12/10/2021
השגה למשרדנו בוועדת ערר נגד רשות המס שביקשה החזר מענק קורונה
ביום 3.10.21, ועדת ערר לענייני קורונה – השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים, החליטה במסגרת ערר 1227-21, לדחות את עמדת רשות המיסים ולהצר באופן משמעותי את היקף השימוש במנגנון שינוי מקדם השתתפות בהוצאות קבועות אשר
מצוי בסמכותו של מנהל רשות המיסים מכוח חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) תש"ף-2020 (להלן: "חוק התכנית לסיוע כלכלי"). כידוע, תכליתו של מענק ההשתתפות בהוצאות הקבועות הינו מתן סיוע לעסקים על מנת שיוכלו להמשיך ולשלם את ההוצאות הקבועות שאין ביכולת העסק לחסוך, גם כשהעסק נותר סגור או שפעילותו צומצמה עקב משבר הקורונה שפקד אותנו לפני כמעט כשנתיים.
לצורך פישוט וייעול הליך חישוב גובה המענק, נקבעה בהחלטה מספר 5015 של הממשלה ובחוק התכנית לסיוע כלכלי, נוסחה המבוססת על ההפרש בין מחזורי העסקאות בתקופת הזכאות לבין המחזורים בתקופה המקבילה לה בתקופת הבסיס (שנת 2019). למען הסדר הטוב יובהר כי ההוצאות הקבועות אינן מהוות חלק מן הנוסחה שנקבעה. השימוש בנוסחה שנקבעה בהחלטת הממשלה ובחוק התכנית לסיוע כלכלי נועד לצורך פשטות, אחידות ויעילות מנגנון תשלום המענק. אולם, לצד נוסחה זו נקבע כי למנהל (מנהל רשות המיסים) סמכות לסטות מהנוסחה באמצעות שינוי מקדם ההשתתפות בהוצאות הקבועות וזאת בתנאי ששוכנע המנהל כי מקדם ההשתתפות בהוצאות הקבועות שהתקבל מהפעלת הנוסחה איננו משקף את ההוצאות הקבועות של העסק. למעשה, למנהל סמכות לשנות את מקדם ההשתתפות בהוצאות הקבועות ולהתאימו להוצאות הקבועות של העוסק. כפועל יוצא מכך, מקנה ההוראה הנ"ל בחוק למנהל את הסמכות לבדוק את ההוצאות הקבועות בסוג עסקים מסוים, שאם לא כן, לא ניתן לעשות שימוש בסמכות זו.
בענייננו, החליטה רשות המיסים לשלול מענק השתתפות בעד הוצאות קבועות מחברה בטענה כי חלה ירידת ניכרת בסך הוצאותיה הקבועות במהלך תקופת המגיפה. בהתאם לאמור החליטה רשות המיסים שלא ליישם את נוסחת המענק כמות שהיא, תוך שזו מקטינה את מקדם ההשתתפות הקבוע בנוסחה, כך שגובה המענק ששולם לחברה נמוך היה פי 5 מהסכום לו הייתה זכאית לפי הנוסחה הקבועה בחוק. על החלטה זו, הגיש משרדנו ערר בשם החברה לוועדת הערר לענייני קורונה, במסגרתו, הועלו טענות לגבי אופי היישום השגוי של רשות המיסים בהפעלת הנוסחה הקבועה בחוק. כך נטען כי סמכות הרשות לשנות את מקדם ההשתתפות בהוצאות קבועות, חותרת תחת המנגנון הברור שקבע המחוקק וכן תחת עקרונות הפשטות והיעילות אותם ביקש המחוקק להביא לידי ביטוי באמצעות מנגנון זה.
לאור זאת בחנה וועדת הערר באילו מקרים רשאי המנהל להפעיל את סמכותו הקבועה בחוק. כך נקבע, בין השאר, כי ההחלטה של המנהל לסטות מן הנוסחה הקבועה בחוק ולקיים בחינה פרטנית הינה החלטה מנהלית ואיננה יכולה להיות שרירותית. לטעמה של וועדת הערר נדרשת סיבה נאותה לקביעה כי יש לבחון באופן פרטני את הוצאותיו הקבועות של עסק מסוים. וועדת הערר הדגישה כי ההחלטה לסטות מן הנוסחה אינה יכולה להיות מופעלת לרעת מבקש המענק בלבד.
עוד צוין ע"י וועדת הערר כי בשל אופי הסמכות והיקפה, ניתן היה לצפות כי רשות המיסים תקבע אמות מידה וקריטריונים ברורים להפעלתה, אלא שזו נמנעה מלעשות כן. לאור עובדות אלו, וועדת הערר קבעה כי משלא הוצגו בפני מרשתנו הנימוקים שהונחו בפני מנהל רשות המיסים עת השתכנע כי עליו להפעיל את סמכותו, ומשלא הוצגו נתונים אשר הובילו את רשות המיסים לקבוע את סכום המענק שנקבע, הרי שהחלטת רשות המיסים לוקה בחוסר סבירות ועל כן דינה להתבטל.
פסיקה זו של ועדת הערר מקצצת את כנפיה של רשות המיסים בכל הנוגע לשימוש במנגנון הסטייה מן הנוסחה הקבועה בחוק וניתן לראות את וועדת הערר כמי שמבהירה לרשות המיסים כי עליה לנמק ולספק נתונים רלוונטיים למבקשי המענק כאשר היא פועלת בניגוד לאמור בנוסחה הקבועה בחוק. פסיקה זו מחדשת רבות ופותחת שער להגשת השגות ועררים נוספים, זאת לאור העובדה כי רשות המיסים פעלה עד כה באופן תמוה בכל הקשור לנימוקיה ולאופן שימושה במנגנון הקבוע בחוק לסטייה מן הנוסחה.
------------------------------------------------------------
חיפוש 
סגור 
