בית המשפט העליון קיבל ביום 07.12.2011 את פרשנותו של עו"ד תמיר קלדרון ממשרד עוה"ד דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן ועמית גרוס, למונח "יום ההרשעה" הקבוע בסעיף 147 לפקודת מס הכנסה, כיום הכרעת הדין ולא כיום גזר הדין, ובכך קיבל על הסף את הערעור והורה על מחיקת צו השומה שהוצא לנישום ולחברתו שלא בסמכות.
ביום 23.11.08 הודו והורשעו הנישום וחברתו (ת.פ. 4042/08) במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, ובכלל זה בעבירות כגון: הכנה וקיום של פנקסי חשבונות כוזבים, מסירת תרשומת כוזבת בדו"ח, השמטת הכנסה מדו"ח לשנת 2001 ושימוש במרמה, עורמה ותחבולה, ב–14 עבירות של מסירת דוחות הכוללים ידיעות כוזבות במטרה להתחמק מתשלום מס, בניכוי מס תשומות, ב-4 מקרים מבלי שיש לגבי כך מסמך כנדרש בסעיף 38 לחוק המע"מ ובשימוש במירמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס.
ביום 08.03.09 ניתן גזר הדין כנגד הנישום, במסגרתו הושת עליו שישה חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בעבודות שירות, מאסר מותנה וכן קנס כספי.
ביום 08.03.10 (כשנה לאחר מועד גזר הדין), עשה פקיד השומה שימוש בסמכותו מכוח סעיף 147 לפקודה, הקובע כי המנהל רשאי להוציא לנישום אשר הורשע בעבירות המנויות בסעיף, צו שומה חדש בתוך שנה מיום ההרשעה או מיום תשלום הכופר, והוציא לנישום צו שומה חדש לשנת המס 2001.
ב"כ הנישום, עו"ד תמיר קלדרון ערער לבית המשפט המחוזי בת"א (ע"מ 10-01-44594) על החלטה זו, וביקש לקבל את ערעורו של הנישום על הסף ולהורות על מחיקת צו השומה שהוצא לו ולחברתו, וזאת לאור העובדה כי הפירוש הנכון למונח "יום ההרשעה" הוא יום הכרעת הדין ולא יום גזר הדין אליבא דגישת פקיד השומה, ולפיכך צו השומה שהוצא 105 יום לאחר המועד החוקי (שנה מיום הכרעת הדין), הינו בטל מעיקרו.
בית המשפט המחוזי בראשותו של השופט מ' אלטוביה דחה את טענותיו של עו"ד קלדרון, בקובעו כי יש להעדיף את פרשנותו של פקיד השומה למונח "יום ההרשעה" ולראותו כיום גזר הדין ולא כיום הכרעת הדין, ומשכך צו השומה הוצא במועד הקבוע בפקודה.
עו"ד קלדרון, אשר לא שקט על השמרים, הגיש לבית המשפט העליון בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (רע"א 8251/10).
במסגרת ההליך דנן, השאלה שעמדה בגדר המחלוקת הייתה - האם יש לפרש את המונח "יום ההרשעה" כיום הכרעת הדין או כיום גזר הדין?
מחד, טען פקיד השומה כי יש לפרש את המונח "יום ההרשעה" כיום גזר הדין, וזאת לאור העובדה כי סמכותו מכוח סעיף 147 לפקודה הנה סמכות רחבה, ובמקרה בו מורשע נישום בעבירות מס, יש לבחון מחדש שומות סגורות לצורך גביית המס שבחסר, שכן תכלית הסעיף הנה מניעת השתמטות של נישומים מנטל המס החל עליהם. כמו כן, הוסיף פקיד השומה והצדיק את פרשנותו בטענה כי "יום תשלום הכופר" (המופיע באותו הסעיף כמועד חלופי) הנו מועד מקביל ליום גזר הדין ועל כן יש להקפיד על הרמוניה חקיקתית ולפרש גם את יום ההרשעה כיום גזר הדין.
מנגד, שטח עו"ד קלדרון את הצדקותיו לפירוש המונח "יום ההרשעה" כיום הכרעת הדין, בציינו כי לשון החוק (ובכלל זה, החב"ק- הפרשנות לפקודת מס הכנסה) ותכליתו תומכות בעמדתו, וזאת לאור העובדה כי הרציונל אשר עמד ביסוד תיקון 114 לפקודה והמתייחס לסעיף 147 לפקודה הוא ריסון ויצירת איזונים ובלמים בסמכותו של המנהל שהייתה כמעט בלתי מוגבלת, והטבה עם הנישום. על כן, אין לראות בסמכותו של פקיד השומה לפתוח שומות סגורות כסמכות בלתי מוגבלת, ויש לתת משקל נכבד לעקרונות כגון: סופיות הדיון והסתמכות הנישום על גמר הליכי השומה כנגדו, אשר מאבדים מערכם באם תתקבלנה עמדתו של פקיד השומה.
כמו כן, הוסיף עו"ד קלדרון וציין כי אין להשלים עם עמדת בית המשפט המחוזי, לפיה נישום שהורשע הנו נישום חסר תום לב ועל כן אין הוא יכול לטעון להסתמכות באשר לגמר הליכי השומה כנגדו, שהרי לית מאן דפליג כי פירוש כזה מרוקן מתוכן את מגבלת הזמן הקבועה בסעיף.
בית המשפט העליון, בבואו להכריע בשאלה הפרשנית, יצא תחילה מנקודת הנחה כי סמכותו של פקיד השומה מוגבלת בזמן – שנה מיום ההרשעה, ואין הוא יכול להוציא צו לנישום בכל עת שיחפוץ עקב הרשעתו בעבירות המנויות בסעיף 147 לפקודה.
בית המשפט הנכבד אף הוסיף והסתמך על הפסיקה הענפה, בה נקבע כי נישום רשאי להסתמך על שומה שהפכה לסופית, ואילו פתיחת שומה מחדש על ידי הנציב תעשה אך ורק משיקולים ומאינטרסים ציבוריים שיצדיקו פגיעה בהסתמכות זו.
לגופו של עניין, קבע בית המשפט הנכבד כי הפרשנות המילולית של לשון החוק מתיישבת ותואמת יותר עם פרשנותו המוצעת על ידי ב"כ הנישום, עו"ד קלדרון, וכי לא יכול להיות חולק שההרשעה מתבצעת בשלב הכרעת הדין ולא בשלב גזר הדין.
על אף קביעתו של בית המשפט העליון כי לשון החוק ברורה, בחר בית המשפט הנכבד להוסיף ולבחון גם את הפרשנות התכליתית של הסעיף, בקובעו כי ישנו קושי רב לפרש את המונח "יום ההרשעה" כיום גזר הדין וזאת בייחוד לאור העובדה כי הרשעתו של הנישום בהכרעת הדין, היא המצדיקה לפעול לתיקון השומה ולקביעת שומת אמת, וכי אין כל נפקות לעניין זה באם נגזר על הנישום תקופת מאסר כלשהי.
עוד הוסיף בית המשפט כי אומנם המחוקק העניק לפקיד השומה סמכות לפתוח שומות סגורות של נישומים חסרי תום לב שהורשעו בדין, אך יש לעשות שימוש בסמכות זו במשורה ובמגבלת זמן של שנה מיום ההרשעה.
בסוף דבריו, הוסיף בית המשפט הנכבד ואימץ את פרשנותו של ב"כ הנישום, עו"ד תמיר קלדרון בקביעתו כי יש בפרשנותו המוצעת משום שמירה על תקופת השנה כתקופה מוגדרת וידועה מראש, וכי פרשנותו זו משיגה את האיזון הראוי בין סמכות פקיד השומה לפתוח שומות סגורות לבין סופיות הדיון והסתמכות הנישום באשר לגמר הליכי השומה כנגדו.
לאור כל האמור, ביטל בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, קיבל את הערעור על הסף וכפועל יוצא מכך, קבע כי השומה מושא הדיון הוצא שלא כדין, הואיל והוצאה למעלה משנה מיום ההרשעה, קרי יום מתן הכרעת הדין.
אנו עומדים לרשותך בכל שאלה: סניף מרכז 03-6109100, סניף חיפה 04-8147500, נייד: 054-4251054
כאשר שהיתם במוסד ממשלתי ונגרם לכם נזק כתוצאה מהחלקה/נפילה/פגיעה וכד' שאלתם את עצמכם את מי אני תובע ומה עליי להוכיח? דוגמא לתשובה לכך תינתן במאמר שלפנינו בה בית המשפט עסק בסוגיה דומה וקבע כי יש להיפרע מהמוסד הממשלתי/המדינה בו שהה הניזוק בקרות הנזק.
בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית הדין הארצי לעבודה נדרש בית הדין לענות על מספר שאלות מהותיות לצורך הכרעתו בסוגיה: מה דינו של נושא משרה בחברה אשר קיבל שכר החורג מגובה השכר המאושר על פי מדיניות שאותה קבע דירקטוריון החברה על פי הוראות חוק החברות? האם יש לחייב את העובד בהשבה מלאה או חלקית של השכר והבונוס שקיבל מעבר להוראות מדיניות התגמול?
לאחרונה, נידונו בשלוש ערכאות משפטיות סוגיות משפטיות מעניינות לגבי חובת הגילוי, משמעותה והיקפה, של יזמות / קבלניות בהסכם מכר כלפי רוכשי דירות מגורים, באשר לקיומן או לבנייתן או הפעלתן בעתיד של קומות מסחר בבנייני מגורים.
חיפוש 
סגור 
