22/5/2014
היתר המצאה בדלת האחורית
בית משפט השלום תל אביב, כבוד השופטת נועה גרוסמן (סגנית הנשיאה) קיבלה את בקשותיה של חברה אמריקאית זרה והורה על מחיקת התביעה כנגדה משיקולים של פורום לא נאות:
המדובר במטען דגים שהובל מארצות הברית לישראל ובהגיעו לארץ התברר כי טמפרטורת המכולה לא נשמרה על מינוס שמונה עשרה מעלות ועמדה על מינוס עשר מעלות. בנסיבות אלה, רוכש המטען, חברת ד. חזות, דחה את המטען, שילח אותו בחוזר לארצות הברית ולטענתו מכר אותו במחיר נמוך ממחיר רכישתו.
רוכש המטען הגיש את תביעתו כנגד כל אלה שלטענתו היו מעורבים בשרשרת ההובלה: המשלח הישראלי (מנפטילד), חברת ALISON TRANSPORT INC שהיא חברה אמריקאית (אליסון), והמוביל הימי (קוסקו), וטען כי הם האחראים לאי השמירה על הטמפרטורה ותבע מכולם פיצוי בגין נזקיו.
בתחילה פנתה חברת אליסון באמצעות עו"ד יואב הריס (משרד דורון טיקוצקי) וביקשה לסלק את התביעה העיקרית כנגדה על הסף מכיוון שהתביעה, כפי שהוגשה אינה מצביעה על סמכות השיפוט של בית המשפט הישראלי כנגדה, ובקשתה התקבלה. לאחר שסולקה התביעה, ניתנה לתובע האפשרות לתקן את כתב התביעה ולבקש במסגרתו בקשה למתן היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום- לידי חברת אליסון בארצות הברית.
במצב דברים זה, פנתה אליסון בבקשה נוספת, הפעם לביטול היתר ההמצאה אשר נדונה על ידי כבוד השופט מרדכי בן חיים, בהחלטתו שניתנה ביום 28.11.11. בהחלטה זו התקבלו טענות אליסון ולפיהן, גם אם הנזק נתגלה בארץ הרי שמקורו במעשה מיוחס שהתרחש בארצות הברית, כפי שמעידים נתוני הטמפרטורה ודו"ח חוות דעת שמאי שהוגשו, כך שאין עסקינן במעשה או מחדל שבוצע בתחום המדינה, וכי במקום הנפקדת שטר המטען, מקום העדים הרלוונטיים שאינם כפופים כלל להתייצבות בישראל, מקום הסטייה מהטמפרטורה- כל אלה בארצות הברית, מטים את הכף לטובת התדיינות בישראל. מה גם שהיקף הכיסוי הביטוחי של אליסון חל על ארצות הברית בלבד, מה שמלמד על ציפייתה להתדיין בגין פעולותיה המבוצעות בארצות הברית –בארצות הברית בלבד, ומנגד היא תינזק באם התביעה תתברר בישראל.
לאחר שניתנה החלטה זו ולאחר שהתובע חזר בו מערעור שהגיש על ההחלטה, פנתה חברת קוסקו בבקשה מטעמה, להתיר לה הגשת הודעת צד שלישי כנגד אליסון, ולאחריה פנתה מנטפילד אף היא בבקשה דומה.
אל מול בקשות אלה, אליסון שבה וטענה כי ההליך שכבר התנהל וההחלטה שכבר ניתנה על ידי כבוד השופט מרדכי בן חיים מחייבים את קוסקו ו-מנטפילד כמי שהיו צדדים להליך, וכי אותם הנימוקים שביסוד החלטתו חלים ביתר שאת במקרה הנוכחי. כבוד השופטת נעה גרוסמן פתחה את הכרעתה בשאלה האם לאחר שהתביעה העיקרית נגד אליסון נמחקה, יש מקום להשיבה לבירור התיק בדלת האחורית באמצעות ההודעה לצד ג'.
כבוד השופטת גרוסמן קבעה, כי אליסון היא חברה זרה שהתקשרה עם קוסקו אף היא חברה זרה להובלת מטען מנקודה A לנקודה B. בנסיבות אלה אין ולא היתה צריכה להיות לאליסון כל צפיות לקיום דיון בישראל באשר לאותו מטען. אמנם אליסון אמורה לצפות אפשרות שאי שם בקצה שרשרת ההובלה מצוי גורם זר. אולם מכאן ועד לקביעה כי אותו גורם זר צפוי לנהל עם אליסון דיונים בנקודה מרוחקת על פני הגלובוס באשר לאירועים שארעו במהלך התובלה, עוד רחוקה הדרך. בית המשפט קבע כי דברים אלו עומדים בפני עצמם, "גם אם לא נצרף לפזל את הנתון בדבר קיומו של שטר מטען ובו תניית שיפוט ייחודית המנתבת את אליסון לדיון באשר לאותו מטען נשוא ההליך לפורום הזר ולא לפורום הישראלי". בית המשפט קבע כי לפי כללי סדר הדין האזרחי באשר למתן היתר המצאה ומשיקולי הפורום הנאות אין מקום לזמן את אליסון כצד להליכים בישראל, לא כלפי קוסקו אשר גם לה נתונה זיקה לארצות הברית, ולא כלפי מנפטילד באשר גם כלפיה העדים הנחוצים הנם עדי אליסון, עדים אמריקאים ולא עדיה הישראלים, והיא לא הרימה את הנטל המוטל עליה כמבקשת היתר המצאה.
בנסיבות אלה נדחו בקשות קוסקו ומנטפילד למתן היתר המצאה והן הופנו להתדיין בפני "הפורום הנאות שאינו בית משפט בישראל", תוך חיובן בתשלום הוצאות משפט.
ת"א 10 – 03 – 24680, ד.חזות נגד מנפטילד ואח', מטעם אליסון: עו"ד יואב הריס, מטעם ד. חזות: עו"ד יואב שפיגלר, מטעם קוסקו: עו"ד שפרינצק, מטעם מנטפילד: עוה"ד לירון ברנד ומירב נור.
פורסם ב"המטען", מהדורת אינטרנט, ביום 14 לינואר 2014
חיפוש 
סגור 
