העדר סמכות עניינית כעילה לסילוק על הסף של תביעה?

מאת: אלי דורון, עורך דין - ירון טיקוצקי, עורך דין רואה חשבון - רותם סלע, משפטנית

1/1/1900

לנושא סמכותו של ביהמ"ש קיימות שתיים. האחת- סמכותו המקומית אשר דנה בסוגיה איפה מבחינה גיאוגרפית יש להגיש את התביעה, משמע, בחירת מקום ההתדיינות המתאים מבין מספר ערכאות שסמכותן העניינית זהה, והשנייה- סמכותו העניינית הדנה בשאלת מהות הערכאה עצמה וסמכותה לדון בעניין משפטי מסוים והינה מן השאלות המשפטיות והשיפוטיות כאחד. בניגוד לסמכות המקומית לצדדים אין יכולת להתנות על סמכותו העניינית של בית משפט.

הלכה פסוקה היא כי בישראל, הסמכות העניינית לדון בתובענה נקבעת על-פי הסעד המבוקש על-ידי התובע ביום הגשת התביעה. הכוונה היא כי שאלת סמכות בית המשפט אינה מוכרעת על-פי בדיקת מהות הסכסוך, אלא על-פי הסעד אותו מבקש התובע בכתב התביעה. (מחאג'נה נ' אגבריה) אולם במקרים מסוימים נקבעת הסמכות על פי הנושא והנסיבות, וקיימים מקרים בהם ישנה סמכות מקבילה לערכאות שונות גם כן.
בישראל, מוסמך בית משפט השלום לדון, בין היתר, בתביעות כספיות עד לסכום של 2,500,000 ש"ח ובתביעות במקרקעין שעניינן בחזקה, שימוש, חלוקת שימוש, ופירוק שיתוף במקרקעין. בתחום הפלילי מוסמך בית משפט השלום לדון גם בעבירות שעונשן המרבי הוא עד שבע שנות מאסר. עניינים שאינם בסמכות בית משפט שלום או אחר ובכלל זה ערעורים על פסקי דין והחלטות של בית משפט שלום נמצאים בסמכותו של בית המשפט המחוזי. לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים סמכות עניינית לדון בערעורים על פסקי דין של בית המשפט המחוזי.

על פי הפסיקה הישראלית את טענת הסמכות המקומית יש להעלות בהזדמנות ראשונה, אחרת לא יהיה ניתן להעלותה בשלב מתקדם יותר. לעומת זאת, לעניין הסמכות העניינית נקבע לא אחת, כי מאחר ובמהותה הינה כזו היורדת לשורשו של עניין, גם אם לא מעלים טענה זו בהזדמנות ראשונה ניתן ואפשר יהיה להעלותה בשלבים מתקדמים יותר, זאת על מנת למנוע מצב בו בית משפט לא מוסמך נותן פסק דין בין הצדדים.
יחד עם זאת, יש להתייחס לפס"ד עמרני בהקשר זה, שם קבעו השופטים כי אדם המעלה טענת חוסר סמכות עניינית בסופו של הדיון ככל הנראה נגוע בתום לב (שימוש בזכות שלא בתום לב) עפ"י סעיף 39 וסעיף 61(ב) לחוק החוזים ועל כן, ניתן להשתיקו. זאת ועוד, נקבע בפס"ד באומן יצחק נ' עו'ד וובר שלמה כי אכן פסק דין של בימ"ש קמא בטל מעיקרו, לאחר שניתן בחוסר סמכות עניינית. ואכן, ככלל, פסק דין שניתן בחוסר סמכות עניינית בטל מעיקרו. ואולם, ישנן נסיבות בהן בעל הדין יהיה מנוע מלהעלות טענת חוסר סמכות עניינית, כך, כאשר הטענה לחוסר סמכות עניינית מועלית בשלב מאוחר של המשפט או בחוסר תום לב.

על פי דוקטרינת ההשתק השיפוטי, ניתן לחסום בעל דין מלהעלות טענות מסוימות בהליך שיפוטי, אפילו מוצדקות הן לגופן, בשל התנהגותו בהקשר לסוגיה הנדונה שדבק בה פגם. כך, אם טענת חוסר הסמכות העניינית היתה מועלית ע'י נתבע שהפסיד תביעתו בהליך של ערעור, כאשר כל משך הדיון בבימ'ש קמא לא העלה טענה זו – היה מקום לדחותה בשל השתק שיפוטי.

כמו כן, נעשה שימוש גם בעקרון הבטלות היחסית אשר לפיו, מקום שנפל פגם משפטי בפסק דין של בימ'ש, בין היתר, מבחינת הסמכות העניינית הנתונה לאותו בימ'ש, אין הדבר גורר, בהכרח, את בטלותו בדעיקרא של אותו פסק דין, אלא יש לבחון את מהות פסק הדין והפגם שנפל בו ולהתאים את הסעד למכלול האינטרסים באותו עניין.

זאת ועוד, על אף הקביעה כי יש לבטל פסק דין מחמת חוסר סמכות, נקבע בפס"ד בזק נ' שרת התקשורת כי אם יכול בהמ"ש להעביר התביעה לביהמ"ש אחר שהינו בעל סמכות אין עליו למחוק את התביעה, זאת על פי תקנה 101(ב). ועל כן, קובע סעיף 79 לחוק בתי המשפט כי במצב דברים בו קיבל ביהמ"ש תביעה שהועברה אליו וההעברה הייתה מחמת חוסר סמכות של בימ"ש הקודם – בהמ"ש קונה סמכות מחמת ההעברה אפילו אם בהמ"ש לא היה צריך להיות מוסמך. אם כן, קובע הכלל של סעיף 79(ב) חריג לכלל הסמכות הרגיל.

על כן, במצב דברים בו לא הועלתה טענת חוסר סמכות עניינית ובהמ"ש דן בנושא לא לו ביהמ"ש חורג מסמכותו. מרגע זה, פסק הדין שלו בטל ומבוטל. אם נסווג משהו כחוסר סמכות - פסק הדין בטל.
יחד עם זאת, יש לשים לב למגמה הגדלה היום באשר לשאלת עלויות בתי המשפט ,מניעת בזבוז משאבים ,עיקרון תום הלב וזכות הגישה לביהמ"ש אשר אנו מקשים עליה ככל שמקפידים על שאלת הסמכות העניינית.