התערבות ערכאת ערעור בפסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד

זכו במשפט אך לא קיבלו שכר טרחת עו"ד, ערערו וקיבלו

בית המשפט העליון קיבל את עמדת המשיבים והמערערים שכנגד, אשר יוצגו על ידי עו"ד אסף גרשגורן ממשרד עו"ד דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס ועמית גרוס, וקבע כי בית המשפט המחוזי בנצרת שגה כאשר לא פסק לטובת המשיבים והמערערים שכנגד שכ"ט עו"ד, והסתפק בפסיקת הוצאות משפט. מדובר בצעד חריג, שכן - כפי שיפורט להלן - ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בפסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, אשר מסורות באופן בלעדי לשיקול דעת הערכאה הדיונית.

מושכלות יסוד הם, כי עניין פסיקת הוצאות משפט מסורה - באופן בלעדי - לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. הערכאה הדיונית רשאית להחליט אם לחייב את בעל הדין בהוצאות כלשהן, היא רשאית לקבוע את סכום ההוצאות שיפסקו והיא גם רשאית לפסוק הוצאות כנגד בעל דין שהאריך את הדיון שלא לצורך [ר' תקנות 511, 512(ב) ו-514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984]. מדובר אפוא בשיקול דעת נרחב, שכן הערכאה הדיונית הינה זו שמכירה את ההליך המשפטי לפני ולפנים, ובפרט שעה שהיא זו אשר מתרשמת באופן בלתי אמצעי מהתנהלות בעלי הדין במסגרת אותם הליכים. בהינתן כך, הלכה ידועה ומושרשת היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בענייני הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד שנפסקו על ידי הערכאה הדיונית, והיא עושה זאת רק במקרים חריגים ונדירים [ע"א 378/78 קלינגר נ' מנהל מס עזבון, פד"י ל"ג (1) 509 (1979), 510; ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' "יש עתיד ביאליק", פ"ד ס(1) 391,395; ע"א 6581/98 זאב זאבי נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, פד"י נט(6) 1 (2005)].

אחד המקרים החריגים והנדירים אשר מצדיקים התערבות של ערכאת הערעור בעניין זה, נדון לאחרונה בפני בית המשפט העליון במסגרת ע"א 944/18 אסכנדר ג'באלי ואח' נ' בני עאדל ג'באלי חברה לעבודות עפר ופיתוח נצרת בע"מ ואח' ("עניין ג'באלי"), שנגע בסכסוך שהתגלע בין אחים שהחזיקו במשותף במניות חברה המתמחה בעבודות עפר. הסכסוך נדון בפני בית המשפט המחוזי (במסגרת ת.א. 47373-03-12), ובסיומו דחה בית המשפט המחוזי את תביעת התובעים (המערערים בעניין ג'באלי) הנוגעת להפרות נטענות של ההסכם שנחתם בין הצדדים והשית עליהם הוצאות משפט בסך 30,000 ₪. התובעים לא השלימו עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי והגישו ערעור לבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים. הנתבעים (הם המשיבים לערעור) סמכו ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטענו כי אין כל מקום שערכאת הערעור תתערב בקביעות הערכאה הדיונית, זולת בנושא הוצאות המשפט. במסגרת ערעור שכנגד שהוגש, טענו המשיבים כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר לא פסק לטובתם שכ"ט עו"ד (קל וחומר כאשר לא סיפק כל נימוק לאי פסיקת שכ"ט זה), וביקש מערכאת הערעור להתערב בכך ולפסוק לטובתם גם שכ"ט עו"ד.

בסופו של יום, קבע בית המשפט העליון - בהרכב של שלושה שופטים בראשות נשיאת בית המשפט העליון - כי חרף ההלכה הידועה כי ערכאת הערעור לא נוטה להתערב בשיעור ההוצאות שפסקה הערכאה הדיונית, המקרה הנדון נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות של ערכאת הערעור. בית המשפט העליון קבע כי המערערים הגישו תביעה כספית מורכבת בסך של כ-12.5 מיליון ₪; כי תביעה זו התנהלה במשך מספר שנים (וכללה, בין היתר, דיונים רבים); וכי ניהול התביעה הצריך משאבים בלתי מבוטלים מטעם המשיבים. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט העליון כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר לא מצא לנכון לפסוק לטובת המשיבים סכום כלשהו בעבור שכר טרחה, לא כל שכן כאשר עשה זאת מבלי ליתן כל נימוק. בית המשפט העליון קבע כי לסכום ההוצאות שפסק בית המשפט המחוזי, יתווסף סכום של 25,000 ₪ בעבור שכר טרחת עו"ד. בית המשפט העליון אף חייב את המערערים והמשיבים שכנגד בשכ"ט המשיבים בערעור, בגובה של 35,000 ₪. את המשיבים והמערערים שכנגד בעניין ג'באלי ייצג עו"ד אסף גרשגורן, מנהל מחלקת הליטיגציה במשרד דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות'.