2/11/2021
סמכות רשות המסים להתערב בנוסחת מענק הסיוע לעסקים בהוצאות קבועות הינה מוגבלת
ביום 29.10.21, ועדת ערר לענייני קורונה – השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים, החליטה לקבל את עמדת משרדנו כמי שייצגו את הניזוקים ולדחות את עמדת רשות המיסים ולהצר באופן משמעותי את היקף סמכותה של הרשות לסטות מנוסחת חישוב המענק הקבועה בחוק התכנית לסיוע כלכלי.
רקע: במהלך חודש מרץ 2020 פרץ בישראל משבר וירוס הקורונה אשר גרם לפגיעה קשה בפעילות הכלכלית ולהשבתה לסירוגין של ענפי משק רבים.
על מנת להתמודד עם הפגיעה הכלכלית באזרחים ובעסקים בישראל נחקק ביום 29.7.2020 חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), תש"ף-2020. חוק זה קובע את סוגי המענקים שניתנים לאזרחים פרטיים ולעסקים כסיוע בעקבות משבר הקורונה.
בתוך כך, נכללו בחוק הוראות פרק ו' העוסקות במענק סיוע לעסקים בעד השתתפות בהוצאות קבועות. מטרתו העיקרית של פרק ו' לחוק הנ"ל הייתה לקבוע נוסחה ברורה ואחידה על פיה תיבחן זכאותו של העסק למענק השתתפות בהוצאות קבועות, כל זאת על מנת לייצר פתרון מהיר, אחיד ויעיל למתן מענקים עבור עסקים הזקוקים לסיוע מיידי. סכומי המענק אשר נקבעו בחוק לכל עסק זכאי נעים בין 3,000 ₪ ל- 500,000 ₪, כאשר סכום המענק לכל עסק קונקרטי נקבע בהתאם למספר פרמטרים וביניהם:
-
מחזור הפעילות של העסק בשנת 2019;
-
מחזור ההוצאות של העסק בשנת 2019;
-
שיעור הירידה במחזור ההוצאות בתקופה הרלוונטית בשנת 2020;
על בסיס הפרמטרים הללו קובע החוק נוסחה לחישוב "מקדם השתתפות בהוצאות קבועות", כאשר מקדם זה מוכפל במחזור העסקאות של העסק בתקופה שלפני המשבר ובמקדם נוסף אשר תלוי בשיעור הירידה שחלה במחזור העסקאות של העסק בתקופת המשבר. מכפלה של כל הסכומים הנ"ל מביאה בסופו של יום לסכום המענק שהעסק זכאי לו.
זה המקום להדגיש כי המענק שבו עוסק פרק ו' לחוק מכונה "מענק סיוע לעסקים בעד השתתפות בהוצאות קבועות". עם זאת, נוסחת החישוב שנקבעה למענק אינה כוללת כל התחשבות בהוצאותיו הקבועות של העסק בפועל אלא מורכבת מפרמטרים של היקף ההכנסות וההוצאות של העסק בשנת 2019 לצד היקף הירידה בהכנסות בתקופת המשבר.
כתוצאה מכך, ייתכן מצב שבו עם פרוץ המשבר, עסקים מסוימים הפחיתו באופן דרסטי את הוצאותיהם הקבועות, אולם על פי הנוסחה הקבועה בחוק הם זכאים לתשלום מענק וייתכן שאף למענק בסכום העולה על הוצאותיהם הקבועות בפועל.
עם פרוץ המשבר הקימה רשות המסים מנגנון לתשלום מקדמות בגין ההשתתפות בהוצאות קבועות ושילמה את המקדמות על פי הבקשות שהוגשו לה ועל פי הנוסחה הקבועה בחוק ללא בדיקה מעמיקה של הנתונים שדווחו לה על ידי בעלי העסקים. עם זאת, בחלוף הזמן, החלה הרשות לערוך בדיקה מדגמית של הבקשות שהוגשו ובשלב זה התברר, כי על פי הנוסחה הקבועה בחוק לחלק מהעסקים מגיע מענק העולה על סכום הוצאותיהם הקבועות בפועל. כתוצאה מכך ניתנו לאחרונה על ידי הרשות מספר החלטות אשר בחלקן דחו את הבקשות למענקים ובחלקן אף דרשו מבעלי העסקים להשיב את סכומי המקדמות אשר שולמו להם.
הנימוק אשר חזר על עצמו מספר פעמים בהחלטות הרשות היה, כי מטרתו של החוק היא לשפות את העסק בגין חלק מההוצאות הקבועות בעוד שבפועל, התברר כי העסק הפחית באופן ניכר את הוצאותיו כך שסכום ההוצאות הקבועות היה נמוך מסכום המענק שהתבקש על פי הנוסחה הקבועה בחוק. על כן, קבעה רשות המסים באותם מקרים, כי לא מתקיימת התכלית שלשמה חוקק החוק. על בסיס נימוק זה, שחזר על עצמו במספר מקרים, דחתה רשות המסים את הבקשות לתשלום מענק.
חלק מאותם עסקים אשר בקשותיהם נדחו, פעלו על פי זכותם החוקית והגישו השגה על החלטת הרשות וככל שההשגה נדחתה הגישו גם ערר לועדת הערר לענייני קורונה. משכך לאחרונה דנה ועדת הערר במספר עררים אשר הוגשו בנושא דחיית בקשות המענק תוך שהיא מקבלת את העררים וקובעת כי על הרשות לשלם לעסקים הזכאים את המענק על פי הנוסחה הקבועה בחוק ולא לסטות ממנה (ראו לדוגמא החלטה קודמת שניתנה בערר מס' 1227-21 שהוגש על ידי משרדנו).
ההליך נשוא החלטת ועדת הערר
ביום 29.10.21 ניתנה החלטת הועדה בערר מס' 1555-21 אשר הוגש אף הוא על ידי משרדנו, כאמור, במסגרתה התקבל הערר ונקבע כי העסק זכאי לקבלת מלוא המענק המגיע לו בהתאם לנוסחה הקבועה בחוק.
במסגרת ההחלטה דנה ועדת הערר בטענות הצדדים ומצאה לנכון לדחות את טענותיה של רשות המסים אשר מכוחן דחתה הרשות את בקשת המענק. לטענת רשות המסים, בקשת המענק נדחתה מכוח שני נימוקים עיקריים כדלקמן:
-
כאמור, לטענת הרשות, התכלית העומדת בבסיס החוק, כפי שמלמד שם המענק, הינה השתתפות של המדינה בהוצאות הקבועות שבהן נאלץ לשאת העסק על אף הקטנת ו/או הפסקת פעילותו כתוצאה ממשבר הקורונה. לטענת הרשות בחלק מהמקרים התברר לה, כי בפועל העסק הצליח להקטין את הוצאותיו הקבועות באופן דרסטי כך שסכום המענק המתקבל מיישום הנוסחה הקבועה בחוק מעניק לעסק פיצוי העולה על סכום ההוצאות שבהן הוא נשא בפועל. במצב דברים זה, לטענת הרשות, תשלום המענק עומד בניגוד לתכלית החוק על כן הוחלט על ידה לדחות את בקשת המענק.
-
טענה נוספת שאותה העלתה הרשות הינה, כי בכל הנוגע לעסקים שמחזור עסקאותיהם בשנת 2019 עלה על 1.5 מיליון ₪ נקבע בסעיף 7 לחוק כי: "המנהל רשאי לקבוע מקדם אחר לגבי עוסק כאמור בפסקה זו, אם שוכנע כי המקדם לפי פסקה זו אינו משקף את ההוצאות הקבועות של העסק במקרה של אי-הפעלת עסק מסוג עיסוקו של העוסק, ובלבד שהמקדם שיקבע לא יעלה על 0.3".
מנגד משרדנו, באמצעות עוה"ד עמית משה כהן, טען בשם העוררת, כי מטרת החוק הייתה לקבוע נוסחה אחידה וברורה על מנת לאפשר טיפול יעיל ומהיר בבקשות למתן מענקים בעת משבר וכי אין לרשות סמכות להתערב בנוסחה הקבועה בחוק ו/או להחליף את שיקול דעתו של המחוקק אשר קבע את הנוסחה בשיקול דעתה.
כך גם טען משרדנו בשם העוררת, כי סמכותו של המנהל מכוח סעיף 7 לחוק מוגבלת אך ורק לקביעת "מקדם השתתפות" שונה ואין היא כוללת סמכות כללית לקבוע באופן שרירותי את גובה המענק. יתרה מכך, על פי לשון הסעיף סמכותו של המנהל להתערב בקביעת "מקדם ההשתתפות" מוגבל רק לאותם מקרים חריגים שבהם הוא שוכנע כי המקדם הקבוע בחוק אינו משקף את ההוצאות הקבועות של העסק במקרה של אי-הפעלת עסק מסוג עיסוקו של העוסק. כלומר, על מנת להפעיל את הסמכות לא ניתן היה להסתפק בבחינת הוצאותיו הקבועות של העסק הקונקרטי אלא היה על המנהל לערוך בחינה רוחבית של כלל העסקים מאותו סוג וככל שהיה מגיע למסקנה, כי המקדם הקבוע בחוק אינו משקף את התנהלותם של העסקים מאותו סוג כמכלול, רק אז היה יכול להתערב בקביעת מקדם ההשתתפות.
החלטת ועדת הערר
בהתבסס על טענותינו הנ"ל וכן בהתבסס על מקרים קודמים שנזכרו לעיל, התקבל הערר תוך דחיית טענותיה של הרשות. בתוך כך קבעה ועדת הערר, כי סמכותה של הרשות אכן מוגבלת לקביעת מקדם ההשתתפות בלבד וזאת במקרים חריגים בהם נכח המנהל, לאחר בחינה רוחבית של סוג העסקים כדוגמת העסק הנישום כי המקדם הקבוע בחוק אינו משקף את ההוצאות הקבועות של אותו סוג עסקים. עוד קבעה ועדת הערר, כי שימוש בסמכות זו מחייב הנמקה מיוחדת שלא הובאה בהחלטת הרשות וכן קביעת אמות מידה אחידות וסבירות לגבי אופן השימוש בסמכות. בסיכומו של דבר קבעה ועדת הערר כי החלטת רשות המסים לוקה בחוסר סבירות ועל כן דינה להתבטל.
החלטת ועדת הערר הנ"ל הינה דוגמא נוספת לכך שיש מקרים בהם החלטות רשות המסים ניתנות כלאחר יד, ללא הסתמכות ראויה על הוראות החוק וללא הנמקה מספקת ובמקרים המתאימים בהחלט יש מקום לנקוט בהליכים הערעוריים שהחוק מאפשר על מנת לעמוד על זכויותיו של הנישום.
חיפוש 
סגור 
