על 58% לצמיתות.
- נכות תפקודית ובסיס שכר – לתובעת נקבעה נכות תפקודית בשיעור של 50%. באשר לבסיס השכר- טענה הנתבעת 2 אשר טענה כי יש לסטות מההלכה לפיה בסיס השכר הוא לפי השכר הממוצע במשק, שכן שיעור השתתפותן של נשים דרוזיות במעגל העבודה אינו עולה על 20%, תקופת עבודתן לא עולה על שנה, ושכרן בתקופה זו לא עולה על מחצית השכר הממוצע במשק. בית המשפט סרב לקבל טענה זו וקבע ובסיס השכר נקבע על השכר הממוצע במשק.
-הפסד השתכרות לעתיד – בית המשפט העמיד את הפיצוי בגין הפסד השתכרותה של התובעת לעתיד על סך של 1,784,340 ₪. בית המשפט קבע פיצויים נוספים לתובעת 1 בגין ראשי נזק נוספים: הפסד פנסיה- העריך בית המשפט סך גלובאלי של 145,000 ₪. עזרת הזולת - בית המשפט העמיד את הפיצוי על סך של 440,000 ₪. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד- סכום גלובאלי של 125,000 ₪. ניידות-על רקע הנכות האורטופדית המשמעותית, קבע בית המשפט סך גבוה יחסית של – 250,000 ₪. כאב וסבל – פיצוי בסך 500,000 ₪. סך כל הפיצויים 3,194,340 ₪.
במקרים של נזקי גוף ו/או רכוש מומלץ עד מאוד להיוועץ בעו"ד אשר הדבר בתחום בקיאותו ומומחיותו על מנת שזה יביא את האינטרסים והזכויות שלך לידי ביטוי, ואף בעת הצורך ינהל את ההליכים מול הערכאות הרלוונטיות במקצועיות, מהירות ונחישות, תוך מתן יחס אדיב על מנת להביא לך את התוצאה הטובה ביותר לך. למשרדנו הכלים והאמצעים לייעץ ולתת חוות דעת מבוססת ובמידת הצורך להתדיין בבתי המשפט באופן מהיר ומקצועי. לייעוץ ולייצוג פנו למשרדנו ותזכו לליווי צמוד וקשר אישי מן הרגע הראשון ועד קבלת התוצאה הרצויה. נשמח לעמוד לרשותכם בעת הצורך.
חיפוש 
סגור 
