1/1/1900
סעיף 1 לחוק הנכים קובע כי כאשר מוגשת תביעה לקבלת תגמול בגין מחלה על החייל להוכיח כי חיי הצבא או אירוע ספציפי הקשור לחיי הצבא הם שהביאו להתפרצותה של מחלה בגופו.
לשם ההוכחה דרושים שני תנאים מצטברים:
ראשית, הוכחה של קשר סיבתי עובדתי; ושנית הוכחה של קשר סיבתי משפטי.
על מנת להוכיח את הקשר העובדתי לרוב יש להצביע על קיומה של אסכולה רפואית אשר תומכת בטענת קיומו של קשר שכזה.
בכל הנוגע למחלת הסוכרת חלוקות הן דעות המומחים שכן המחלה מוגדרת כמחלה אוטואימונית ומשכך חלוקות הן דעותיהם של המומחים בתחום האם אכן יכולים הם חיי הצבא או אירוע חריג בהם לגרום להתפרצות או החמרה במחלה.
עקב חילוקי הדעות ברפואה, חלוקות הן דעות השופטים גם כן, ומשכך פעמים רבות תידחה תביעה כבר בתחילת הדיון תחת הקביעה כי לא קיימת אסכולה אשר תומכת בטענה.
ברע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים (פ"ד נ(1) 529), נדונה השאלה, מתי ניתן לומר כי דעה של מומחים מסוימים הפכה אסכולה:
"שאלה יפה היא, מתי דעה נעשית אסכולה. מסתמא, אין תשובה ברורה לשאלה זאת, כשם שאין תשובה ברורה לשאלה כמה כבשים עושות עדר. מצד אחד ברור כי אין צורך שדעה תזכה להסכמת הכל, ללא מחלוקת, כדי שתהווה אסכולה. אף אין צורך שדעה תהיה נתמכת בראיות המבססות אותה ברמה של קרוב לוודאי כדי לומר שהיא אסכולה. אך מן הצד השני, אין די בכך שיש מספר רופאים או חוקרים הדוגלים בדעה מסוימת כדי לומר שדעתם מהווה אסכולה, ואף אין די בכך שדעתם באה לידי ביטוי בספרות הרפואית. כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה, צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים, או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד. בדרך כלל דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות, ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על-ידי מחקרים".
למרות האמור, נמנע בית המשפט להכריע בשאלה לגופו של עניין.
בהעדר הכרעה בשאלת האסכולה לא קיימים מבחנים וכללים ברורים אשר בעזרתם ניתן להוכיח כי המחלה נגרמה בעקבות השירות או אירוע בו.
יתרה מכך, ב- 1996 התכנסה ועדה שמטרתה הייתה שמטרתה הייתה לבחון את הקשר בין התפרצות המחלה או החמרה במחלה לשירות צבאי ("ועדת רז"). מסקנות הוועדה היו עמומות.
כך למשל בסעיף 1 לדו"ח נקבע כי "אין הוכחה מדעית חד משמעית לכך כי מצבי לחץ נפשי גורמים להתפתחות סכרת מסוג 1..." עוד נקבע בסעיף 3 כי "באם החייל עבר אירוע קשה רפואי או נפשי, בסמוך מאוד להתגלות הסוכרת ניתן ליחס לאירוע תפקיד של גורם לחשיפת הסוכרת .... ובמידה והסוכרת תתגלה תוך 3 חודשים מהאירוע, יש לקבוע כי יש קשר בין שני האירועים."
הועדה נמנעה מלקבוע מהו אותו "אירוע קשה" ואף נמנעה מלספק דוגמאות לאירוע שכזה.
יחד עם זאת ולמרות קיומם של פסיקות שונות בנושא, הפסיקה לא שללה לחלוטין את האפשרות כי אירוע מסוים אשר אירע בזמן השירות הצבאי עשוי היה להאיץ את התפרצות המחלה או לגרום להחמרה בה:
"כדי להכיר בתביעתו של חייל, דורש חוק הנכים הוכחה כי נכותו נגרמה "עקב" השירות הצבאי. משמעותה של דרישה זו היא הוכחת קשר סיבתי בין הופעת המחלה או החמרתה לבין השירות הצבאי. קשר סיבתי זה מסיק בית-המשפט, תוך התבססות על המידע הרפואי המוצג לפניו, אך גם תוך הפעלת שיקולים נוספים של מדיניות משפטית. זוהי שאלה שבמשפט המסורה להכרעתו של בית המשפט" (ע"א 137/64 ויינשטיין נ' קצין התגמולים)
כלומר, גם בהעדרה של הכרה באסכולה עדיין פתוחה הדרך לתביעה- על הטוען לשכנע את בית המשפט כי לכל הפחות התפרצות המחלה הוחשה עקב אירוע שאירע במהלך השירות הצבאי.
נשאלת השאלה, מהו אותו אירוע אשר יוכיח את הקשר הסיבתי הן העובדתי והן המשפטי?
בדומה להמלצותיה של ועדת רז גם בפסיקה שאלה זו נשארה שאלה פתוחה, אך יחד עם זאת קיימת מוסכמה אשר קובעת כי –
"במקרה מתאים, כאשר מוכח קיומו של דחק חריג וקיימת סמיכות זמנים של ממש בין מצב הדחק בשירות לבין התפרצות המחלה, ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי במקרה הקונקרטי, גם בהעדרה של אסכולה."
(ראה ע"א (ת"א) 2557/03 לופו נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 25.1.2006))
ב-רע"א 6270/98 פוטשניק ז"ל נ' קצין תגמולים נקבע לעניין הדחק כי "יש להוכיח שמדובר ב אירוע שאינו טריוויאלי, שולי או שגרתי, אלא אירוע הקשור לייחודיות והמיוחדות של השירות בצבא. קשר רופף בין פריצת המחלה ובין השירות הצבאי אינו מספיק. נדרש אירוע שיש בו "ממשות".
כלומר, הוכחת הטענה היא אינה משימה פשוטה שכן דחק חריג נותר כמושג פתוח שמשתנה ממקרה למקרה ותלוי בדעתו האישית של השופט אשר בוחן את מכלול נסיבות המקרה ובניהם את הגורם אשר נטען כסיבה לדחק, את הטוען הספציפי אשר עומד בפניו וכיצד אותו אירוע השפיע עליו ועליו בלבד, את תיקו הרפואי של הטוען הספציפי ועוד.
לאור האמור אין זה מן הנמנע כי יתרחש מצב שאותו אירוע יביא שני תובעים שונים להגיש תביעה לתגמול ואצל האחד הטענה תתקבל ואצל השני תדחה.
לדוגמא- בע"א 2974/02 קצין תגמולים נ' פלונית, שם הוכר קיומו של קשר סיבתי בין התפרצותה של מחלת הסוכרת לבין היתקלותה של חיילת בנחש אשר חדר לאוהל בו התגוררה.
בפס"ד זה קיבל השופט את טענת החיילת באשר לקשר בין האירוע לפרות המחלה וקבע כי החיילת עמדה במבחן הסובייקטיבי.
למרות האמור, נשאלת השאלה האם כל שופט היה מקבל את טענת החיילת? קשר סובייקטיבי זה הוא קשה מאוד להוכחה ולא ברור אם הפסיקה הייתה נותרת על כנה במידה והיה מוגש ערעור בנושא.
יצוין כי גם עניין סמיכות הזמנים נותר כמושג עלום ונשאלת השאלה האם נדרש כי יחלפו מספר ימים, שבועות חודשים או שנים מרגע האירוע עד לפרוץ המחלה.
אומנם כעקרון נקבעה תקופה של שלושה חודשים מקרות האירוע, אך ממתי מתחילה הספירה במידה ומדובר באירוע מתמשך? כיום אין תשובה ברורה וחד משמעית לשאלות אלה.
חיפוש 
סגור 
