1/8/2011
סעיפים 17-18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") מתייחסים לאפשרות של ביטול חוזה שנכרת עקב "כפיה" או "עושק".
סעיף 17 לחוק החוזים קובע כדלקמן:
"(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה".
(ב) אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה".
כפיה מתפרשת כלחץ קיצוני השולל יכולת להפעיל את הרצון החופשי או גורע מיכולת זו. אדם הפועל תחת כפיה, מודע לנתונים ולעובדת היות החוזה גרוע מבחינתו, אך הלחץ המופעל עליו שולל את חופש הבחירה במידה ניכרת. היות והלחץ לא שולל את הבחירה לחלוטין, החוזה נחשב כחוזה בר ביטול.
סעיף 18 לחוק החוזים אשר עניינו "עושק" קובע כדלקמן:
"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".
עושק הנו ניצול מצוקת המתקשר, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון (אלו הן אפשרויות חלופיות, אשר די כי התקיימה אחת מהן), כדי להשיג יתרונות בלתי סבירים בחוזה. עילת הביטול בשל עושק מניחה שהחוזה נחתם תוך ידיעת הנסיבות, אך החוק מוצא לנכון להתערב מטעמי מוסר, הגינות וצדק חברתי. סיטואציית העושק חייבת להיות כבדת משקל ועל בית המשפט להשתכנע כי העושק פעל את פעולתו על העשוק והסיט את שיקול דעתו סטייה של ממש מנתיבו הנכון.
על פי ההלכה הפסוקה, ניתן למנות מספר יסודות מצטברים לקיום עילת העושק:
א. ההתקשרות החוזית הינה בעלת תוקף משפטי: כלומר, לא מדובר בפעולה שנעשתה ע"י "פסול דין" או תוך גרימת פגם חמור ברצון של הצד המתקשר, שאז מדובר בהסכם בטל (Void).
ב. מצב העשוק: נדרש כי תתקיים אחת משלוש החלופות הנזכרות בחוק, כאשר בענייננו החלופה הרלוונטית הינה "מצוקת המתקשר".
ג. קיים קשר סיבתי בין מצב העשוק ובין אופי החוזה: במקרה שהחוזה כולל תנאים בלתי סבירים הרי שיש בכך כדי להקים קשר סיבתי זה, כאשר נטל ההוכחה מוטל על הטוען לקיום עילת העושק. הקשר הסיבתי הנדרש הוא סובייקטיבי ונקבע לפי פעילות המתקשר הספציפי. על פי הפסיקה, העושק לא צריך להוות את הסיבה היחידה או המכרעת להתקשרות החוזית, אלא די בכך שהוא קיים ומשפיע.
ד. ניצול: המתקשר (או אחר מטעמו) ידע על מצב העשוק וניצל זאת לטובתו.
ה. תנאי החוזה: גרועים או לא סבירים בהשוואה למקובל או, כשאין כללים מקובלים בעניין, בהשוואה למה שאמור היה להיות מקובל בעניין.