8/3/2012
כללי ההתנהגות המקצועית של לשכת רואי החשבון בישראל מפורטים בתקנה 60 לתקנון ההתאגדות של לשכת רואי חשבון בישראל. הכללים נועדו להבטיח את מקומו הראוי של מקצוע ראיית החשבון בחברה הישראלית, לעצב את דמותו של רו"ח בעיני הציבור בארץ ובחו"ל כבעל רמה מקצועית ומוסרית גבוהה ולטפח יחסי אמון כלפי רו"ח בכל עיסוקיו המקצועיים.
כללי ההתנהגות המקצועית ממסדים את נורמות ההתנהלות המצופות מרואה החשבון. במסגרת כך נקבעו כללים בדבר היחס ללקוח, וכן הוסדר נושא חובת הסודיות החלה על רואה החשבון ביחס למידע שנתקבל במסגרת שרות מקצועי. כלל מס' 5 בכללי ההתנהגות המקצועית של רו"ח דן בחובת הסודיות החלה עליו כלפי לקוחו: "חבר לא יגלה לאחר דבר שהובא לידיעתו תוך כדי מתן שרות מקצועי ללקוח ושיש לו קשר ענייני לשרות המקצועי הניתן לאותו לקוח, אלא אם כן הסכים הלקוח, או אם חייב החבר לגלותו על פי דין או שגילויו דרוש למילוי תפקידו".
אם כן, חובת הסודיות תחול בהתקיים שלושה תנאים:
א. קיים קשר מקצועי כלפי לקוח.
ב. המידע הובא לידיעתו של רואה החשבון תוך כדי מתן שרות מקצועי.
ג. יש למידע קשר ענייני לשרות המקצועי.
עם זאת, חובת הסודיות נסוגה בשלושה מקרים:
א. הסכים הלקוח - כלומר ויתר הלקוח על חובת הסודיות של רואה החשבון.
ב. חובת גילוי על פי דין - פרק ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 שכותרתו ראיות חסויות, אינו מעניק לרואה החשבון חיסיון על המידע הנמסר לו מאת לקוחו, וזאת להבדיל מזכותם של בעלי מקצועות אחרים (עורך דין, פסיכולוג, עובד סוציאלי, רופא וכהן דת). משכך רו"ח אינו רשאי שלא למסור מידע בעניינו של הנישום אותו הוא מייצג בטענה של חיסיון רו"ח-לקוח.
על רואה החשבון מוטלת חובת הגילוי בחוקים הבאים:
בהתאם לפקודת מס הכנסה (סעיף 135א) וחוק מע"מ (סעיף 108(א)(1)), רואה חשבון חייב למסור מסמכים ומידע על לקוחו. יוער כי גם מכוח סעיף 109(א)(2) לחוק מע"מ רשאים חומרי מע"מ לתפוס "טובין" של עוסק הנמצאים אצל רו"ח העשויים לשמש כראיה לביצוע עבירה. על פי חוק ניירות ערך (סעיפים 56א ו-56ג) חלה סמכות לדרוש ידיעות ומסמכים הנוגעים בעבירה ולחקור כל אדם הקשור לדעת ראש הרשות לעניין. הוראה דומה בדבר חקירה ומסירת ידיעות מופיעה גם בחוק ההגבלים העסקיים (סעיף 46). יודגש כי בכל מקרה בו יידרש רו"ח על ידי הרשויות למסור מסמכים של לקוחו על פי צו בית משפט או של רשם ההוצל"פ- חלה עליו החובה למסרם.
ג. גילויו דרוש למילוי תפקידו - גילוי בנוגע לחוות דעת רו"ח לבעלי המניות/ ציבור של הדוחות הכספיים של חברות וכן גילוי בעת מסירת מידע לרו"ח מחליף.
עם תחילתה של חקירה פלילית כנגד הנישום, מוזמן כדבר שבשגרה רו"ח המייצג לחקירה שמטרתה לבסס את אחריותו של הנישום לתוכנם של ספרי החשבונות והדוחות הכספיים אשר הוגשו על ידו ונערכו על ידי רו"ח. במסגרת חקירה זו יש ויישאל רו"ח בדבר המידע שנמסר לו על ידי הנישום או מי מטעמו. יש ורו"ח מוזמן לחקירה כעד ואזי עדותו היא "עדות" רגילה,שאין חיסיון חל עליה והוא מחויב להשיב על כל השאלות, ויש שהוא חשוד בביצוע עבירה פלילית ואזי ייחקר תחת אזהרה לפיה דבריו עשויים לשמש ראייה כנגדו ויש לו הזכות לשמור על זכות השתיקה. לעיתים במהלך העדות הרגילה מתגלות עובדות המקימות חשד לביצוע עבירות פליליות על ידי רו"ח. במקרה כזה על החוקרים להזהירו כי מעתה הוא נחקר כחשוד.
נשאלת השאלה מה מעמדו של רו"ח שבנוסף למקצוע ראיית חשבון הינו גם עו"ד של הנישום שעה שהם מוסרים עדות?
האם יוכל לטעון רואה חשבון שהינו גם עורך דין לחיסיון עו"ד-לקוח?
בהתאם לסעיף 90 לחוק לשכת עו"ד, לסעיף 48 לפקודת הראיות ולכלל 19 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) חל על עורך דין חיסיון עו"ד-לקוח. סעיף 90 הנ"ל שכותרתו "סוד מקצועי" קובע, בתואם את הוראת סעיף 48 לפקודת הראיות כי: "דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לעורך דין ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם". הרציונאל העומד בבסיס הסעיף הוא תקשורת חופשית בין הלקוח לעורך דינו ומתן חיסיון לעו"ד מלספק ראיות (לעניין זה ראה ב"ש (שלום חיפה) 1948/05 עו"ד תמי אולמן נ' מ"י).
ואולם, בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (עיסוק אחר), התשס"ג-2003, עורך דין העוסק בעיסוק אחר נוסף על עיסוקו כעורך דין (ובעניינו רואה חשבון): "לא יטפל במסגרת עיסוקו האחר בעניין שהוא מטפל או טיפל בו כעורך דין, ולא יטפל כעורך דין בענין שהוא מטפל או טיפל בו במסגרת עיסוקו האחר". במילים אחרות, התשובה לשאלה האם יוכל רו"ח שהינו גם עו"ד לטעון לחיסיון עו"ד-לקוח טמונה ב"כובע" אותו חבש רו"ח/עו"ד בעת מתן השירות ללקוח. מותר לעו"ד לטפל משפטית בלקוח בו טיפל כרו"ח, אך בתנאי שמדובר בעניין אחר ולא בעניין שבו טיפל כרו"ח.
יוער כי גם תקנות רואי חשבון (ניגוד עניינים ופגיעה באי תלות כתוצאה מעיסוק אחר), תשס"ג 2003, קובעות כי אסור לרו"ח לעסוק עבור לקוח מבוקר, בעת תקופת הביקורת או בשנה שקדמה לה בעיסוק אחר כגון עריכת דין למעט פעולות שנהג לעשותן כרו"ח. על עורך הדין להיזהר שלא ייחשב כמי שעובר עבירה אתית, שכן עלול להיווצר מצב של ניגוד עניינים בין העיסוק כרו"ח לבין העיסוק כעו"ד, לדוגמא במקרה בו רו"ח מייצג נישום במס הכנסה כרו"ח, ואחר כך מבקש לייצגו כעו"ד בערעור מס הכנסה.
הנה כי כן, חובתו המקצועית של רואה החשבון שלא לחשוף מידע שנתקבל אגב טיפול מקצועי מהווה הנחייה כללית בתחום האתיקה המקצועית, אולם אין בה כדי לפטור את המייצג בכובעו כרואה החשבון מגילוי המידע בעת מסירת הודעה, או חלילה במסגרת חקירה תחת אזהרה. יתרה מכך, לנוכח כללי האתיקה בדבר ייחוד המקצוע, הן של לשכת עורכי הדין והן של לשכת רואי החשבון, נאסר על רו"ח אשר הינו גם עו"ד לייצג את לקוחו באותו עניין בשני כובעיו המקצועיים במקביל. לפיכך, העלאת טענה בדבר טיפול דואלי, כרואה חשבון וכעו"ד בעניין זהה, עלולה אפוא להוביל להליכים משמעתיים, הגם שככל ויתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 48 לפקודת הראיות, המידע שנמסר למייצג בכובעו כעו"ד יכול ויהא חסוי על פי הדין.