12/4/2018
בעקבות פסק הדין הארצי בעניין טיפים בענף המסעדנות - על משמעויות ההלכה החדשה בהיבטי דיני העבודה
ביום 26/03/2018 ניתן פסק הדין בעניין קייס ובודה אשר קבע הלכה חדשה, שתיכנס לתוקפה ביום 01/01/2019. פסק הדין ניתן על רקע שני ערעורים שהונחו בפניו של בית הדין. ערעורו של מר עומרי קיס אשר הוגש כנגד המוסד לביטוח לאומי, ובו טען המערער כי יש לחשב את גמלת דמי האבטלה שלו על פי כלל התשרים שהתקבלו אצלו מהמסעדה, ואילו המוסד לביטוח לאומי טען כי את גמלת דמי האבטלה יש לחשב על פי השכר שדווח בלבד. ערעור המסעדה בעניין בודה, היה כנגד קביעת בית הדין האזורי לעבודה, לפיה חרף קבלת תשרים העולים על שכר מינימום, ולאור אופן רישום התשרים, חויבה המסעדה בתשלום הפרשי שכר מינימום.
לאור העובדה כי בפתחו של בית הדין הארצי הונחו שני ערעורים אלה, לאור חוסר הבהירות המשפטית בכל הנוגע למעמדם של התשרים כשכר עבודה, ולאור שתיקתו של המחוקק, בחר בית הדין הארצי לאחד את הדיונים בערעורים, תוך שהוא קובע הלכה מנחה חדשה מכאן ואילך, שכאמור תיכנס לתוקפה בינואר 2019. הלכה זו חורגת מהלכות קודמות של בית הדין הארצי, ואף מהלכות מנחות של בית המשפט העליון.
נימוק קביעת ההלכה החדשה
ההלכה אשר הייתה קיימת ערב מתן פסק הדין, קבעה כי התשר הוא הכנסה של עובד שלא מהמעסיק. מתוך כך, נקבע כי ניתן יהיה להכשיר תשר כשכר עבודתו של המלצר, אם נרשם בקופה או בספרי המעסיק, ובכפוף לתנאים נוספים. בית הדין הארצי נימק את קביעת ההלכה החדשה, לאור הפגמים המובנים במצב הקיים, תוך התייחסות להיבטים שונים, כדוגמת פגיעה בתשלומים המגיעים למוסד לביטוח לאומי ופגיעה בגמלאות או קצבאות המגיעות למבוטחי הביטוח הלאומי, פגיעה בזכויות סוציאליות של העובדים המשתכרים באמצעות התשרים, פגיעה במעסיקים החשופים לתביעות חסרות תום לב לתשלום שכר עבודה מצד העובדים, חוסר אחידות בפסיקת בתי הדין האזוריים ועוד.
כעת, קבע בית הדין הארצי את ההלכה החדשה, לפיה כל תשר כספי בענף המסעדנות ייחשב כהכנסה השייכת למסעדה, המשמשת כהכנסתם של עובדי שרשרת השירות משכר עבודה מאת המעסיק (במאמר מוסגר יובהר כי על פי פסק הדין, עובדי שרשרת השירות הם מלצרים, ברמנים, עובדי מטבח ונותני שירות אחרים. קרי, כלל נותני השירות במסעדה). בתוך כך, קבע בית הדין הארצי כי אין כל הצדקה לאבחנה בין תשר העובר דרך קופת המסעדה ובין תשר שאינו עובר דרכה. גם כאן וגם כאן התשר הוא הכנסה השייכת למסעדה, בין אם נרשם בספרים ובין אם לאו. עוד נקבע כי יש לראות כספי תשר כהכנסת עבודה של עובדי שרשרת השירות מאת מעסיקם, על כל המשתמע מכך, לרבות הפרשות פנסיוניות, חישוב פיצויי פיטורים ועוד.
"ברירת המחדל"
לאור הקביעה כי תשר הוא הכנסה השייכת לבית העסק המהווה הכנסתם של עובדי השירות משכר עבודה מאת המעסיק, קבע בית הדין את "ברירת המחדל" הבאה: בהעדר תניה מפורשת אחרת בהסכם עבודה, המעסיק רשאי להשתמש בכספי התשר אך ורק לשם תשלום שכר עבודה לעובדי שרשרת השירות. קרי, במסגרת ברירת המחדל, המעסיק אינו רשאי לשלם באמצעות כספי התשר תשלומי חובה החלים על המעסיק, הפרשות לפנסיה החלות על המעסיק או תשלום זכויות סוציאלית אחרות.
תניה חורגת
בהמשך לברירת המחדל, קבע בית הדין הארצי "תניה חורגת" לפיה המעסיק, כמי שקובע את תנאי ההעסקה במסעדה, רשאי, בכפוף לכל דין, להגיע להסכמה עם עובדי שרשרת השירות כי כספי התשר העולים על שכר המינימום או על שכר חוזי אחר, ישמשו לתשלומים שונים כדוגמת – תשלומי חובה החלים על המעסיק, לרבות חלק המעסיק בהפרשות הפנסיוניות ובדמי הביטוח הלאומי, או תשלום הזכויות הסוציאליות של עובדי שרשרת השירות. עם קביעת האפשרות לתניה חורגת, התריע בית הדין הארצי מפני שימוש בתניה בניגוד לחוקי העבודה, תוך שימת דגש על חוק הגנת השכר בכל הנוגע לשכר כולל (תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית או תשלום חופשה). למותר לציין כי על התניה החורגת לעמוד בהוראותיהם של כלל חוקי המגן ו/או הסכמים קיבוציים, צווי הרחבה וכו'.
בכל מקרה, בין אם על פי ברירת המחדל ובין אם על פי התניה החורגת, לא ישולם לעובד שכר בשיעור הנמוך משכר המינימום על פי חוק או מהשכר החוזי, לפי הגבוה בין השניים. עוד נקבע כי משכרו של העובד ינוכו כל תשלומי החובה שיש לנכות משכר עבודה, כדוגמת דמי הביטוח הלאומי (חלק העובד) והפרשות לפנסיה (חלק העובד).
הכנסת המלצר האמיתית והמלאה
לאור האמור לעיל, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי תשלומי גמלה או קצבה של הביטוח הלאומי, יחושבו על יסוד הכנסת המלצר האמיתית והמלאה, הכוללת את כספי התשר. במידה ולא ישולמו דמי ביטוח לאומי על כספי התשר, הדבר לא יפגע בקצבה והגמלה המגיעה לעובד, והמוסד לביטוח לאומי יהיה רשאי להגיש תביעת שיפוי מהמעסיק לפי חוק ביטוח לאומי. יובהר כי לאור שינוי ההלכה, בית הדין הארצי ציין כי הביטוח הלאומי לא יוכל לחזור אל המעסיק בתביעת שיפוי על כל הנעשה לפני 01/01/2019, הוא מועד כניסת ההסדר דלעיל לתוקף. לסיכום, דומה כי פסה"ד האמור, לפחות בחלקו, מעניק למעסיק את הפררוגטיבה לקבוע את הסדרי השכר וכלל תנאי העסקה במסעדה, לרבות בכל הנוגע לכספי התשר, תוך שהוא נותן לו כלים ברורים לכך.
מטרת פסק הדין ליצור מנגנון ברור שיוביל לבהירות מקסימלית בכל הנוגע לשכרם של עובדי שרשרת השירות. מטרה זו עולה בבירור מקביעתו של בית הדין של מנגנון ברירת המחדל, אשר יחול בהיעדר פעולה אקטיבית מצד המעסיק, באופן שיבטיח בצורה מקסימלית שיבטיח את זכויותיהם של עובדי שרשרת השירות. מנגד, באמצעות התניה החורגת, מאפשר בית הדין למעסיקים לקבוע הסדרים שונים, ובלבד שהסדרים אלה יהיו בהירים לכל הנוגעים בדבר, וברי כי מכאן ואילך מעסיקים בענף המסעדנות אינם יכולים עוד להרשות לעצמם שלא לפעול באופן אקטיבי להסדרת תנאי העסקתם של עובדי שרשרת השירות.
מאמר זה עסק בתמצית היבטים הרלוונטיים לדיני העבודה בלבד. מאמר מקיף הכולל התייחסות גם להיבטים מדיני המס והביטוח הלאומי יעלה בהמשך.
עב"ל 44405-10-15 עומרי קיס נ' המוסד לביטוח לאומי ואח' וע"ע 28480-02-16 ד.ע. יבוא וניהול מסעדנות בע"מ נ' יחיאל בודה (ניתן ביום 26/03/2018)
חיפוש 
סגור 
