מענק לעובד בתמורה להתחייבות להמשיך לעבוד בחברה- מענק הוני בפוטנציה

מאת: אלי דורון, עורך דין - ירון טיקוצקי, עורך דין (רואה חשבון) - אייל פלד, משפטן

3/5/2012

חרף רוחות המיתון הנושבות בישראל, מעבידים רבים מוכנים גם בימים אלה לשלם לעובדים מובחרים מענק, בתמורה לכך שיתחייבו להמשיך ולעבוד אצלם למשך פרק זמן מוגדר.
השאלה המתבקשת העולה מסוגיות מעין אלה, היא האם ניתן לראות מענק זה- אשר ניתן ממעביד לעובד- בגדר הכנסה הונית, אשר תמוסה במס בגובה של כ-20%, או שמא מדובר בהכנסה פירותית, אשר תמוסה בהתאם לשיעורי המס השולי של העובד, היכולים להגיע עד ל-45% מגובה ההכנסה.

פסק דין חדש שניתן לאחרונה, במסגרת ע"מ 08-859, חיים ניסים נ' פקיד שומה חיפה, מיסים כה/2 (אפריל 2011) ה-22, עמ' 22 (להלן: "פס"ד חיים ניסים"), על ידי כבוד השופט רון סוקול, שפך אור על הסוגיה המורכבת. במסגרת פסק הדין, ביצע בית המשפט אבחנה בין תקבול שמקבל עובד ממעבידו- אשר יסווג כשכר עבודה, לבין תקבול שמקבל עובד ממעבידו עבור זכויות המוקנות לו מעבר לזכותו לקבלת שכר עבודה, באומרו:
"תקבול שמקבל עובד ממעבידו יסווג בשים לב למהותו וטיבו ובהתאם לעילת תשלומו. תקבולים שמקבל עובד בגין עבודתו למען מעסיקו יסווגו כהכנסת עבודה, ואילו תקבולים שמקבל העובד עבור זכויות המוקנות מעבר לזכותו לתשלום שכר או כפיצוי בגין פגיעה בזכויות שכאלו, לא יסווג כהכנסת עבודה- ואם התקבול מהווה מכר של זכות או פיצוי בגין פגיעה בזכות של העובד, יסווג התקבול כתקבול הוני".

מכאן למדים אנו, כי לא כל תקבול אשר מקבל עובד ממעסיקו יסווג כהכנסת עבודה. יש להביט על כל תקבול בנפרד, ולבחון הלכה למעשה בגין מה ניתן אותו תקבול: אם מדובר בשכר בגין עבודה – יש לסווג את התקבול כהכנסת עבודה, ואם מדובר בתשלומים המהווים פיצוי בגין פגיעה בזכות – יש לסווג את התקבול כהוני. בהקשר זה, המשיך כב' השופט סוקול וקבע כדלקמן:
"ניתן לחשוב כי כל תקבול שמקבל עובד ממעבידו הינו בגדר הכנסת עבודה, דהיינו הכנסה פירותית לפי סעיף 2(2) לפקודה. לעובד אין "אמצעי יצור" אותם הינו יכול למכור. "אמצעי היצור" של העובד הינם כישוריו הגופניים והמנטליים המהווים יחדיו את כושר עבודתו, ולכאורה אלו אינם ניתנים למכירה. למרות הנחה לכאורית זו, ניתן לציין מספר דוגמאות (מהפסיקה) בהן סווגו תקבולים שמקבל עובד ממעבידו כתקבולים הוניים".

עינינו הרואות, כי בית המשפט מכיר מפורשות ביכולתו של העובד לסווג באופן שונה הכנסות שונות ששולמו לו ע"י מעבידו, כך שכל הכנסה תיבחן לגופה מבחינת אופן סיווגה כהכנסה פרותית או הונית. כך, ניתן להצביע על מספר סוגיות בהן סיווגה הפסיקה תקבולים שקיבלו עובדים ממעבידיהם כתקבולים הוניים: מענקי פרישה שמקבל עובד בסיום עבודתו, תשלומים שמשלם מעביד לעובד פורש למניעת תחרות, תשלום "דמי לא יחרץ" ששילם מעביד לעובד שפרש על מנת "לקנות" את שתיקתו, אופציות למניות שניתנו לעובדים במסגרת הליך הפרטה של מקום עבודתם, ועוד.

לסיכום, כפי שעולה מהפסיקה, תקבול שמקבל עובד ממעבידו יסווג בשים לב למהותו וטיבו ובהתאם לעילת תשלומו, ולא בהתאם לזהות משלם התקבול. כך, כאשר עובד מקבל מענק ממעבידו בתמורה להתחייבותו להמשיך ולעבוד בחברה, באפשרותו של העובד לסווג מענק זה כהכנסה הונית, במידה ומתקיימות נסיבות מסויימות, למשל- כאשר המענק ניתן במנותק מעבודה בחברה, כך שישנה אי תלות מוחלטת בין המענק לבין השכר שניתן לעובד בפועל בגין עבודתו, כאשר המענק אינו תקבול הנגזר מהשקעתו של העובד בפועל ו/או משעות עבודתו, וכד'. בהתקיימות נסיבות אלה, ניתן לטעון כי המענק הנו פיצוי עבור ויתורו של העובד על חופש עיסוקו, על הזכות לעבוד במקום עבודה חלופי, ולא תוצר של ביצוע עבודה בפועל.

ישנה איפוא חשיבות מיסויית גדולה בסווג המענק כהכנסה הונית ולא כהכנסה פירותית, כאשר הסיווג תלוי בעיקר באופי הסכם המענק שנחתם בין הצדדים. עם זאת, כאשר ההסכם בין הצדדים עודנו בשלבי החתימה, בעזרת התעקשות על סעיפים מסויימים יכול העובד לנתב את נסיבות ההסכם לצורה אשר תקל על רשויות המס לסווג את הכנסתו מהמענק כהכנסה הונית, ותחסוך ממנו התדיינויות מיותרות.