דמי פגיעה

מאת: אלי דורון, עורך דין - ירון טיקוצקי, עורך דין (רואה חשבון), עדי נויוביץ, משפטנית

9/1/2013

מי זכאי לדמי פגיעה? סעיף 92 לחוק הביטוח הלאומי תשנ"ה-1995 (להלן:"החוק") קובע כדלקמן:
(א) "מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, ישלם לו המוסד דמי פגיעה, בעד פרק הזמן שאינו מסוגל כאמור, אם לא עסק למעשה בכל עבודה והוא נזקק לטיפול רפואי, לשיקום או להחלמה.
(ב) לא ישולמו, בקשר לפגיעה אחת, יותר מדמי פגיעה בעד שלושה עשר שבועות."

סעיף 79 לחוק קובע כי "פגיעה בעבודה" הינה תאונת עבודה או מחלת מקצוע. כלומר על תובע דמי פגיעה להוכיח לא רק שאינו יכול לעבוד, אלא גם שהסיבה שבגינה הוא אינו יכול לעבוד הינה תאונת עבודה או מחלת מקצוע.

תאונת עבודה
סעיף 92 ממשיך ומגדיר תאונת עבודה הינה "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". ב-עב"ל 91/99 אילוז נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לז 209 נדונה הסוגייה איזו פעילות יש לראות ככזו אשר נכנסת בגדרו של המונח "עקב העבודה", ובפרט האם תאונה שאירעה במהלכה של פעילות גיבוש שערך מקום העבודה הינה תאונה שיש לראותה כאילו אירעה עקב העבודה. נקבע כי המבחן לעניין זה הינו "מבחן הקשר לעבודה" ולו שני שלבים:

א. בשלב הראשון יש לבחון האם ניתן לקבוע כי לולא העבודה לא הייתה התאונה מתרחשת במקום ובזמן שקרתה.
"...לא כל קשר – רפה, מרוחק, עקיף – יש בו לענות על הדרוש, כי אם במקרים בהם נפגע העובד במהלך פעולה שהיה חייב לעשותה, או שהתברר הצורך לעשותה בקשר עם העבודה ... כשנקודת המוצא באה לידי ביטוי בכך שהפעולה הנעשית אותו זמן, והמצב בו נתון העובד באותו זמן, הם נלווים במידה סבירה לעבודה..."

ב. בשלב השני נבחנת הפעילות אותה ביצע העובד בפועל והקשר שלה לאירוע בו אירעה התאונה.
"... לאחר שהאירוע הוכר כ"פעולה נלווית" לעבודה (להלן – האירוע המוכר) תיבחן הפעילות בה היה העובד מעורב שעה שנפגע בתאונה, ומידת הקשר של אותה פעילות לאירוע המוכר, מידת הרלוונטיות שלה לאירוע בכללותו ועד כמה מהווה הפעילות חלק אינטגרלי מן האירוע המוכר. אלה ייקבעו על-פי מבחן הסבירות ולאור מכלול נסיבותיו של המקרה ומשקלן היחסי והמצטבר...סממן עיקרי ומרכזי, הגם שלא אחד ויחיד, לזיקה האמורה יהיה העניין שיש למעביד בקיומו של האירוע כאירוע נופש ובתרומתו של אירוע הנופש ככזה לחיי העבוד במפעל ..."

מחלת מקצוע
מחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות לפי סעיף 85 והוא חלה בה, בהיותה קבועה כמחלת מקצוע, עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - עקב עיסוקו במשלח ידו.

האם הרשימה הינה רשימה סגורה? "מחלת מקצוע" מוגדרת בסעיף 79 לחוק כמחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות לפי סעיף 85 והמבוטח חלה בה. "ככלל, המחוקק הישראלי בחר בשיטת "הרשימה הסגורה" להגדרת מחלות מקצוע, ולפיה המחוקק מרכיב רשימה של שמות מחלות ולצדן מונה את סוג העובדים שלגביהן הן נחשבות למחלות מקצוע." (ראה עב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי – עובדיה פד"ע לו 213). הבעיה העולה מלשון החוק הינה ששיטת "הרשימה הסגורה" עשויה לגרום לאי-צדק במקרים בהם המחלות התפתחו עקב העבודה אך טרם הוכרו כמחלות מקצוע.

כפיתרון לבעיה הפסיקה אימצה את תורת המיקרוטראומה, תורת "הפגיעות המצטברות" וזו קובעת כי ניתן להכיר ב"תאונה" לא רק בפגיעה חד-פעמית מאותרת בזמן, אלא גם בצירוף של פגיעות שכל אחת מהן היא בעלת אופי "תאונתי" וניתנת לאיתור בזמן ובשטח ואשר הצטברותן גורמת לפגיעה ולנזק. "שני יסודות עיקריים: היסוד הראשון הוא קביעה עובדתית שהיו תנועות זעירות, חוזרות ומצטברות בעבודתו של המבוטח; על התובע להוכיח כי מדובר בכמה פגיעות שכל אחת מהן היא "תאונה" במובנה הרגיל של המילה. היסוד השני הוא קיומה של חוות-דעת רפואית המעידה על קיומו של קשר סיבתי בין התנועות הזעירות המצטברות לבין הופעת המחלה." (ראה עב"ל 338/96 לעיל)
 

יצויין כי ההוכחה במקרה זה היא אינה פשוטה כלל שכן אף בחוות דעת רפואית אשר מכירה בקשר סיבתי רפואי לא די שכן בנוסף לה נדרש להוכיח כי קיים גם קשר סיבתי משפטי. לעניין זה ראה למשל בבג"צ 1199/92 אסתר לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(5), 734 , 761-762 (1993) שם נקבעו הדברים הבאים: "קביעתו של רופא כי "השפעת העבודה על בוא האוטם היתה פחותה הרבה...", מביעה את ה"אני מאמין" המקצועי שלו, ואינה חורצת את הדין בסוגיה שיש להכריע בה לפי סיבתיות משפטית [ראה גם ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מה(203 (5, 214-211; ע"א 519/71 מוסקוביץ נ' קצין התגמולים, פ"ד כו(614 ,612 (2].